כשקרוליין ג'נט בראון (27) ובן זוגה סטיאן (27) מלרוויק גילו שהם מצפים לילד, שניהם שמחו והופתעו.
היא ירדה מהגלולה רק כמה חודשים קודם לכן, ומעולם לא ציפתה שזה יקרה כל כך מהר.
- ברגע שזה שקע לשנינו, היינו מאושרים להפליא. בדיוק עברנו לדירה חדשה. הייתי סטודנט ולסטיאן הייתה עבודה יציבה. הכל היה כדי שזה יעבור כשורה, אומרת קרוליין ג'נט להורים וילדים.
עם זאת, לא עבר זמן רב עד שהזוג הצעיר נקרע לפתע מבועת האושר שלהם.
מדוד לרופא
לאחר מספר שבועות היא החלה לדמם ופנתה לרופא. כאן הרגיעו אותה שזה לא יוצא דופן לדמם מעט בתחילת הריון.
הרופא בכל זאת הבחין שהיא לא ממש מצליחה להסתפק בזה, והפנה אותה לרופא נשים לבדיקת אולטרסאונד מוקדם.
- רק כעבור שבוע, נפגשנו בציפייה. עמדנו לראות את הלב הקטן פועם, ואמרתי לעצמי שסביר להניח שאין שום דבר רע. מאז שמלאו לי 25, הרופאה שאלה אם זה בסדר שהיא תבדוק אם יש שינויים בתאים. אמרתי כן, בעיקר כדי למנוע את אי הנוחות בהזדמנות מאוחרת יותר, אומרת קרוליין ג'נט בגילוי לב.
במהלך הבדיקה הרגיע אותה רופאת הנשים שמדובר בבדיקה שגרתית גרידא. ואז פתאום היא נעשתה שקטה לגמרי. אמרה שסביר להניח שאין שום דבר רע, אלא שהיא תקבל רופא בכיר.
קרוליין ג'נט שמה לב שהרופא נשמע עכשיו פחות משכנע בקולה, והרגישה גוש חולה בבטן.
- נמצא משהו שצריך לחקור יותר והוחלט שצריך לקחת דגימה. כעבור כמה דקות ראינו את הקטנה ולב קטן פועם. בלשכת המפקח נאמר לנו שתוצאות הבדיקה יגיעו כעבור מספר ימים.
החדשות הרעות
בימים שלאחר מכן היא לא הצליחה להירגע כמו שצריך. ניסיתי להיזכר בדברי הרופא שסביר להניח שזה לא משהו רציני, אבל עדיין הייתה הרגשה שמשהו לא בסדר.
- בחזרה לרופא, קיבלנו את ההודעה שתהפוך הכל תוך שניות ספורות: היו לי שינויים גסים בתאים, גידול בצוואר הרחם וככל הנראה סרטן. לא היו לי שום סימפטומים, ולקחו אותי לגמרי למיטה, אומרת קרוליין ג'נט בשקט.
ב-Radiumshospitalet אישרו עד כמה המצב חמור. הרופאים רצו לתת כימותרפיה והקרנות כדי לכווץ את הגידול. בהריון בשבוע העשרה, הזוג הצעיר נאלץ לעשות בחירה כמעט בלתי אנושית.
- הקטנה בבטן לא תשרוד טיפול בכימותרפיה עד אחרי שבוע 12. לרופאים היה ברור שהם יעצו לי לעשות הפלה, ודווקא לנסות להיכנס להריון שוב לאחר הטיפול בסרטן, אומרת קרוליין ז'נט. .
- אבל הם לא יכלו להבטיח לי שלא יצטרכו להסיר את כל הרחם אם הסרטן כבר התפשט לשם. האם לא אוכל להגשים את החלום שלי על ילדים, והאם לא נוכל לחכות כמה שבועות כדי להתחיל כימותרפיה, היא מוסיפה.
ההמתנה הייתה בלתי אפשרית, שכן הסכנה גדלה עם כל יום שחלף. הרופאים נתנו להם את הלילה לעשות בחירה סופית, לפני שקרוליין ג'נט נאלצה לעבור הרדמה למחרת כדי לקחת דגימה של הגידול.
- בלילה ההוא לא ישנו. שנינו בכינו ובכינו. הרגשתי תחושה חזקה שהתינוק הקטן שלנו הוא שהציל אותי. אלמלא ההריון, הסרטן לעולם לא היה מתגלה בשלב זה.
-סטיאן רצה שאתמקד בעצמי במצב הקשה הזה, ושנוכל לנסות שוב מאוחר יותר. בכל זאת היה לו ברור מאוד שהבחירה היא בסופו של דבר שלי, ויתמוך בי לא משנה מה אחליט.
עבור קרוליין ג'נט, לא היה ספק: המלאך הקטן מציל חיים בבטן עומד לחיות, בכל מחיר. וכך היה.
– ביקשתי מסטיאן להבטיח לי שהוא יטפל היטב בילדנו הקטן אם אני עצמי לא ארצה לשרוד. הרופאים לא אהבו את ההחלטה שלי, הבהירו שהיא בניגוד להמלצתם וביקשו שאשקול הכל מחדש.
- עמדתי על בחירתי. האינסטינקט האימהי כלפי מה שנראה עכשיו כמו אוגר קטן באולטרסאונד בעט במלוא העוצמה, ואף אחד לא היה מורשה לקחת את זה ממני.
קרא גם:הבלוגר Asbjørn "Kokkejævel" Sandøy: רק לקום בבוקר זה מאבק גיהנום
החיים היו בהמתנה
עד מהרה התרחש ניתוח שבו הוסרו גם הגידול וגם ארבע בלוטות הלימפה. ואז הגיעו הבחילות הקיצוניות: פעמיים עד שלוש בשבוע, קרוליין ג'נט נאלצה לחזור לבית החולים כדי לקבל נוזלים תוך ורידי. היא לא יכלה לשמור על אוכל או שתייה.
- זה הרגיש כמו נצח עם טפטופים לווריד, טפטופים, משקאות תזונתיים מעורבבים במשקאות יצירתיים שונים ובחילות, אבל במציאות זה כנראה נמשך רק 4-5 שבועות. אני עדיין זוכר כמה שמחתי כשבזמן חג הפסחא סוף סוף יכולתי לאכול שוב.
למרבה המזל, נראה היה שהכל בסדר עם הילד הקטן ברחם, אבל ביום אביבי אחד בתחילת מאי, החיים שוב היו אמורים להתהפך.
- בדיקת אולטרסאונד בשבוע 21 הראתה שצוואר הרחם שלי לא מחזיק. התקבלתי ואפשרו לי לצאת מהמיטה שלי רק כדי ללכת לשירותים. עכשיו נותר לי רק לחכות, לדגור ולקוות שאגיע לשבוע 23 כדי שתתן לתינוק שלי הזדמנות לשרוד.
- פחדתי. האם שמתי את חיי בצד כדי שאצטרך לעבור הפלה מאוחרת? זה הרגיש כל כך לא הוגן. כשנשאלו למה אני יכול לצפות, ענו האחיות בהיסוס. בסופו של דבר, עדיין היה מישהו שאמר שכנראה אלד עד סוף מאי. אז הייתי מגיע לשבוע 25.
קרא גם:למישל יש נקודות קטנות בעור וחבלות בקלות - אצל הרופא ההורים מקבלים את הודעת ההלם
לוחם קטן
משטר המיטה הקפדני הוכיח את עצמו כיעיל. הקטן נשאר בתוך הבטן. קרוליין ז'נט הצליחה בסופו של דבר לקום, להשיג אוכל בעצמה ולצאת לטיולים קטנים במסדרונות בית החולים הארוכים.
בימי מזג אוויר נאה, סטיאן הוביל אותה למיטת בית החולים כדי לאכול גלידה בשמש. זה היה כל כך נחמד להרגיש את האוויר הצח על הגוף שלי.
ואז, בשבוע 28, נשברו לי פתאום המים. מהר מאוד הוחלט שהלידה צריכה להתבצע בניתוח קיסרי כדי שיהיה עדין ככל האפשר עבור התינוק.
עברו רק 20 דקות מרגע מריחת ההרדמה בעמוד השדרה ועד שהבן שלהם, במשקל של קצת פחות מ-1,200 גרם, ראה אור.
– אחר כך אמר לי שטיאן ששכבתי לגמרי דומם, נראית נעדרת ובוהה אטום באוויר. לרגע הוא היה מבועת שנכשלתי.
בחיפזון, הבן שלהם, שקיבל את השם דקסטר, הועבר ליחידה לטיפול נמרץ יילודים. העובדה שהוא צרח כל כך חזק כשיצא, חייבת להיות סימן טוב, חשבה קרוליין ג'נט.
ניגב את הדמעות
יעברו שעות עד שיוכלו לברך את הבן הקטן כמו שצריך. קרוליין ג'נט לא תשכח את המראה שפגש אותה.
- שם, באינקובטור, שכב תינוק הנס שלנו. מלא בציוד המחובר לגוף הקטן מדי. אדום כמו לובסטר קטן מבושל. בזהירות החזקתי את רגלו, מנגב את הדמעות שזלגו על לחיי. הוא היה כל כך יפה בעינינו.
את החודשים הבאים המשפחה הקטנה הייתה מבלה בבית החולים, עם ימים מלאים בעליות ומורדות. כבר בדיקות מוקדמות הראו שלדקסטר היו גידולים לאורך עמוד השדרה ושנראה שחלק מהריאה שלו לא עובד.
קרוליין ג'נט מתארת את זה כחיה בערפל, שבו גופה היה מותש נפשית ופיזית כאחד.
– הימים היו כל כך שבירים עד אין קץ, ולא ידענו מה יביא הימים הבאים. לראות את הילד הקטן שלנו מופעל מאוורר לאחר שסבל מבעיות נשימה היה קשה להפליא. הרגשתי שאני עומד בצד, לא יכול לעשות כלום חוץ מלהחזיק אותו בעדינות ולהגיד לו בלחש שהכל הולך להיות בסדר.
דקסטר הוכיח במהירות שהוא לוחם אמיתי. בסופו של דבר הוא ירד ממכשיר ההנשמה, והמשפחה יכלה לחזור בזהירות לסוג של שגרת יומיום שוב.
- הוא היה מכור למורפיום מאז שקיבל מינון כל כך גבוה לאורך זמן, וזה היה מלחיץ. הגוף הקטן צרח, בלע חלב והקיא. הוא היה כל הזמן לא טוב ולא נוח. הדבר היחיד שעזר היה להחזיק אותו קרוב לגוף בזמן שכופפנו, כך ששעה אחר שעה ביליתי בעמידה.
קרא גם:איבד תאום אחד: - לעולם לא אשכח את הפחד העז שפגע בי כששמעתי את המילים הללו
חיי יומיום חדשים
אחרי קצת יותר משלושה חודשים, דקסטר היה בריא מספיק כדי לחזור הביתה. לבסוף, המשפחה בת השלוש הייתה אמורה להיות ביחד, והחלו חיי יומיום חדשים.
ובכל זאת, התסיסה לא יצאה משליטה. עד מהרה עלה חשד שהילד שלהם חלה בשיתוק מוחין, ככל הנראה כתוצאה מדימום מוחי ממנו סבל בשלב מסוים.
כמה חודשים לפני יום השנה, האבחנה אושרה.
- היה קשה מאוד לקבל את ההודעה. אחרי כל מה שעברנו, כל מה שרציתי זה שנהיה משפחה נורמלית. כל הנסיעות לבית החולים לבדיקות שונות מזכירות לי כל הזמן שהדברים לא תקינים.
- ברגעים קשים, חשבתי האם בחרתי נכון עבור דקסטר. האם זה היה אנוכי מצדי לבחור שהוא יחיה? תחשוב על כל הדברים שאולי לעולם לא יוכל לעשות, כמו ללכת, לבעוט בכדורגל או לרכוב על אופניים. דברים שרוב ההורים לוקחים כמובן מאליו עבור ילדם, אומרת קרוליין ג'נט בשקט.
- כשאני רואה את שמחת החיים העצומה שלו, אני מצליח למזלי לנער את המחשבה הזו ממני. אם הוא לא יזכה לחוות כמו ילדים אחרים, אנחנו לפחות יודעים שהוא יגדל בבית מלא באהבה ודאגה.
אחת לשלושה חודשים יש לאם בדיקות כדי לבדוק שהסרטן לא חזר. על ידי נשיאת דקסטר קדימה, היא יודעת שעשתה בחירה שמגדילה את הסיכוי להישנות.
המחשבה הזו עלולה להפחיד אותה.
- החלטתי לחיות כאן ועכשיו, לא לקבור את עצמי בפחד מסרטן, אלא להעריך את הימים היקרים שיש לי עם דקסטר וסטיאן.
- זה מרגיש מוזר שעברו כמעט שנתיים מאז שהכל התחיל, אבל זה גם טוב לאין שיעור לראות כמה רחוק הגענו. היה קשה להרפות ממה שקרה, ולהעז להסתכל קדימה. אם לא היינו עושים זאת, גם לא היינו חווים את ההנאות הקטנות שחיי היום יום מביאים.
