אִמָהוּת

מארי לונדה: - שאפילו יש לי דרגה נמוכה יותר מאחי הקטן, לזה לא ציפיתי

מארי לונדה קיבלה הודעה אכזרית מבנה. כעת עליה לאסוף את כוחה ולהראות את הצדדים הטובים ביותר שלה כדי להחזיר את ההובלה. ולמרבה המזל, יש לה מגירה שמבטיחה שוב את מקומה הראשון.

זוהי הערה ומביעה את דעותיו של הכותב עצמו.

"אתה מגיע אחרון במשפחה", אומר לי בן החמש.

שפת הגוף שלו כנה והטון שלו ענייני, כאילו הוא רק מציין משהו שרוב האנשים כבר יודעים.

אני חושד בזה כבר הרבה זמן, היו הרבה סימנים. בנוסף לכינויים כמו מפליץ וקקי, קיבלתי גם כתפיים קרות וגם טיפול השתיקה.

אבא הוא הכוכב. זה לא משנה כמה תחתונים אני מושך או כמה פנקייקים בלי קצוות חומים אני מטגן.

אני לא יכול להגיע למעלה. אבל שאפילו יש לי דרגה נמוכה יותר מאחי הקטן, לזה לא ציפיתי.

"קצת עצוב לי לשמוע את זה", אני עונה. הוא אומר שהוא מבין, ובו בזמן מושך בכתפיו ונותן לי "כן, אבל מה אתה יכול לעשות?" אחרי הכל, אני הייתי זה שרציתי לדבר על מועדפים.

יש לי את החולצה של המנהיג במשפחה כבר הרבה זמן, אני. אבל פתאום יום אחד מתכרבלים על הברכיים, פרוסות לחם ללא קרום ו"תסתכלו עלי" כבר לא המקרה.

עכשיו הכל עניין של משחק, ושם אבא הכי טוב. אבא יכול לעצב ספיידרמן מהלזניה של אתמול, לנגן את כל השירים של קנוטסן ולודוויגסן בגיטרה ולהיות לפחות עשר גרסאות שונות של מפלצות.

קרא גם: - להורים המיואשים מחוץ לבריכת השחייה: יש לכם את אהדתי העמוקה

אני לא כל כך טוב בלשחק, במיוחד לא מסוג המשחקים שהילד בן החמש אוהב; לצייר גיבורי על, לרדוף אחד אחרי השני ולשחק תפקידים. זה לא שאני רץ לאט או לא יודע לחקות נינג'ה, אבל אני נאבק במחויבות ובאמפתיה, שהוא רואה מיידית.

כשאני מרים את החרב לדמות הנינג'גו ואומר דברים כמו "זה יהיה השיעור האחרון שלך, סמוקאי" זה נשמע כאילו אני מדבר על השיעור האחרון אצל הפיזיותרפיסט.

חוץ מזה, הילד בן החמש עבר לי מזמן את כישורי הציור שלו ומוצא שזה חסר טעם לצייר איתי כמו שזה בשבילי לדון איתו בפוליטיקה.

אני קצת יותר סוג של ספר וחידה. יש לי מגירה של ספרים של רואלד דאל שאני לא יכול לחכות לחלוק איתו. כשיפתח אותו יום אחד, הוא יגלה שיש יקום קסום מקביל של גיבורים מהוללים וסוקרונים, ענקים וקטנטנים שגורמים לרעוד מהתרגשות ושנוכל לבקר יחד בכל עת.

קרא גם:"חסר בית, חולה סופנית בסרטן, טראומטי אש, מבודד חברתית ואולי נגוע בנגיף שעלול להיות קטלני"

אז אני חושב שאני אמא שאפשר לדבר איתה על הדברים שהם נחמדים ומוזרים או קשים בחיים. ותמיד יש לי ציפורניים ארוכות (או טפרים כמו שהאח הקטן קורא לזה), שמעולות לגרד איתם גב קטן.

כנראה שוב יגיע תורי. יום אחד אטפס שוב לראש רשימת הדירוג. ואז אני יושב כאן מוכן עם הברכיים, הטפרים ווילי וונקה.