טרודה (36) לא הגיעה לבית החולים בפעם הקודמת - אבל הפעם היא לא רצתה ללדת בשירותים

אמא טרייה חולקת את סיפור הלידה שלה

בפעם הקודמת, טרודה (36) ילדה בשירותים בבית. האם הפעם היא תגיע לבית החולים? דיברנו איתה גם לפני הלידה וגם מיד אחריה. האם זה יצא כפי שדמיינתה?

לידה היא אחד הדברים הכי גדולים שאנחנו חווים בחיים. לא משנה אם זה הילד הראשון או אם ילדת בעבר, הציפיות הן עצומות. האם זה יהיה כמו שאנחנו חושבים? האם זה גרוע כמו ששמענו? איך תרגיש שיש לך את התינוק על השד?

אחר כך, אנחנו יושבים עם הרבה מחשבות על כל מה שקרה – ועל דברים שאולי לא התנהלו כמצופה.

עקבנו אחרי טרודה (36) לפני ואחרי הלידה. כאן היא חולקת את הסיפור שלה, ונותנת לנו תובנה מקסימה לגבי איך זה לצפות לילד.

קרא גם:מומחי שמות חזו מגמות שמות שמונה שנים לפני שהגיעו. הגימור ירשים אותך

לפני הלידה:

אני מצפה לבת, וכבר יש לי שני בנים. הפעם הראשונה שילדתי ​​בבית חולים באיחור של ארבעה ימים. זו הייתה לידה ראשונה רגילה וארוכה, אבל הפעם השנייה הייתה אחרת. איחרתי עשרה ימים, והייתי אמורה להתחיל ביום שאחרי.

זה היה ערב, והרגשתי שמשהו קורה. עבר הרבה זמן בין הצירים, והם לא היו כואבים במיוחד, אז חשבתי שיש לי מספיק זמן. אבל פתאום היה לי התכווצות אחת אלימה, שבמהלכו הרגשתי את התינוק מתפתל כלפי מטה.

כאשר התכוונתי ללכת לשירותים בפעם האחרונה לפני שהלכנו לבית החולים, פתאום היה לי חשק לדחוף!

התקשרתי לבית החולים שבו הייתי אמורה ללדת, אבל הם אמרו לי להישאר בבית, והסבירו לבן זוגי מה לעשות.

כשהאמבולנס מחדר המיון המקומי הגיע, הייתי נחוש שייקחו אותי לבית החולים, אז נעלתי את המגפיים וחבשתי חלוק והייתי מוכן לצאת לדרך. לא הייתי אמורה ללדת בבית!

אבל כשבדקו אותי, הראש שלי כמעט בלט החוצה, אז בחוסר רצון נאלצתי לחזור לשירותים.

כשעה וחצי לאחר שהרגשתי את ההתכווצות האלימה, הגיע אקסל, צופה בכוכבים במשקל של למעלה מארבעה קילו, לקבל את פניו של עובד האמבולנס.

חששתי מאוד אם התינוק בסדר, כיוון שלא ניתן היה להקשיב לקולות העובר במהלך הלידה, כך שהוקל לי מאוד כשהוא בכה מיד.

מאוחר יותר הגיע אמבולנס נוסף מבית החולים עם מיילדת. השותף שלי היה הרבה יותר רגוע ממני. לעובדה שאני מיילדת בעצמי לא הייתה משמעות במצב הזה, בדיוק אז הייתי רק יולדת.

קרא גם: הרופא המיילד: - לכל אותן נשים, אני רק רוצה להגיד סליחה

עכשיו, בפעם השלישית, אני חושב שנלך לבית החולים ברגע שזה יתחיל, למקרה שזה יעבור ממש מהר גם הפעם.

אני מצפה שמישהו יצפה בתינוק, כדי שאוכל להתרכז בלידה בסביבה בטוחה.

בפעם הראשונה שילדתי, ניסיתי הכל; פפולות מי מלח, דיקור ותחמוצת חנקן. עכשיו אני הכי מודאג שזה ירגיש בטוח, ואני סומך שגם הפעם הגוף יסדר את עצמו. אבל כמובן שאני מתרגש.

כך זה הלך:

הגעתי לבית החולים!

זה התחיל שבוע לפני הקדנציה עם מכרים רעים בלילה. עברתי את הזמן עם שני הראשונים, אז פחדתי שאצטרך ללכת עם המכרים לעוד 2-3 שבועות. אבל, כמה ימים לאחר מכן זה התחיל.

בערב, כשהיינו הולכים להשכיב את הילדים, היו לי צירים אמיתיים. קראנו לחמות שבאה לאסוף את הילדים. למרבה המזל, היא גרה בקרבת מקום והצליחה להיות כאן במהירות.

כשהתקשרנו לבית החולים, המיילדת אמרה שצריך להיכנס ולהתקשר בדרך אם אנחנו צריכים עזרה. אבל הנסיעה של 45 דקות לבית החולים הייתה קצת נוחה מדי.

גם לי לא היו הרבה צירים, אז הרגשתי קצת מטופשת, והבנתי שהקדמנו מדי. בבית החולים שאלו אותי מה אני רוצה ללידה, אבל לא רציתי יותר מאשר להיות שם, אז לא הייתי צריכה ללדת שוב באוטו או בבית. נבדקתי, אבל כפי שחשבתי, הלידה לא התנהלה כמו שצריך.

למרבה המזל, התאפשר לי להישאר שם. קיבלנו חדר זוגי והם אמרו לנו להירגע ולישון טוב. אבל זה לא יצא ככה, כי בסביבות שעתיים וחצי אחרי שהגענו לבית החולים נולדה החדה! המים זלגו, ואז הם גדלו מאוד. הוכן חדר לידה, ונשמתי קצת תחמוצת חנקן.

הם תהו מה אני רוצה, אולי אשב במים? הם בטח חשבו שכמיילדת בעצמי היו לי הרבה משאלות לגבי איך הלידה צריכה להיות. אבל לא ידעתי מה אני רוצה, כי המשאלה שלי התגשמה רק מעצם היותי שם.

קרא גם: איך להתמודד עם חרדת לידה.

באמבטיה הרגיש חם ורגוע. תחושת השליטה שחסרה לי לחלוטין בלידה הקודמת גרמה לי להיות כל כך רגועה. לחצתי כמה פעמים והיא הייתה!

הדה שכבה בשחייה במים, והייתי צריך לאסוף אותה בעצמי. זה היה רגע גדול. אני לא יודעת כמה פעמים הודיתי למיילדת, למרות שהיא אמרה שעשיתי את כל העבודה בעצמי. הלידה הזו הייתה חוויה מאוד מאוד טובה!