איפה שאף אחד לא יחשוב שמישהו יכול לבוש
ריהוט קירסטי חיים לבד על ריהוט בבולסטאדפורד, ווסטנדסגארד מודרך מוקף במורדות תלולים. אין לה שכנים, והיא הולכת לחנות, לרופא או לחברה עליה לנוח או לחצות את הפיורד ברוחב 600 מטר על המגלשיים. אבל רק כאשר הרכבל מעשן שהיא מודאגת.
היא מתקרבת ל -80 שנה, אך עוברת בקלות בשטח המשופע המקיף את החווה כאשר יש לכסח אותה בקיץ.
בימינו, כשחשוך וקר, עדיין קורה שהיא מניחה את מגלשיה על הדירה כדי לחצות אותה כ- 600 מטר ברוחב עם בנו ה'קון ריהוט.
זה לוקח כדי להגיע לאנשים, בין אם זה חנויות, צוותים חברתיים או שעות עם רופא או רופא שיניים.
- מעולם לא אהבתי לחצות את הפיורד הקפוא כי זה יכול להיות גולמי גחמניים ומסוכנים. עכשיו הייתי כל כך זקנה שלעולם לא עשיתי את הטיול לבד, ותמיד Håkon בוודאי בדק את עובי הקרח קודם, קירסטי אומר לבית.
הפנסיונר המיוחד מאוד קיבל תוכנית שלמה בסדרת NRK "בה אף אחד לא היה חושב שמישהו יכול לבוש".
בפגישה עם מנהלת התוכנית, נוראב פדרסן, היא מופיעה כגברת נמוכה ומטה -לטה, חריץ חזק יותר מרובנו. שלם על ידי!
בתוכנית, קו הדרקון באורך 1160 מטר לרכבל, מהחווה לכביש בצד השני, הופך לחלל גדול.
אנו רואים כיצד משפחה וחברים מוודאים שהקו נמתח על פני הפיורד ובחזרה שוב כדי להעלות את הרכבל ולעמוד שוב. בלעדיו הימים ברהיטים הופכים תובעניים יותר, מכיוון שבתוכו כל הקירסטי צריך להיכנס והחוצה.
שהפנסיונר הוא קשה, אף אחד לא יחשוב להתמודד, אבל כשאנחנו אומרים לה, היא צוחקת ואומרת שהיא לא מרגישה קשה במיוחד.
- בחרתי לגור כאן ותמיד שגשגתי ואהבתי את החופש שהעניקה לי החווה. מעולם לא התגעגעתי או השתוקקתי לחיים עירוניים, היא אומרת בשלווה.
קרא גם:כאשר בראג 'אמר שהוא ישתלט על ה- Fjellgården, אביו הגיע עם אזהרה
לא שכן אחד
ריהוט החווה הוא משק הבית היחיד המיושב באזור, ואין לה שכנים בבולסטאדפורד, מזרחית לברגן.
אזור הרהיטים, ממנו נקראו החווה והסוג, ממוקמים משני צידי הפיורד, שם הפיורד מתנדנד דרומית -מזרחית מצפון -מזרח. משם זה משתרע לעבר הווסביגנה.
הכניסה הישנה ממוקמת בצד הצפוני, על אף העולה די תלולה מהים. במה שנראה כמו מדרגות גדולות כלפי מעלה, החווה עם אדמה טובה בעיקר שוכנת סביבו, אך ההר הופך אותו למדרון במקומות מסוימים.
מה גורם לאנשים להתיישב במקום כה מרוחק ובוחרים בחיים כה מסורבלים? כדי למצוא תשובות, עלינו לחזור לגנאלוגיה ואהבת החיים שקיבלת.
- גדלתי על טייסן, חווה שנמצאת 7-800 מטר בחברת התעופה מכאן. ריהוט וטיססן שייכים לכל עירייה, וקסדל ווס. אבל בית הספר היסודי גם לי וגם לבעלי, הלגה, היה בטייסן, אומר קירסטי.
היא זוכרת שגדלה כבטוחה וטובה.
"רבים חיו באותה תקופה באותה תקופה והיה מקובל להיות למרחקים ארוכים לשכן הקרוב," היא מציינת.
אהבת הרהיטים
היא ידעה היטב מי היה הלגה, אבל הוא היה מבוגר ממנה ב -11 שנים והם לא הלכו יחד לבית הספר. רק לאחר שהתאמנה כאחות בברגן, ובזמן שעבדה בבית החולים בפלורו, היא הפכה לחבר שלו.
הם התחתנו כשהייתה בת 26 והיא עברה לרהיטים.
איך היו רגשות ביניהם באותה תקופה, היא לא רוצה לחלוק עם אף אחד, אבל שהם קיבלו את זה נחמד ביחד ונהנו מהחברה של זה לפני כל השנה, היא שמחה לחלוק.
בעלה נפטר לפני תשע שנים ויש לה זיכרונות טובים מהשנים שהם התכנסו.
זה היה שנים עמוסות. הילדים קארי, ביגורג והיקון הגיעו בשנת 1974, 1975 ו -1978. באותה תקופה הייתה מסילה בצד השני של הפיורד ושום דרך.
כדי להגיע לאנשהו, הם נאלצו קודם בסירה לדלסייד, 1.5 ק"מ מערבה, ואז ברכב משם.
הילד הראשון הגיע בקיץ. כאשר חיכתה מספר שתיים באמצע החורף, האם -בחוק לא רצתה אותה בבית כשהוא מתקרב למונח, מחשש שמשהו ישתבש.
קירסטי התגורר אפוא יומיים עם חבר, קרוב יותר לבית החולים, עד שהלידה החלה.
- האחרון הגיע בפברואר, והייתי צריך לקחת פנסיה בווס במשך מספר ימים כדי לוודא שהלידה לא תתחיל בבית. שלושתם נולדו בווס, היא אומרת.
מאמץ פרחים
ב- PURNES, החקלאים העבירו פרחים.
- הלג 'ואני השתלטנו על הגננות אחרי הוריו. כדי למכור את הצמחים בכיכר בדאל, היינו צריכים לשאת אותם עם הרכבל לסירה, אז סחבו אותם מהסירה לרכב. בשנים בהן הילדים היו צעירים הייתי בבית. משהו אחר לא היה הולך, אומר קירסטי.
אלה היו חיים תובעניים, היא רואה היום, מכיוון שהיו לה גם ילדים וגם הזדקנות בחוקים לטפל בהם, לצד מטלות נחוצות בחווה.
- ילדינו התחילו ללמוד בסטמנס ודרך בית הספר היה ארוך. הסענו אותם בסירה לדלסייד ומשם זה היה אוטובוס בית ספר. זמן הנסיעות מגוון על סמך מזג האוויר, אך מעולם לא קרה שהם נאלצו להישאר בבית כי לא יכולנו לירות בהם, היא אומרת.
שלוש השנים הראשונות שהילדים הלכו לבית הספר כל יום אחר. המשפחה חיה על ידי הכבשים, דיג סלמון, מכירות עץ וגננות עד שהניחו אותה בשנות ה -80. החקלאות הלכה טוב.
- כאשר הצעיר התחיל את בית הספר העל יסודי, התחלתי לעבוד כאחות במשרד הרופא בדייל. הדרך הגיעה בצד השני של הפיורד, וגם קיבלנו רכבל בשנת 1996, מה שהפך את החיים להרבה יותר קלים. מכאן ואילך יכולנו לשלוח גם אוכל וגם דברים אחרים מהחניון, היא נזכרת.
איך היה לילדים לנסוע עד כה כדי להגיע לבית הספר ולגדל במקום בלי ילדים שכנים? אנו שואלים את Bjørg, השני העתיק ביותר.
- מעולם לא חלמנו להיות שונה. עכשיו אני חושב שאמא שלנו קשה. למרבה המזל, היא מאוד חסרת דאגות כאדם. היא תמיד מצליחה לחשוב טוב, אומרת בתה.
לא יהיה את הדרך
"איפה שאף אחד לא יחשוב שמישהו יכול לבוא" נראה ריהוט בפאר הקיץ.
הבן הוקון, שהיה מהנדס אזרחי והשתלט על החווה, מבלי להתגורר שם בעצמו, עומד יחף ומכה דשא בחרמש בזמן שאם הפנסיה קוצרת שזיפים ומורלים בגינה.
ריהוט נראה כמו נקודה אידילית בכדור הארץ.
- עכשיו אני חי בעונה התובענית יותר, אבל אני עדיין לא חולם על חיים אחרים וקלים יותר. כשהגעתי לכאן קיבלתי את החיים, כשהייתי רגיל לחיות אותם. הרקע שלי היה ממקום דומה וזו הסיבה שהרגשתי בבית מהיום הראשון, מציין קירסטי, והוסיף כי אחד מאחיה עדיין גר בבית ילדותם, אך שם הם קיבלו את דרכם.
- אולי זה נשמע מוזר, אבל אני לא רוצה ששום דרך כאן יסגרו. זה כל כך שליו ונחמד כאן. אני יכול לעזוב את הבית עם דלתות לא נעולות ולדעת תמיד את מי אני מקבל לבקר. זה נכון גם שאני יכול לנסוע לטיולים ובחופשות מתי שאני רוצה, היא אומרת.
כאשר חיית הלגה, הם טיילו הרבה ברחבי העולם.
היינו באוסטרליה ובאיסלנד. ואתה יודע, בכל פעם שחזרנו הביתה, זה היכה אותי כמה מזלנו, מי נאלץ לגור ממש כאן.
קירסטי מחייך ואומר שזה מרגיש טוב לחיות בברית עם הטבע. בתוך הפיורד, עליה תמיד להסתגל למזג האוויר.
אבל יש לה טלפון, טלוויזיה והאינטרנט והילדים נסיעה של רכב של שעה וחצי משם.
Håkon מתגורר ועובד בברגן, ואילו הבנות קארי ובג'ורג גרים באויסטזה. יש גם לקירסטי שני נכדים, שהיא רואה בדיוק כמו שהיא.
- קבלת זה מסורבל יכול לעזור לך להישאר בריאים ולזוז יותר זמן. בחיי היומיום שלי אתה לא יכול פשוט לשבת, היא מסכמת.
ובכן, גם היא כן יושבת. אבל גם אז היא פרודוקטיבית.
היא רקמה את הארדנגר תפרים לסינרים וגם לחולצות תלבושות. שני הילדים, הנכדים, האחים, דודות ואחרים נהנו מכך.
לא בודד
שִׂמְחָה? כל בוקר קירסטי שמחה לקום ולהקים כוס קפה.
היא מברכת על כל הודעה שהיא מקבלת בטלפון, ואת שיחות הטלפון שיש לה מדי יום עם הילדים. לשמוע אותם מספר על המטלות שלהם זה תמיד נחמד ומאשר את החיים.
- אני נהנה לשבת כאן ליד החלון ולהביט אל הנוף. לא הרגשתי בודד, למרות שחייתי עכשיו לבד הרבה שנים. בקיץ יש לנו כאן כבשים, כשאני מסתכל, אבל אם החורפים נמצאים בצד השני של הפיורד וזה רק אני כאן, היא אומרת.
מה שהיה הכי קשה לעבור בחיים בריהוט, היא לא מסוגלת להאיץ. יש לה פילוסופיה של חיים, הכרוכה בהשארת אחרי מה שהיה קשה. כל מה שקרה לדברים טיפשים זה היסטוריה - זה לא עוזר להרהר.
- תמיד יש לי הרבה מה לצפות ולהתמקד בזה. מחר, למשל, אני יוצא ליום הולדת בווס. כמה ימים אחרי זה אלך להופעה בברגן, היא אומרת.
קרא גם:ליל-קררין משופץ בית רעוע: תחת כל הגרוטאות, היא גילתה גילוי מיוחד
מעבר להפוך לאלמנה
יש לה חברים שלא מבינים בשום אופן איך היא יכולה לחיות מרצון כל כך רחוק מאנשים. והיא מודה שזה היה מעבר להפוך לאלמנה. היא פתאום עמדה לבדה בכל ההחלטות.
- הלג 'בדיוק מלאו 80 כשמת. זה קרה כשהיינו בהרים ושקענו כבשים. כשהוא לא הגיע לזמן ולמקום המוסכם, היה לי רכס. מצאנו אותו מת עם מגפיו, וככה הוא רצה לעזוב את החיים, היא מסכמת.
כשהיא נשארה לבד, הילדים אמרו, "אם אתה רוצה להמשיך לגור כאן, אתה כן." וכך זה היה. קירסטי מאמינה באומץ שהיא חיה את החיים כמו שהיא רצתה לחיות אותם.
פעם בשבוע היא הולכת לדייל לקנות. עד שהקרח יתיישב, היא מנהלת את הסירה לבדה מעל הפיורד. כאשר זה הופך להיות בלתי עביר בסירה, היא פונה לאיידס אחרים.
- במהלך השנים היו לנו הידרוקופרים, כלי ממונע עם מדחף, המחליק מעל הקרח, וזה צף ונושא אותך גם על קרח וגם במים. במשך שנים רבות השתמשנו בזה לנשיקות בית ספר. כשיש קרח, זה קורה שאנחנו משתמשים בו.
במצבים מיוחדים, קרה שהיא הועברה ברכבל.
- ואז הייתי קשור ונשלח, היא אומרת בחיוך. כשנשאלת מה היא עושה אם יש עצירה מוטורית בסירה במים פתוחים, היא צוחקת ואומרת שזו לא בעיה. ואז היא רוכבת.
הגברת בבית הצהוב, הישן, רחוק שם, שם אף אחד לא היה חושב שמישהו יכול לחיות, שמחה שהיא משחררת "Bymas" ומלחמת על בסיס יומי.
וכשהיא נהנית מהנופים היפים, היא מביאה את החיים -מאששים זיכרונות מקיצים טובים ועמוסים, כשהילדים הביאו חברים הביתה, וזה היה עמוס באנשים סביב קירות הבית.
- כמה זמן אתה נשאר ברהיטים?
- אני לא חושב על זה הרבה, אבל קח יום אחד בכל פעם ותיהנה מהחיים כמו עכשיו. הבריאות קובעת כמה זמן זה הולך.
