אני בחופשת מחלה. רופא המשפחה לחץ על בלם החירום

הרופא המיילד

אני בחופשת מחלה. רופא המשפחה לחץ על בלם החירום

בנימה כמעט קנאית שאלתי את הפסיכולוג שלי למה לילדים שלי יש קשר טוב יותר עם אשתי מאשר לי. לאחר הפסקה קצרה, היא הביטה בי ואמרה: "היה לה משהו שאין לך, יש לה זמן".

אני בחופשת מחלה. רופא המשפחה משך את בלם החירום כך שאני צריך לעצור, להרהר ולהטעין את הסוללות.

זה נשמע פשוט, אבל בשבילי זה משהו חדש לגמרי ודברים חדשים יכולים להיות גם מעייפים וגם מפחידים. אני צריך להבין איך לא לעשות כלום ומשהו בו זמנית, וכדי לעשות את זה אני עושה משהו שעבד טוב בעבר, הסניקרס.

והנה אני רץ לנקות ולהטעין את המוח שלי ושם ברחוב קורא לי איש זר; "עבודה טובה!". ועם ידיים מורמות באוויר בתודה, דמעות וזיעה מתערבבות.

אני מקבל את ההכרה בעצמי על הפרויקט הקטן אך הקשה הזה שהוא הפרויקט היומיומי שלי, לחיות. "עבודה טובה!"

קרא גם: הרופא הכסוף מביט ברצינות במסך ויוצא בשלווה מהחדר. ואז היא נכנסת שוב: "התקשרנו ל-113"

הדבר הכי חשוב בחיים

החיים עוברים מהר ועכשיו אני די באמצע החיים. אני בן 47, ואם יש לי מזל, חייתי חצי מחיי. אני עובד כרופא 22 שנה, ובעוד 22 שנה סביר להניח שאצא לפנסיה.

אז עכשיו בין שתי עבודות, התפקיד הוא לשקף קצת יותר מה הכי חשוב בחיים ואיך אני צריך לחיות אותם. גם אמרתי וגם כתבתי בעבר שהדבר החשוב ביותר הוא המשפחה שיצרתי, אשתי וארבע בנותיי.

השאלה הגדולה היא, האם עמדתי באידיאל שלי? ובכן, אני לא יכול לענות על זה בחיוב חד משמעי. ראשית עבודה במשרה מלאה בבית החולים, עם לילות, סופי שבוע וחופשות קטועי גפיים.

בנוסף, כתבתי ספרים, אירחתי פודקאסטים, השתתפתי בוויכוח החברתי וכתבתי טקסטים כמו זה. גם לאדם חרוץ (לשעבר) עודפים, יש רק 24 שעות ביממה.

קרא גם:מרקוס (46) הפך לסבא ואב לתאומים - במקביל

זמן עם הילדים

כדי לקבל עזרה למצוא קצב חיים חדש, התחלתי לראות פסיכולוג. השיחות שלנו עוסקות לעתים קרובות בקשר שלי עם הילדים. העובדה שהזמן עם ילדים עובר מהר היא לשון הרע ידועה שלא הופכת אותה לפחות נכונה.

הבכור שלי סיים את לימודיו השנה ויוצא לאוויר העולם במהלך הקיץ. האמצעיים שלי נמצאים רק בפיגור של שנתיים ו-4 שנים. אז פתאום הזמן נראה קצר. בנימה כמעט קנאית שאלתי את הפסיכולוג שלי למה לילדים שלי יש קשר טוב יותר עם אשתי מאשר לי. לאחר הפסקה קצרה, היא הביטה בי ואמרה: "היה לה משהו שאין לך, יש לה זמן". זמן-, זה ישב.

בעבר צחקתי על האישה ששכבה על הספה וצפתה ב"פגוש את הקרדשיאנס" עם המתבגרים וב"מבולה לחבר הכי טוב" עם הקטנה. עכשיו אני מבין שמה שהיא עושה זו השקעה שנותנת תשואה טובה יותר מכל העבודה הנוספת שלי.

כמעט נקייה מלחץ, היא נכחה עבור הילדים ובתנאים שלהם. אני, מצדי, בעיקר דחפתי אותם לתוך שלי. בנוסף, החיים העמוסים שבחרתי בעצמי הובילו לאבא עייף ועצבני, מה שבתורו מגדיל את המרחק. עכשיו אני עושה הכל כדי להפחית את זה.

עם עזרה טובה מרופא המשפחה, הפסיכולוג, האישה, הסאונה בסוקרביטן והמאמנים שלי, אני יודע עכשיו שיש לי רמת מתח נמוכה יותר. אני באמת יכול לשתות כוס תה עם המתבגרים כשהם מגיעים הביתה, להכין ארוחות צהריים ארוזות וללוות את הילדה הצעירה להיפ הופ.

או במילים פשוטות יותר, מה שאני נותן לעצמי ולאהובים שלי הוא משהו פשוט כמו שזמן וזמן הם אולי ההון הכי טוב שיש לנו.

קרא גם: (+)בבית, בן זוגי החדש היה אדיב וקשוב. חשבתי שעשיתי עסקה...

פרק שני בחיי העבודה

כשחופשת המחלה הזו מסתיימת ומתחיל פרק ב' של חיי העבודה, אני יודע עכשיו הרבה יותר מה יהיה הכי חשוב. זה אומר להתמקד באלה שחלים ולהגיד לא לאחרים הרבה יותר. אם אגיד לא לשאת הרצאה, חלק מהאנשים עלולים להתאכזב, אבל האכזבה היא קצרת מועד. אם אגיד לא לאורך הילדים שלי, האכזבה יכולה להימשך.

אז בסופו של יום, אחרי ריצה מוצלחת ונסיעה להיפ-הופ, צפיתי גם בפרק של "Bølle til bestevenn" עם האישה והילדה הצעירה וגם "ביליתי" שני פרקים של מאסטרשף אוסטרליה עם הבכורה והחבר שלה.

כמו רוב בני הנוער, היא מקוונת ומסתכלת על כמה מגפיים בו-זמנית. "אבא, אתה יכול לקנות לי את אלה?!" "לא", אני עונה, "...אבל בטח תקבל אותם אם נתווכח יום אחד ואני ארגיש אשמה". "אז אני לעולם לא אשיג אותם, כמעט סיימנו!" חיכיתי הרבה זמן למשפט הזה ועבדתי קשה בשבילו.

זה באמת היה אחד מימי העבודה המוצלחים שהיו לי מזה זמן רב. עבודה טובה!