זוהי פרשנות ומשקפת את דעותיו של המחבר עצמו.
בעבודה שלי – וגם בחיים, אני פוגשת כל הזמן מבוגרים שהיה צריך להחזיק אותם קצת יותר, לראות ולהקשיב להם יותר כשהיו ילדים. גם אלה שנמצאים בהתחדשות סבא וסבתא של ילדינו.
לפני כמה ימים פגשתי זוג בשנות ה-70 לחייהם. היא אמא של חברה שלי ושמתי לב לעיניים הנוצצות שלה. היא חייכה ואמרה שהיא סוף סוף במקום טוב בחיים.
- סוף סוף?
כן, עכשיו אני יכול לסבול את עצמי. אבל לקח כמה שנים להגיע לכאן, היא ענתה.
- מישהו? שאל הגבר וקרץ לעברה.
היא צחקה לפני שפניה הפכו לפתע רציניים.
- החיים לימדו אותי שאסור לנו לשפוט זה את זה בחומרה כזו, כולל את עצמנו, אמרה.
קרא גם:זה המסר הברור של הילדים להורים גרושים
הרבה בושה
האישה, בת 75, אמרה שהיא מאוד מתביישת כשגדלה. היא לא הרגישה נסבלת - וזה הוביל לכך שהיו לה מחשבות נמוכות על עצמה.
- חייתי הרבה מחיי על סמך מה שחשבתי שאחרים מצפים ממני. תחילה היו אלה ההורים שלי, ואחר כך היו אלה חברים, עמיתים, חמותי הראשונה... לעולם לא אשכח את מבטה הביקורתי, הבודק. היא גרמה לי להרגיש כל כך לא בסדר!, היא אמרה.
עוד סיפרה בת ה-75 כי היא שיקפה את עצמה במבטם של אחרים בכמיהה להכרה. היא חיפשה אישור לכך שאנשים אוהבים אותה, שהיא טובה (מספיק).
- אז אתה מכה אותי, אז, אמר האיש ופגש את מבטה.
היא חייכה ואמרה שהוא פישל בהגדרה ובחוויה של אהבה.
- בילדותי למדתי לעשות את הדבר ה"נכון". כשעשיתי מה שהורי רצו, קיבלתי הכרה וחיבוקים חמים. ואז הרגשתי אהובה. כשצעדתי לא נכון או עשיתי משהו שהורי חשבו שהוא לא בסדר, חוויתי קור ודחייה. זה הוביל לכך שהצלחתי מאוד לקחת בחשבון אחרים בחיפוש אחר קצת אהבה פשוט. הפכתי להיות תלויה במשוב טוב ובאישור חיצוני, היא אמרה.
משתוקק להיראות
בטיפול ב-EQ מדברים על "ילדים מבוגרים". מטפלת משפחתית ו-EQ, הרדיס פלסדוטיר, אומרת שילדים נתונים לחסדי המבוגרים סביבם. אם הרגשות שלנו לא נענים ולא מטפלים בילדותנו, אנחנו גם לא לומדים לדאוג לעצמנו. אנחנו הופכים ל"ילדים בוגרים", שכמהים להיראות ולהתחבק, לדברי פלסדוטיר.
ל"ילדים בוגרים" היו הורים, או מטפלים אחרים, שבוודאי עשו כמיטב יכולתם בהתבסס על נסיבותיהם, אבל זה לא היה מספיק טוב לילד. היא או הוא לא רכשו את התכונות הנחוצות כדי להיות מסוגלים לדאוג לעצמם כבוגרים.
"ילדים בוגרים" הם לרוב "נזקקים" ביחסים עם אחרים. במערכת יחסים זוגית, "הילד הבוגר" ישתוקק באופן לא מודע שהמאהב ישתלט במקום בו הפסיקו ההורים. זה יהיה מאתגר ליצור מערכות יחסים בונות עם מטען כזה.
אהבה ללא תנאי
- כשפגשתי אותך, אמרה בת ה-75 לבעלה, חוויתי לראשונה שמישהו חיבק אותי שלם. לא דחקת אותי כשהייתי כועסת, מפוחדת או עצובה עד אין קץ. אפילו סבלת שאני זועם, מקנא ומקנא. יכולתי להתעצבן - ובפעמים אחרות מאוד קטן ומפוחד. בפעם הראשונה בחיי, נתנו לי להרגיש את כל הרגשות שלי. העובדה שהרשית את זה ולא שפטת אותי או התרחקת ממני הייתה בעלת משמעות רבה. החוויות הללו הביאו לכך שעם הזמן למדתי להיות מרוצה מעצמי. זה לא שהצלת אותי, אבל גרמת לי להבין שאני חייבת להציל את עצמי, היא אמרה.
האישה הוסיפה כי קיבלה עזרה טובה ממטפל וכי לא היה "תיקון מהיר".
קרא גם (+): אמא ואבא לא יכלו להיות הורים
תפסיק לאהוב את עצמך
ילד שדוחים אותו הרבה לא מפסיק לאהוב את הוריו, אבל הוא מפסיק לאהוב את עצמו, לפי הרדיס פלסדוטיר.
מבוגרים שיש להם היסטוריה של דחייה לרוב ידחו את עצמם על ידי התגוננות, תקיפה או כעסים. חלקם חווים בעיות פיזיות או פסיכולוגיות.
רק כשאנחנו מתערבים כדי להעלים את דרכי ההוויה הבלתי הולמות שתוכנתו כשהיינו ילדים, ופועלים כדי להפוך לאותנטיים ככל האפשר, דברים יכולים להיות טובים.
צריך חינוך שלם כדי לקבל סקירה כללית
כשאני מדברת עם מבוגרים שמספרים לי כמה קשה הם עבדו כדי להציל את עצמם – כדי ללמוד לאהוב את עצמם, אני צנועה בתפקיד שלי כהורה. כי איך אנחנו כהורים סובלים את רגשותיו של הילד יש הכל לומר על איך הילד יתמודד עם רגשותיו שלו כמבוגר.
איכות החיים שהילד יחווה כמבוגר תלויה באופן שבו אנו כאמהות ואבות מסוגלים להתמודד עם כל הרגשות הללו בילדות. אנחנו כהורים יכולים לעשות הבדל גדול, אבל זה מצריך מאיתנו להיות מודעים ובקשר עם עצמנו.
המטפלת המשפחתית ג'ספר ג'ול אמרה שהכי חשוב זה לפנות מקום לכל מיני רגשות - והצביעה על כך שדרוש חינוך שלם כדי לקבל סקירה, תובנה והבנה של הרגשות של עצמך. הוא דאג שאנחנו כהורים צריכים להנחות את הילדים כיצד להביע ולשתף את רגשותיהם.
- לראות רגשות, לדבר על רגשות ולעזור לילדים לבטא את הרגשות במילים, יעץ ג'ול, שדאג שאסור לנו לגנות רגשות.
כעס, קנאה, געגוע ונזקקות הם רגשות שיכולים להיות קשים להתמודד איתם – ולוקח איתם זמן לקיים מערכת יחסים בוגרת.
- תן לילדים להתאמן, האיץ בג'ול.
מה שאתה רואה הוא לא תמיד מה שאתה רואה
ילד שאני מכיר יידה אבנים על מכונית כשהיה בן חמש או שש - ואתה יודע על מה מדובר?
זה לא שהוא לא ידע שממילא זריקת אבנים פסול. המעשה היה ביטוי לתסכול וכעס על גירושיהם של הוריו.
הוא נאלץ לעבור מבית אחד למשנהו, וזה לא אהב את זה. הילד כעס על אמו שהתרחקה מאביו. הוא רצה שההורים יהיו אוהבים ושכולם יחיו יחד. האם לא רצתה את זה ועשתה בחירה, אבל זה לא אומר שהילד צריך להסכים עם ההחלטה. יש לאפשר לו להכיר ולהתעמת עם רגשותיו הקשורים לפרידה ולמבנה החדש במשפחה.
אחרי שאמרתי את זה: יחד עם זאת, עלינו המבוגרים להיות ברורים היכן נמצאים הגבולות שלנו. כאשר אנו מבינים שפעולה כזו היא ביטוי למשהו פוגע, אנו יכולים לומר, למשל: "אני לא רוצה שתזרוק אבנים על המכונית. אני יודע שאני כועס, אבל אני לא כועס עליך. אני מבין שעשית את זה מסיבה כלשהי - ועכשיו אני תוהה מה שלומך. האם אתה עצוב או כועס? אתה מרגיש רע בפנים?"
ואם זה טבעי, אפשר להוסיף שאתם רואים שלילד לא קל - ואתם מוזמנים לשאול אם אפשר לאפשר לכם להחזיק אותו בסביבה.
קרא גם: פתחו את הפה, הנה מגיעה כף שמן כבד בקלה, עכשיו! עקבו אחרי!
רגשות והתנהגות
כשהיום אנחנו יודעים כמה חשוב להתייחס ברצינות לרגשות של ילדים, זה מפחיד אותי שעדיין כל כך נפוץ לא לעשות זאת.
ב"ספר הרגשות הקטן", כותבת המחנכת היינה ווסטוויק, כי החוקרים מאמינים שאנו נולדים עם סך של 12 רגשות בסיסיים - ושרק שלושה מהם חיוביים, כלומר שמחה, רוך וסקרנות. השאר הם רגשות מאתגרים יותר, כמו כעס, פחד ועצב.
לילדים צעירים אין הרבה מילים לבטא את עצמם - ורגשותיהם מתבטאים לרוב בהתנהגותם. ילד שכועס עלול, למשל, להחליט להכות מישהו, לנשוך מישהו בזרועו או לקחת משהו ששייך לאחרים. ילדים שסוגרים זה את זה יכולים להיות ביטוי של פחד או קנאה. אין כאן מסקנה.
תחזיק אותי
כל הילדים שונים. הנקודה היא שאנו שופטים בקלות רבה מדי את ההתנהגות במקום לתהות אילו רגשות מעוררים אותה.
אולי תגיד לילד כמה זה לא בסדר להכות או לזרוק אבנים? אתה אומר שזה ממש לא חוקי. אולי הילד מקבל פסק זמן או שהוא צריך ללכת לחדר שלו - כשמה שהוא באמת צריך זה להתקיים?
זה מאוד נפוץ - וזו עצה שקיבלנו בהרבה מקומות, אולי גם במרכז הבריאות או מפסיכולוג. אבל אני מאמין, אם כן, שאם נצליח לגלות מה מפעיל את הילד, מה מסתתר מאחורי ההתנהגות הבלתי הולמת, שרק כך תהיה לנו ההזדמנות לגלות הבנה ולעזור לילד להתמודד עם רגשותיו.
אחרי שאמרתי את זה: ילדים לא תמיד יודעים אילו רגשות דופקים. אז יש ערך אם הילדים יזכו לדעת שלמבוגר יש ביטחון שהם, אחרי הכל, עושים כמיטב יכולתם, האנשים הקטנים האלה. שהם מרגישים שאנחנו מכבדים את זה שהם לא תמיד מכירים את עצמם.
כאשר ילדים חווים שהמבוגרים מזהים ולא דוחים, ההתנהגות הבלתי הולמת תיעלם. הילד מרגיש שרואים אותו ואוהבים אותו.
