- הורים רבים מתעסקים ומתעסקים יותר מדי עם ילדיהם

- חל שינוי בגידול הילדים ביחס לאופן שבו הרגשות של הילדים נענים, אומרת המטפלת המשפחתית והזוגית סטין קאסה ל-Klick.no.

היא מרגישה שילדים היום מודעים יותר לרגשותיהם מאשר ילדים בשנות ה-70, למשל.

- בעבר היית צריך "לחדד" ו"ללכת לחדר ולהיות נחמד". ואז הגיעה תגובת נגד שבה אנשים נהיו יותר מודאגים מהמפגש עם הרגשות של הילדים, ויש בזה הרבה טוב.

אנשים רבים יוצאים ומדברים על זה שאסור לנו "להשתעמם ולהשתעמם" יותר מדי. אבל זה לא קשור לזה. מדובר בעזרה לילד ולתת לו מקום לברר את מה שהם מרגישים, מציין קאסה.

- זה לא קשור ל: "נפלת וחבטת קצת, עכשיו מגיעה לך עוגה, אז בוא נאפה". זה יכול להוביל לילדים להיות קצת פחות חזקים בטווח הארוך אם זה הלך הרוח שאתה פועל איתו בכל פעם שמשהו מטורף קורה.

ילדים חזקים

עבור הפסיכולוגים גורו סוואן ואינגווילד לינד ב-Samtalen AS, חוסן עוסק ביכולת להתמודד עם תבוסה ותסכול, ובו בזמן להאמין בעצמי, ש"אני יכול לעשות את זה".

זו יכולה להיות גם היכולת לעמוד במצבים קשים מבלי לוותר, להסתגל לאחרים מבלי לאבד את עצמו או לסבול את חיי הרגש של עצמו במלוא רוחב היריעה.

- מדובר במתן אתגרים ותמיכה לילד המותאמים לגיל ולרמת בגרות, כמו גם לדרישות המוקדמות של הילד האישי, אומרים הפסיכולוגים.

- למשל, ילד קטן יזדקק להרבה יותר תמיכה ועזרה מילד מבוגר ובוגר יותר, הם מוסיפים.

קרא גם:מדריך גיל להצבת גבולות 0 עד 6 שנים: יש "מלכודת הורים" אחת במיוחד שכדאי להימנע ממנה

תבין את הרגשות שלך

קייס אומר שילדים נאבקים להבין את הרגשות שלהם עד שהם בני שבע. הם צריכים מישהו שיתרגם עבורם את רגשותיהם.

- לתת לילדים להרגיש את הרגשות שלהם יוצר מבוגרים שנמצאים בקשר עם הרגשות שלהם. זה עניין של הכרה במה שקורה, אומר קאסה.

- ילדים מתפתחים בקצב שונה מבחינה רגשית, והגיל אינו בהכרח האינדיקטור הטוב ביותר לאיזו תמיכה ילד זקוק, אומרים סוואן ולינד.

- ילד עם הפרעות קשב וריכוז או חרדה יזדקק לסוג אחר של תמיכה מאשר ילד ללא פגיעות כזו, הם מוסיפים.

משתולל עם הילדים

הורים רבים מבינים לא נכון את דרך החשיבה על מפגש עם הרגשות של ילדיהם, ומגיעים במהירות לדפוס שבו הם "מתעסקים ומתעסקים" יותר מדי עם ילדיהם, אומר קאסה.

- אני חושב שככה הפכה הנורמה החברתית. אנחנו חייבים להיות מחוברים לילדים שלנו. להורים כיום יש דרישות גבוהות מעצמם, והם היו רוצים להגן על ילדיהם מכאב. אבל אנחנו צריכים לחוות דברים רעים. ככה אנחנו לומדים.

קייס מציג דוגמה:

ליז הקטנה חוזרת הביתה עצובה ומתוסכלת, ואומרת שהקניטו אותה בבית הספר. אז אמא לא צריכה להגיד, "אוי אלוהים, כל כך נורא. את הקטנה המסכנה ליז. עכשיו אני צריך להתקשר לכל ההורים ולזמן אסיפת הורים".

- מה לומדת אז ליסה הקטנה? היא לומדת שזה משבר מוחלט שדברים כאלה קורים. אני לא אומר שהורים לא צריכים לשתף פעולה ולתקשר, אבל ליסה הקטנה תחווה זאת כמה פעמים.

- האמא צריכה להגיד: "אתה יודע מה. מחר תנסה לעמוד על שלך ונראה איך זה ילך".

העצמאות של הילד

- אפשר לחשוב על זה שאנחנו ההורים צריכים להיות הפיגום של הילד, אנחנו צריכים לתמוך ביכולת של הילד לווסת את עצמו, בלי לפתור עבורם כל מצב, אומרים סוואן ולינד.

- בטווח הארוך הדבר יגביר את עצמאותו ויכולתו של הילד להתמודד עם מצבים שנוצרים, לטוב ולרע, הם אומרים.

עוד אומרים מומחי הפסיכולוגים שילדים היום רגילים יותר לכך שההורים נמצאים בצד ההיצע, ושחיי היום יום והחיים מסודרים בהתאם לצרכיהם. זה טוב ורע.

- מצד אחד, הילדים של היום יותר בקשר עם הרגשות שלהם, הם מרגישים שמבינים אותם ורואים אותם בעיני מבוגרים. יחד עם זאת, אנו רואים נטייה של חלק מההורים להיות מודאגים בהגנה על ילדם מכל מה שכואב וקשה, אומרים הפסיכולוגים.

דרך הורים המנסים להסיר רגשות קשים והגורם להם, לא מתפתחת יכולתו של הילד להתמודד עם מה שקשה ולהתמודד איתו, הם לא חווים שזהו חלק טבעי מהחיים ודבר שהם יכולים לסבול.

- בחיים, גם כילד וגם כבוגר, תתקלו בעולם שלא תמיד לצידכם, ועלינו כהורים להתאמן בסובלנות לכאב של הילד, להיות שם איתם ולמענם, אבל לא לנסות להסיר את ההרגשה הרעה, להסיט או לפתור את המצב, אומרים סוואן ולינד.

קרא גם (+):- אמרו לי שהילד שלי שולט בי יותר מדי. האם להציב גבולות ברורים?

להגביר את החוסן של הילדים

הדבר החשוב ביותר שהורים יכולים לעשות כדי ליצור ילדים חזקים הוא לבנות הערכה עצמית טובה באמצעות אימות רגשות וליצור קשרים בטוחים עם ילדיהם במקום שבו הם מרגישים מקובלים על מי שהם, עם כל הווייתם.

- יחד עם זאת, יש חשיבות מכרעת לתת לילדים לחוות גם תחושות קשות, לעמוד בזה עם הילד מבלי לנסות לתקן אותם מיד. גם לא נסוג בתוך גבול שנקבע, כי זה מעורר תגובות עזות, אומרים הפסיכולוגים.

לסיכום, סוואן ולינד מתייחסים לפרופסור הדני פר שולץ יורגנסן, שיש לו ארבעה טיפים חכמים כיצד להגביר את החוסן של ילדים:

לשמור על נורמות ומסגרות לילדים:כמו לומר ש"פה בבית כולם עוזרים לפנות את השולחן", או "אצלנו, זמן הפנים הוא בשעה 21".

שלב את הילדים:תנו להם בעלות על המסגרת על ידי מעורבותם ולקחת חלק בקבלת החלטות, כדי שגם הם יהיו מחויבים למה שהם עושים.

התמקד בתהליךיותר מתוצאה או ביצועים. במקום לומר כמה אתה טוב, אמור "מה אתה חושב על זה? איך זה הלך? ספר לי על הציור שלך? מאיפה הבאת את הרעיון?"

נוֹכְחוּת:שיקוף את רגשות הילד והיו איתם בתחושה. במקום לצוות על הילד ללכת לישון כשהוא לא רוצה, אמור במקום: “את עייפה, אבל כל כך נהנית. עכשיו אני אעזור לך להיפטר מהבגדים שלך, ואז תוכל ללכת לישון."

אוֹ; "עכשיו אתה מתחיל לנקות, אני אכנס בעוד שלוש דקות ואראה איך זה הולך". חוצים את הגשר לרגשות הילדים, אך היצמדו למסגרות.