מאג'ה נמצאת בשבוע 28 להריונה כשהבלתי מתקבל על הדעת: עכשיו הוא מת!

הריון ומחלה:

הדרמה הייתה גדולה כאשר מג'ה ההריונית חלתה לפתע במחלה קשה. אבל היא לא חששה לחייה שלה, רק לתינוק שבבטנה. למה הוא לא בעט?

- הדאגה שלי לעצמי לא הייתה קיימת. רק מלמלתי שאני בהריון ושהרופאים צריכים לבדוק מה שלומו של התינוק, כי לא הרגשתי שהוא בועט. אבל הרופאים כולם היו מרוכזים בי. במקביל חשבתי: "עכשיו הוא מת לי בבטן!"

בשנת 2015, מג'ה אולברג ההריונית (כיום בת 38) חוותה את הסיוט. היא אכלה ארוחת ערב עם בעלה.

כשהם יושבים ליד השולחן, היא מרגישה פתאום שהחדר מתחיל להסתחרר. ואז זה הולך מהר. משהו נשבר בצד ימין של ראשה. מג'ה זוכרת שזה הרגיש כמו גל חשמלי שרץ במוחה.

- נבהלתי ואמרתי לתומס שאין לי רגשות ברגליים. זמן קצר לאחר מכן זרועי החלה לעקוץ וכבר לא יכולתי לגעת בה, רק להרים את האצבעות.

קרא גם: זה מה שאתה צריך לדעת על פאראאינפלואנזה

למרות שהאחות מג'ה ידעה מה הם הסימפטומים של שבץ מוחי, היא לא יכלה לקבל את זה שהוא פגע בה. היא הרי הייתה רק בת 32 וגם בריאה לחלוטין.

באמבולנס עם דימום מוחי

למאגה היו הרבה כאבי ראש בזמן האחרון, אבל חשבה שזה נובע מהריון קשה עם הרבה בחילות, הקאות וסחרחורות. היא הייתה עכשיו בשבוע 28 וחשבה שאולי התינוק לוחץ על עצב כלשהו.

היא ביקשה מתומס להתקשר לחדר המיון כדי שתוכל לשאול כמה שאלות על מה זה יכול להיות. "לא מתקשרים לאמבולנס שלא לצורך", חשבה. אבל כשזרועה קהה לחלוטין, מג'ה הבינה את הרצינות וביקשה מתומס להזעיק אמבולנס בכל זאת.

מאג'ה רק החמירה והחמירה והספיקה להתמקד בנשימה.

כששירות האמבולנס בטלפון רצה לשמוע אותה מדברת, היא נפלה מכסא המטבח. תומס הצליח לתפוס אותה בנפילה והניח אותה בעדינות על הרצפה.

- אי אפשר לתאר כמה הגוף הרגיש כבד. הרגל הייתה כמו עופרת, ואי אפשר היה להזיז אותה לא משנה כמה ניסיתי, ובמקביל הרגשתי כאילו אני שוקעת ברצפה, מספרת מג'ה.

מבועת שהילד ימות

היא הייתה בהכרה כל הזמן, גם כשפרמדיקים הגיעו ועשו כמה בדיקות מהירות. זמן קצר לאחר מכן היא הוסעה באור כחול לבית החולים, שם קיבלה אותה צוות שלם. נבחנו אינספור שאלות, בדיקות ומבחנים. צילום הרנטגן הראשון הראה שיש לה דימום מוחי מתמשך.

אבל הדימום במוח לא פסק. כעת מג'ה הייתה משותקת לחלוטין בצד שמאל ואושפזה ביחידה לטיפול נמרץ. ובכל זאת, היא לא פחדה לחייה שלה.

כל מה שהיא יכלה לחשוב עליו זה הילד ברחמה והפחד המשתק שהוא ימות.

אז קרה מה שקיוויתי לו! הרגשתי את בני אליוט בועט בצד אחד של בטנו. זו הבעיטה הכי גדולה שחוויתי אי פעם, היא אומרת ומחייכת כשהיא מחבקת את בנה בן השש.

קרא גם:באיזו תדירות זה בסדר להתקשר לילדים?

מג'ה לא חושבת שזה היה צירוף מקרים. היא מאמינה שהקשר בין אם לילד שלה חזק יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין. זה היה כאילו אליוט הבין מה עליו לעשות כדי להרגיע את אמו.

- זה אולי נשמע קצת חולני, אבל מאותו רגע היינו קבוצה. פשוט שמחתי שהוא חי.

העובדה שהיא הייתה בטוחה שהתינוק בבטן בסדר, נתנה למאג'ה את הכוח להילחם.

חשבתי רק על אליוט. שאני צריכה להיות מסוגלת להחזיק אותו, לנחם אותו ולשאת אותו אחרי שהוא נולד, היא אומרת.

אליוט, 2300 גרם קל ואורך 45 סנטימטרים, נולד בשבוע 33 בניתוח קיסרי חירום. הצוות הרגיע את האם המאושרת שהם ראו בעבר ילודים קטנים משמעותית.

- מאותו רגע הוא היה הכל בשבילי, מספרת מג'ה.

הבן נולד בטרם עת

כמו פגים רבים, ריאותיו של אליוט לא היו מפותחות. הוא קיבל טיפול בקורטיזון, אך סבל במהירות מקריסת ריאה. הפרוגנוזה עדיין הייתה טובה, אבל מג'ה ותומאס היו מודאגים. הם לא יכלו לשאת עוד מאמץ גדול.

אליוט קיבל ניקוז, ומאגה זוכרת את הייאוש שחשה כשראתה את הלוחם הקטן שלה עם צינורות מהאף, הטבור ואיבר מינו.

– בכיתי, ורציתי להגן עליו מכל דבר רע שיכול לקרות.

מאג'ה לא יכלה לעשות הרבה - אבל היא יכלה לעשות משהו. היא החלה לשאוב חלב משדיה כמעט בטירוף. אליוט הורשה לשכב עור לעור והאכילו אותה בחלב באמצעות צינור.

קצת יותר מחודשיים לאחר השבץ של מג'ה, חל שינוי חיובי עבור המשפחה הקטנה. אליוט בן החודש, יחד עם הוריו, עלול להשתחרר מבית החולים וללכת הביתה. מאג'ה הייתה על כיסא גלגלים, אבל הציבה מטרות חדשות. עכשיו היא עמדה ללמוד ללכת שוב - במקביל אליוט!

- למעשה למדנו ללכת כמעט באותו זמן. אני בקושי יכול להסביר את ההרגשה הזו. מאי הידיעה אם אי פעם תוכל ללכת שוב, וכלה בצעדיך הראשונים, היה קסום.

עם העגלה כתמיכה, מג'ה יכלה ללכת כמה קילומטרים בזמן שאליוט ישן בעגלה. לפעמים היא אמנם הייתה כל כך עייפה ברגליה עד שנאלצה להתקשר לתומס
לאסוף. הוא היה התמיכה הטובה של מג'ה בכל מה שקרה.

- הוא היה הידיים והרגליים שלי כשלא יכולתי ללכת. אבל גם התקווה שלי, האהבה שלי וחיי היומיום שלי. הוא עזר לי בכל מה שלא יכולתי, ואני לא יכולה לדמיין חיים בלעדיו, אומרת מג'ה נרגשת בעליל.

קרא גם:"גיל הפאניקה" של גברים: זה קורה לגוף

תופעות לוואי של שבץ מוחי

מג'ה ותומאס נפגשו במסיבה שנה לפני השבץ של מג'ה והכירו רק כמה חודשים כשהיא נכנסה להריון. לאחר מכן, חשבה מג'ה שכל מה שקרה עלול להרוס את הקשר. במקום זאת, המשבר קירב אותם זה לזה. הם התחתנו בנובמבר 2019,
ומאג'ה הרגישה שזה עוד אישור לקשרים החזקים.

- עברנו כבר כל כך הרבה, טוב ורע, אבל אז הוא באמת הפך להיות שלי.

כיום, מג'ה מסתדרת היטב, אך היא עדיין נאבקת בתוצאות שלאחר השבץ. יש לה פגיעה בתנועתיות ברגל שמאל, מה שמשפיע על ההליכה והשיווי משקל. במהלך השנים היא עברה מספר ניתוחים למום כלי דם (מום בכלי דם), שבשילוב עם ההריון גרם לדימום במוח.

אבל ב-18 במרץ השנה היא הוכרזה כמעט בריאה, והיא לא זקוקה לעוד ניתוחים.

- זה היה יום שחיכיתי לו כמעט שש שנים. אני עדיין מרגיש את הכאב ואת האובדן של הגוף הישן שלי, אבל אז אני מזכיר לעצמי שאני חי ושאליוט חי. זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע, אומרת מג'ה, שמתגוררת עם משפחתה באלוסיו, דרומית לשטוקהולם.

תמיד חלמתי על משפחה גדולה

למאג'ה ואליוט יש קשר מאוד מיוחד.

- אנחנו מאוד קרובים. אני אוהב להיות איתו. הוא כל כך מצחיק, מתוק ואכפתי. כשאני לא יכול לרוץ איתו, אליוט אומר, "אמא, את יכולה לעשות כל כך הרבה!" זה לא מילים שהכנסתי לפה שלו, הן פשוט הגיעו יום אחד, אומרת מאג'ה בגאווה.

מאג'ה מאוד אוהבת ילדים ותמיד חלמה להקים משפחה גדולה. הרופאים הזהירו אותה מלהיכנס להריון שוב, מכיוון שהם מאמינים שזה עלול לגרום לאירוע מוחי נוסף. אבל מאז דיווח ההחלמה יש החלום של
לתת לאחים אליוט הוחזר לחיים.

- אנחנו בהחלט רוצים להביא ילדים נוספים, והמטרה הבאה היא להיכנס להריון. אבל עכשיו אני בן 38, אז אנחנו מבינים שאולי זה לא כל כך קל. אני לא רוצה רק לנקום בחיי, אלא גם לנקום בהריון שמעולם לא הספקתי להשלים.