לתכנן לגרוע מכל
החג הכי גרוע בעולם
מארי לונדה רצתה לחסוך כסף בטיול החג. זה יתברר כרעיון רע.
שלושת אלפים וחמש מאות קרונות ללילה אחד בחדר משפחה! אני צועק, מזועזע.
זה ערב חמים במאי, ואולה ואני יושבים בגן ומתכננים את קיץ המגיפה בעשרים ועשרים.
אנחנו מאוחר מדי להזמין, כמובן, כל הממלכה יוצאת לחופשה לנורבגיה. אבל אתה לא מפסיק להתמהמה רק בגלל שמישהו בסין היה קצת רשלני עם מחבט.
לא יכול לחשוב על כספים
אני ממשיך. "שלושת אלפים וחמש מאות לשני מבוגרים ושני ילדים במלון תון! באוטווה!" אני אומר אוטה באופן שגורם לטיפות מיקרו של רוק לצאת מהפה שלי ולנחות בכוס הקולה של אולה.
"אני מניח שזה מה שזה עולה, אם כך," עונה אולה באדישות, כאילו הסכום האמור היה פרוטה תריסר בין פסולת כיס.
לא חרא, אני חושב. חמש עשרה דקות לאחר מכן חיפשתי בגוגל חדר משפחה בבקתת הרים קטנה וחמודה בלב הפארק הלאומי רונדאן תמורת תשע מאות דולר. ספרטני, אבל נעים. אולה סקפטית ומקשקשת על מעקפים, מזרונים קשים, רעש ופשפשים.
"מיטות קומותיים הן ממש נעימות, וניתן להקריב כמה קילומטרים נוספים לנוף מרהיב. ובפחות משליש מהמחיר", אני מנגד.
"אסור לך לחשוב על כספים כשיש לך ילדים קטנים בטיול. אתה תמיד צריך לתכנן את הגרוע מכל", קורא אולה בניסיון אחרון לתמרן אותי למשאלות הנוחות חסרות הקסם שלו.
"אבל גם אסור לגזול מהם את ההרפתקאות שהחיים מציעים", אני עונה ולוחץ על הסדר.
קרא גם: בטל את החג! עכשיו כל כך נמאס לי להיות אחראי על הכל בבקתה
עמק הצללים
זה הרבה יותר במעלה ההרים לנהוג ממה שחשבתי, וכולם במכונית שאבו יותר ממה שדמיינתי. הקטן נרדם, אז שנת הלילה הזאת תלויה באיזון, והגדול שואל כל שתי דקות אם יעבור זמן רב עד שנגיע.
ואז לבסוף אנו רואים אחוזה גדולה ויפה שטופת בשמש הערב מתגלה מולנו.
זה לא המקום שבו אנחנו הולכים לגור. לא, אומר מכר מקומי ידידותי ומצביע בכיוון ההפוך. נגור במבנה דמוי הצריפים הכפרי יותר בצד המוצל של העמק.
"זה לא נראה נורא, חבר'ה," אני אומר כדי להרים את מצב הרוח בקבוצה כשאנחנו פורקים את האריזה מהמכונית. גישה חיובית חשובה כשאתה בטיול.
החדר שלנו בסטנדרט נמוך יותר מהתמונות ואין לנו חדר רחצה פרטי. הייתי מודע לזה האחרון, אבל לא ציפיתי שהשירותים המשותפים ייראו כאילו ביקרו בו קופים. הרצפה רטובה ומעל הוויניל הכחול חבילות רטובות של נייר טואלט כאילו היו שוניות אפורות בים רדוד. לאורך קצה הכיור יש גבול של חלאות לא מוגדרות בצבע בז' והמראה מכוסה בסדקים שנראים כמו כלי דם מתפוצצים.
קרא גם: Peder Kjøs: - דגים ואורחים חולים לאחר שלושה ימים
צריך פה פיצה
אני חוזר החוצה לפני שלאולה תהיה הזדמנות להסתכל פנימה. רמת הסוכר בקבוצה צריכה לעלות מיד ובאתר הבטיחו פיצה. בזמן שהחבר'ה מוצאים שולחן חיצוני פנוי בחזית הבניין, אני מתגנב לחילופי דברים מהירים עם פקידת הקבלה לגבי מצב השירותים.
באחריות האורחים לשמור על חדר האמבטיה נקי, מודיע לי ההיפסטר הצעיר בעצירת נורווגית. היא שם רק כדי להגיש פיצה ולמכור מצעים במאתיים קרונות לסט. כמה אני רוצה? אני מניח שאני חייבת אז ארבעה, אני עונה בעצבנות.
תמורת שבע עשרה מאות קרונות, השקענו כעת בחדר פשוט עם מיטות קומותיים שעלינו להכין בעצמנו, עם גישה לחדר רחצה שעלינו לשטוף בעצמנו.
"תראו חבר'ה, הכבשים מסתובבות פה חופשי", אני אומר בהתלהבות מזויפת כשאני מצטרף לאחרים ליד השולחן.
"כן, הם כל כך חופשיים שהם מחרבנים סביב השולחן שבו אנחנו הולכים לשבת ולאכול פיצה", מציינת אולה. אני מסתכל למטה ומגלה שרגל שמאל שלי נחה במגדל של צואה יבשה. זה יותר מדי, אפילו עבור מישהו עם כתפיים נמוכות והרבה רצון טוב.
קרא גם: (+)הייתי בת 16 כשנכנסתי להריון עם זריקת הקיץ. כולם קיבלו כמובן מאליו שאעשה הפלה
כמו מחנה עבודה
אבל זה יחמיר, הרבה יותר גרוע.
במהלך הלילה יערכו השכנים פסטיבל ויכוחים דרך קירות דקים והילדים יתעוררו שש עשרה פעמים. הכיור בחדר חייב להשמיע את צליל הטפטוף המעצבן ביותר בהיסטוריה של העולם והאור מהחלון חייב להתעסק עם חווית הלילה של המוח, אפילו עם מגבות מודבקות לראש וילון הגלילה. אני אתעורר עצבני עם גולגולת פועמת, בטן רפויה ונקודות אדומות מסתוריות על כל הבטן.
אי אפשר לקרוא לזה חג או הרפתקה. שילמתי שבע עשרה מאות קרונות עבור מה שהרגיש כמו לילה במחנה עבודה.
אז אנשים, אלא אם כן יש לכם עצבים מפלדה או פיננסים ממש קשים, הקשיבו לעצות הטובות של אולה בפעם הבאה שאתם מתכננים חופשה. חסוך לעצמך טיפול זוגי, טראומה בכי ולחץ צוואר על ידי תהייה קצת פסימית בשם המשפחה.
עם שאיפות נמוכות, ללא ציפיות וחשיבה במקרה הגרוע לאורך כל הדרך, יש סיכוי טוב שהחג יהיה נהדר!
