"החווה" - החינוך הקשה של רוב בארה"ב
הדרמה של פארמן-רוב: קרב כדורי שלג תמים הסתיים ברצח
קרב כדורי שלג תמים בבית בבוסטון הסתיים בכך שרוברט סקוט ראה את חבר ילדותו נהרג. כעת פותח משתתף "פארמן" על חינוכו הדרמטי.
מהרגע הראשון בתוך חוות "פארמן" השנה, נהג האוטובוס הקולני רוברט סקוט (54) הטביע את חותמו על העונה של השנה.
עם המבטא האמריקני הרחב שלו, הניצוץ בעיניים והבגדים המטלטלים שלו, ראינו אותו מגיע עם מגוון רחב של הערות והמצאות הומוריסטיות שגרמו לחבורה בתוך החווה לשאוג מצחוק.
- לא הבנתי כלום ממה הייתי מעורב בהתחלה. זה היה מעבר הלם, כי מעולם לא ראיתי את "החווה" בטלוויזיה לפני שהצטרפתי לעצמי. ציפיתי להירגע, ליהנות, לשתות קפה ולהתרחץ. למדתי שעבודה קשה היא לא בשבילי, אלא שצריך לעשות אותה, אומר רוב ל'כאן ועכשיו' וממשיך:
- השבוע הראשון היה נורא לחלוטין. הלכתי לחקלאי הגדול ואמרתי: "בחר לי אלוף ראשון. אני רוצה לצאת מכאן לעזאזל". אבל כשנבחרתי בעצם, החיה שבי התעוררה. ואז התעורר יצר התחרותי והייתי מוכן לעמוד במירוץ.
עוד לפני "החווה", רוב היה כוכב גדול בקרב הנוער. תחת השם "Norwayrob", יש לו 1.2 מיליון עוקבים ב-TikTok.
כוכב TikTok
הבן כריסטופר מצלם את אביו עושה את הדברים הכי מטורפים כנהג אוטובוס. עכשיו, כשהוא נראה גם ב"החווה", עוד יותר אנשים משכו את עינו של האמריקאי הכריזמטי.
- אני אדם אמיתי וישר ורוצה שהנוער יקבלו השראה ממני. למרות שעברתי הרבה שטויות בחיי, הכל הפך אותי למי שאני היום.
- אנשים אהבו את איך שאני ב-TikTok ואמרו: "החיים שלך כל כך מושלמים. אתה תמיד שמח". ואז הייתי כמו: "עצור חאל". אני אוהב משוב חיובי, אבל אני לא רוצה שבני 15 יחשבו שאני חי חיים מושלמים ושמחה כל הזמן. אף אחד לא מושלם, ואף אחד לא מצליח כל הזמן, הוא מודה.
Her og Nå פוגשת את משתתף "פארמן" בבית בסלהוס, קצת צפונית למרכז ברגן. הוא גר בבית עץ לבן ונעים עם אשתו מזה 28 שנים - ביט. הכלבה תרשה, שלפי המשפחה היא גם עיוור וגם חירש, מגיעה להגיד שלום.
הילדים כריסטופר (27), מישל (26) וג'וליה (20) עדיין גרים בבית, למרות שהבת הבכורה עומדת לעזוב את הבית ביום שבו אנחנו מבקרים.
קרא גם:אלו חייה החדשים של מרית בירגן
חינוך קשה
השכונה האידילית הקרובה לאגם עומדת בניגוד מוחלט למקום שבו גדל רוב עצמו - בבוסטון עם שלושה אחים, אחות, אמא ואב.
- האזור שגרנו בו היה מקום שכולם ידעו שאסור ללכת אליו. גדלתי ברחוב שנקרא שירלי אווניו, שם היה פשע כנופיות, זנות והרבה סמים, הוא אומר.
זה היה אזור מלחמה. היו שם הרבה פושעים, והכרתי את כולם - ואהבתי את כולם. תמיד התעניינתי בעיקר בספורט ובנשים, אבל כמובן שהתפתיתי גם לעשות הרבה. אני לא מלאך ועשיתי כמעט הכל חוץ מהרואין. עברתי הרבה בחיים, הוא מוסיף.
אביו של רוברט היה במאפיה, מה שנקרא "גודפלה" חזק ומפחיד. במשך שנים רבות הוא ניהל בר, ומרגע שרוב היה בן 10–11, הגישו לו בירה על ידי עמיתיו הפושעים של אביו בפאב. סמים ואלימות היו יומיומיים וחלק טבעי לחלוטין מחיי היומיום.
כילד בן 16, הוא היה בחוץ ושיחק קרבות כדורי שלג עם אחיו הקטנים שיין וקרג וחברו אדי. ואז רוב חווה משהו שהוא מתאר כ"קריאת השכמה" אמיתית.
– זרקנו כדורי שלג הלוך ושוב אחד על השני, ואחר כך גם זרקנו אותם על מכונית. זו הייתה קאדילק גדולה, אז אנחנו מדברים על "מכונית סרסור". בחור גדול יוצא מהמכונית, ורצנו הכי חזק שיכולנו. האחים שלי ואני הצלחנו לקפוץ על גדר, אבל אדי לא הצליח. האיש תפס אותו שוב, ושלף אקדח. "באנג", ממש בראש - ואדי מת ממש מול עיניי.
רוב והאחים הצליחו לקפוץ לגדר נוספת ותפסו מחסה מתחת למרפסת. הרוצח של חברו הלך בעקבותיו, התקרב יותר ויותר לרוב והאחים.
- בזמן שישבנו שם ראינו את האיש חולף על פנינו. הרגל שלי התחממה כי השתנתי מפחד. זה היה ככה: "ברוכים הבאים לחיים", הוא אומר.
- איך האירוע הזה משפיע עליך?
- אני יכול לדבר על זה היום, אבל עברו הרבה שנים עד שהצלחתי לעשות את זה. זה היה מפחיד להפליא. כמו לראות סרט בהילוך איטי. זה משהו שלא שוכחים לעולם. וזה רק אחד מהרבה דברים שחוויתי. ראיתי כמה חברים נורים, אנשים קופצים אל מותם מחלונות, מתאבדים בדרכים שונות ולוקחים מנת יתר.
אירוע אימה
במשפחה מעולם לא דיברו על רגשות. אביו היה קשוח, ורוב מעולם לא ישב על ברכיו של אביו ולא שמע אותו אומר שהוא מרוצה מהמשפחה.
כבן 17, רוב התעורר מירי ירי בתוך הבית ואביו צורח על שני פורצים. הוא עזר לאחים הקטנים לצאת מהחלון בזמן שהוא עצמו הסתתר באימה מתחת למיטה ושמע יריות חדשות.
כאשר, כעבור שבועיים, ישב במושב האחורי בזמן שאביו נהג, ניסה להודות שהוא נאבק ברשמים הקשים.
- אמרתי: "אבא, אני לא יכול לישון, כי יש לי סיוטים שבהם אני רואה את אותם הדברים שוב ושוב". הוא רכן אל מושב הנוסע, הרים עיתון ואמר: "פתוח לעמוד 16".
- נכתב ששני מכורים פליליים לסמים נמצאו קשורים ונהרגים במכונית. "אתה לא צריך לדאוג בקשר לזה יותר," אמר אבי. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שהעליתי איתו דבר כזה. לא שאלתי אותו יותר אחרי זה, הוא אומר.
קרא גם:סטיג-אנדרה ברגה על ההלם מהרצח: - אנחנו צריכים לשאת את זה איתנו לנצח
מאוהב בנערת ההרים
כשרוב פגש את נערת ההרים ביט במעבר הולכי רגל בבוסטון ב-1992, שניהם נמכרו.
בשנה שלאחר מכן הם נישאו בנורבגיה והחלו חיי משפחה חדשים משותפים בבית בסלהוס כשכריסטופר נולד.
- לא יכולתי לתת לילדים שלי לגדול באותה סביבה כמוני, אומר רוב.
כיום, רק האחות ורוב חיים מחמשת האחים. האחים שיין, קרג ואנתוני נפטרו כולם כתוצאה מהתמכרות לסמים בשמונה השנים האחרונות.
- הייתי מת אם הייתי נשאר בארצות הברית. אני חושב שכן, כי כל שלושת האחים שלי מתים - ועשינו הכל ביחד. אז גם אנחנו היינו מתים ביחד. אני כמעט בטוח בכך, הוא משקף.
האח הקטן שיין היה הראשון שמת לפני שמונה שנים, ולרוב הייתה תגובת אבל חזקה. כאשר גם שני האחים האחרים נפטרו, הוא פיתח דיכאון. כשהוא לא היה בעבודה כנהג אוטובוס, הוא פשוט שכב בבית במיטה.
- מה שהיה נהדר עבורי זה שבתוך הראש שלי תמיד רציתי לעשות דברים. רציתי להיות האיש המהנה, היוצא והחברתי שתמיד הייתי. תמיד היה קצת אור בתוכי, אבל הייתי עמוק בחושך.
- אני כל כך ספונטני שפחדתי לעלות להר מאחורי הבית שלי. יש צוק שיורד ישר למטה. אני לא אומר שהייתי עושה את זה, שהתאבדתי. אבל המחשבה הייתה שם. חשבתי, "אני כל כך ספונטני וטיפש שיום אחד יכולתי לקפוץ", הוא אומר.
החסד המציל היה הווידאו קליפים שהוא וכריסטופר עשו יחד.
לפתע הם יכלו לשבת ולחוות התקפי צחוק יחד, ורוב שם לב שהם מפיצים שמחה לאחרים. כשטלוויזיה 2 התקשרה ורצה את נהג האוטובוס ב"החווה", הוא החל להתאמן באופן קבוע ולשנות את התזונה שלו לקראת חיי החווה.
ירידה במשקל
אחרי חווית "פארמן", ניצוץ החיים חוזר, ורוב מרגיש שוב כמו האני הישן שלו - קל רק ב-27.5 קילו ממה שהיה לפני שהותו.
- זה מרגיש פנטסטי. התחלתי לבכות כשהסתכלתי על עצמי במראה אחרי "החווה", כי כל כך צחקתי ממה שראיתי. העצה הטובה ביותר שלי לאנשים הסובלים מחרדה, נאבקים בדיכאון או מרגישים עייפים וחרא, היא פשוט להתחיל לאכול נכון, להזיז את הגוף ולהתאמן באופן קבוע. זה נותן לך את ההרגשה הכי טובה בעולם, הוא מחייך.
המשפחה אומרת שהם שמחים שרוברט מאושר יותר וגם בריא יותר היום. למרות שרבים רוצים חתיכה ממנו אחרי "החווה", הוא נוכח יותר בחייהם של הקרובים אליו ביותר כעת.
- המשפחה שלי אומרת לי הכל. זה הדבר היחיד שבאמת חשוב בחיים. כל מה שקורה מחוץ למשפחתי הוא בונוס, מחייך משתתף "פארמן" הפופולרי.
