- ההריון היה מבורך להפליא, והשמחה להיות הורים הייתה גדולה. ההבנה שציפינו לא רק לאחד, אלא לשניים קטנים, הפתיעה, כמובן. איכשהו אף פעם לא חשבתי שמשהו יקרה לי, אומרת ריקה אנדרסן בגילוי לב.
כשבני הזוג התייצבו קצת, לא לקח הרבה זמן עד שהמחשבות שלהם עברו לכיוון כמה נחמד בעצם יהיה שניים בו זמנית, וכמה שמחה יזכו הקטנים זה לזה.
- הכל נראה כל כך טוב בכל הבדיקות, והייתי בכושר טוב במהלך ההריון. המחשבה שמשהו רע יכול לקרות לא חלפה בראשי. הרגשתי כל כך בטוח.
כאשר לריק היו לפתע יום אחד בשבוע 23 רגשות עזים, היא לא הייתה מודאגת במיוחד. הם לא היו כואבים במיוחד, והיא חשבה שזה כנראה רק אחד מהתינוקות שזז קצת יותר. ביקור אצל המיילדת אישר שזה נורמלי לחלוטין. אולם כמה שעות לאחר מכן היא הייתה אמורה לקבל את ההודעה שהפכה את הכל על פיה.
- במהלך בדיקה מתוכננת ב- Ullevål ראו שהמים ייצאו בקרוב. מאותו רגע הכל הלך כל כך מהר; הם התקשרו לבית החולים וביקשו מהם להכין תרופה נגד עוויתות וזריקה להבשלת ריאות.
– הייתי מבועת, אבל כנראה הייתי בהלם. שם ואז לא הבנתי את חומרת הדברים שנאמרו זה עתה; שאני אלד תוך יומיים בלבד, ושהמצב היה מאוד קריטי, אומרת ריקה בשקט.
תחושה נוראית
הילדה הקטנה, שכבר קראו לה הלן, הייתה בתחתית במצב עכוז והוחלט שהתינוקות יצטרכו להיילד בניתוח קיסרי. האח התאום, אנדראס, היה יותר למעלה.
- זו הייתה הרגשה נוראית לגמרי לדעת שנשלחתי ללדת ללדת שני קטנטנים שהיו צריכים להיות בריאים ושלמים בבטן עוד כמה חודשים. לאורך כל הניתוח הייתי ער והרגשתי כאילו קורעים לי את התינוקות מהבטן.
לידו ישב מרטין. אף אחד מהם לא הצליח לומר הרבה.
דמעות זלגו על הלחיים של שתיהן, והאימה הייתה מורגשת. הם היו מודעים עד כאב לכך שזה יכול ללכת לשני הכיוונים, שהשוליים קטנים להפליא ושזה בין חיים למוות.
- זה שהחדר היה מלא ברופאים ואחיות היה כל כך מפחיד. הרגשנו כל כך חסרי אונים, ויכולנו רק לקוות. בכל החיפזון, הם הובהלו באינקובטורים שלהם והוכנסו ישר למכשירי הנשמה.
זוג התאומים נולדו ביום הראשון של שבוע 24 להריון. הריון תקין נמשך בין 37 ל-42 שבועות.
קרא גם:זה מה שאתה צריך לדעת על כאבי בטן במהלך ההריון
עוד הלם
השעות שלאחר מכן לפני שההורים זכו לראות אותם הרגישו כמו נצח. ריקה מסבירה זאת כהלם נוסף.
- עם בקושי 500 הגרם שלהם, הם היו כל כך קטנים לאין שיעור במקום שבו שכבו. למראה שלהם כנראה באמת הבנתי כמה זה רציני.
הרופא שפגש אותם לא הסתיר את העובדה שהימים והשבועות הראשונים יהיו קריטיים. הכל יכול לקרות, ומצבם של הקטנטנים יכול להשתנות מרגע לרגע. ריקה מתארת ייאוש שכולל הכל.
- הילדים שלנו כבר לא היו ברחמה הבטוחה של אמא, והם אפילו לא היו קרובים זה לזה. כל כך פתאום, וכל כך מוקדם מדי, הם היו לבד בעולם.
קרא גם:סבתא לשניים - עכשיו היא שוב בהריון
הטלפון הגרוע
כמה ימים לאחר מכן, הטלפון הנייד של ריקה צלצל בזמן שהייתה במקום אחר בבית החולים. מהצד השני שמעה קולה של אחות מהיחידה לטיפול נמרץ. בקול רגוע היא אמרה שהלן לא מרגישה טוב. ההורים היו צריכים להגיע מיד.
– לעולם לא אשכח את הפחד העז שתקף אותי כששמעתי את המילים הללו. במשך זמן רב אחר כך, הייתי מבקש ממשפחה וחברים לא להתקשר אליי. הצליל של הטלפון הסלולרי שלי גרם לי להיות מאוד חולה ומפוחד.
ריקה ומרטין רצו הכי מהר שהם יכולים למחלקה. שם כבר הזמינו אמבולנס שיסיע את הילדה הקטנה בדרך הקצרה לבית החולים הלאומי בחיפזון. הם חשבו שהיא זקוקה לניתוח עקב מחלת מעיים.
- עוד באותו לילה, לאחר אינספור שעות המתנה, נאמר לנו שהילדה שלנו סבלה מדימום גדול במוח הקטן. אף אחד לא יכול היה לומר דבר על איך זה ילך עד כמה ימים מהיום.
- פרקי האצבעות של הלן היו לבנים מכאב. זה היה כל כך ברור שהיא לא בסדר. הימים הבאים חולקו בין אנדראס ב-Ulevål והילדה שלנו בריקסן. פחד, הלם, אבל וחוסר אונים יכולים לתאר בצורה הטובה ביותר את מה שעברנו, אומרת ריקה.
פעם ראשונה ואחרונה הם זכו להחזיק אותה
עד מהרה התברר שהדימום כה גדול עד שלא ניתן היה להציל את הילדה שלהם. מכונת ההנשמה נותקה. בשקט ובשלווה היא נרדמה על החזה של אמא ואבא. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהם זכו להחזיק אותה.
- את הצער העז שחשתי כשהנחתי אותה על החזה, וידעתי שזה בגלל שהיא הולכת למות, קשה לי לתאר במילים. הכאב בלתי נסבל. אתה רוצה לעשות הכל בעולם, אבל אתה לא יכול לעשות כלום. זה הרגיש כמו סיוט שלעולם לא ייגמר, אומרת ריקה.
לעזוב את Rikshospitalet בידיים ריקות היה כל כך כואב. הילדה הקטנה נותרה שם ללא חיים. ההורים נאלצו לחזור לאולבל כדי לקוות לטוב עבור הילד הקטן.
- לא הייתה לנו ברירה, והיינו צריכים להיות חזקים בשבילו. תגובת האבל על הלן הייתה כנראה בתחילה מלאת הלם, וכנראה הגיעה במובנים רבים ברמה עמוקה יותר לאחר שהבנו שאנדרס עומד לשרוד, ואחרי ארבעה חודשים ארוכים חזרנו הביתה מבית החולים כמשפחה קטנה.
דף אוסף: כל מה שצריך לדעת על לידה
מפגש עם חיי היומיום
האם מתארת את התקופה שלאחר החזרה הביתה כמלאת ניגודים, שבה דברים נעו במהירות בין שמחה לצער.
- הייתי צריכה לצאת לחופשה עם תאומים, וזה היה כאוס מוחלט עם שני ילדים ישנים וצורחים זה על זה. במקום זה, חזרנו הביתה עם ילד קטן מדי, וילד שנלחם על חייו זמן רב. היו כל כך הרבה עליות ומורדות, והסוללות שלנו כנראה די התרוקנו, מסבירה ריקה בכנות.
רק כשהורידה את כתפיה הגיעה תגובת האבל הגדולה ביותר. בטוחה בבית, היא באמת הצליחה לקלוט את מה שקרה. כל החלומות השבורים, והעצב שאנדרס איבד את אחותו.
- זה משהו שחשבתי עליו הרבה. הילד הקטן שלנו כל כך צעיר, אבל יש לו כבר כל כך הרבה מטען. בבית החולים לא הספקנו להרגיש את הצער כמו שצריך, היינו צריכים להיות שם בשבילו.
בפגישות עם אחות בריאות, רופאת משפחה ופסיכולוגית, היא השיגה הבנה שמדובר בתהליך אבל שלוקח זמן, אך אולי לעולם לא יסתיים לחלוטין. פעם אחר פעם, ריקה עברה בראשה את כל התמונות והזיכרונות מהשהייה בבית החולים.
- ניסיתי להיות פתוח לגבי האבל שלי, שכן זה משהו שמשפיע על חיי היום-יום שלי במידה כה רבה. זה מרגיש כאילו אני חי בשני עולמות; אחד עם צל גדול של עצב תלוי מעלי, ואחד עם שמש גדולה של שמחה כי אנדראס שרד והוא ילד כל כך נפלא.
- כשאני מסתכל על אנדראס, אני נזכר כל הזמן שהיו צריכים להיות שניים מהם. אם הוא שולט במשהו חדש, אני יכול לעצור את עצמי מלחשוב: מה הלן היה עושה עכשיו? האם היא הייתה מתבוננת באחיה, או שהיא הייתה זו שתוביל את הדרך? והאם הם היו נראים דומים. השאלות הן כל כך רבות, אבל לעולם לא אדע.
עצב גדול
ריקה מודעת לכך שהצער שלה לא אמור להשפיע על בנה.
למרות זאת, היא חשה חשש שראיית הורים שמתאבלים תשפיע עליו במידה רבה או פחותה בהמשך החיים.
- אני מנסה להתאבל כשיש לי זמן לעצמי. דרך מעורבותי באגודה הלאומית למוות בלתי צפוי של ילדים, הצלחתי לפגוש אנשים רבים בעלי דעות דומות, והיה כל כך טוב להיות מסוגל לדבר עם אחרים הנושאים את אותו צער. שם אני יכול לקבל זמן של הלן.
אנדריאס היה, ונמצא, במעקב צמוד. למרות התחלה כל כך קשה לחיים, נראה שזה הלך טוב מאוד עד כה. הפרעה בהתפתחות הריאה היא הדבר היחיד שהתגלה.
- העתיד יהיה מלא בשמחה על אנדראס, אבל אני גם מודע לכך שהאבל ימשיך להיות שם, גם אם הוא עשוי לבסוף ללבוש צורה חדשה, אומרת ריקה.
קרא גם: אינה באה לעולם עד כה, מוקדם מדי. ואז קורה לאמא הבלתי נתפס
עומס עצום
- לידה ומוות הם אירועי חיים מרכזיים ומשמעותיים בחייהם של אנשים. הצורך לחוות את שני האירועים הללו בקשר הדוק כל כך הוא כמובן דרמטי במיוחד, בנוסף לעובדה שהלידה מתרחשת בטרם עת, אומרת אן קריסטין ברג'ם, פסיכיאטרית ומרצה באוניברסיטה ב-OsloMet.
היא מציינת שכל הרגשות יכולים להופיע במצב כזה - הלם, כעס, ייאוש, דאגה ושמחה לילד שחי ועוד הרבה הרבה יותר בתערובת אחת מבולגנת ומייגעת.
- לחלק יכול לקרות שאתה מנסה לכבות גם את התחושות, כי זה כל כך מעייף להרגיש כל כך חזק. זה עשוי להיות סוג של ניסיון להגן על עצמך. מכיוון שלעיתים קרובות צריך לשמור על תפקוד בחיי היומיום גם כשמקרים כאלה מתרחשים, רבים יתעייפו נורא, אבל עדיין ימשיכו ללכת.
ברגם מציין שלאבל יש הרבה ביטויים, ואין דרך נכונה או לא נכונה להתאבל. זה לא יוצא דופן ששני אנשים מתמודדים עם אבל ומשברים בדרכים שונות. הדבר החשוב הוא שמרגע ההתחלה הם מדברים בפתיחות אחד עם השני לא רק על הילד שאיבדו והאבל סביב האובדן, אלא גם על האופן שבו האבל משפיע עליהם.
- אם קשה לנהל את זה לבד, יש גם קבוצות אבל וגם מטפלים או אנשים בקהילות דתיות שונות שיש להם ניסיון רב בשיחה עם אנשים באבל, אומר הפסיכיאטר.
לדברי ברגם, אם זוג שאיבד ילד מתרחק אחד מהשני ומבקר את דרכו של השני להתאבל, הקשר עלול להימתח עוד יותר. כמו כן, חשוב שההורים יקבלו תמיכה שיאפשרו להם ליהנות מהילד שחי. אותו ילד זקוק להורים נוכחים שמודעים לאבלם, אך יכולים להיות נוכחים גם בחייו של הילד החי.
- לעולם אסור לילד חי להיכנס לצלו של מת, לא משנה כמה כואב להורים לאבד ילד. יש חשיבות להזדמנות לדבר על כל אשמה מצפון שעלולה להתעורר, אומר ברגם.
- טבעי להרגיש אשמה אם הורים אינם מסוגלים לטפל בילד החי, אך יחד עם זאת חשוב שיקבלו עזרה להיות הורים גם אם הם באבל.
