אמהות לא מרגישות שהן מספיקות:
"הלב של האם גדול ואמפתי, אבל גם מלא בחרדה, פחד, אימה והלקאה עצמית"
אני לא ממש מבין שרק בלוגרים וההצלחה שאנו רואים מסביבנו הם שמעניקים לכל כך הרבה אנשים את התחושה הזו של חוסר יכולת. חייב להיות עוד משהו. משהו על ציפיות. לעצמה, כותבת בעלת הטור של קמיל, הנרייט סטיינסטרופ
אתה שקורא את זה אולי יושב עכשיו במשרדו של הרופא.
בטח עם מסכה - וגם תפסת את #godnoksomduer של Kamille, במיוחד אחרי ראש השנה וסקר האם בשיתוף עם IPSOS שמראה ש-77 אחוז מהנשאלים לא מרגישים שהם מספיקים.
כאמא, מאהבת, כבן אדם. ושתחושת חוסר ההתאמה הזו התפשטה כמו וירוס בשנת הנגיף.
כי בשנה שעברה בזמן הזה, רק 60 אחוז חשבו שהם לא מוכשרים, אז זה די הרבה. בכל אופן!
קרא גם: כך נראים חייה של האם הטרייה: - כמו פצצה מתקתקת!
אז יש המון אנשים, בטח לא רק נשים, שנאבקים עם ההערכה העצמית שלהם כל יום. לא פלא, עם משרדים ביתיים, רוחות רפאים של פיטורים או פיטורים בפועל, הצעות מופחתות לילדים שלנו, בלאי ועייפות בסוכנויות רבות ובבתים רבים. ואני מזהה את עצמי. לְמַרְבֶּה הַצַעַר. אני רוצה לומר שעברתי את השנה הכי טובה שלי כאמא, רעיה וכעובדת, אבל זה לא מרגיש ככה.
הנרייט סטינשטרופ
הוא קומיקאי ושחקן נורבגי. יש לה טור משלה במגזין Kamille שבו היא מתייחסת לאתגרים הקטנים והגדולים של החיים. יש לה שני ילדים.
אפילו גיבורי שנת הקורונה; עובדי בריאות, מורים, עובדי טיפול בילדים, מנקים ועובדי חנויות, ספגו מעט אומץ - הם הורמו מעט קדימה. אבל הם גם נאלצו להתאים מחדש, להסתובב, ליצור פתרונות שאולי לא יהיו אופטימליים.
הכל הרגיש כל כך זמני. ומלבד כל חוסר הוודאות וחוסר הביטחון הזה, היית אמא.
ומהי התדמית האמיתית של אמא טובה? עבורי זה ביטחון, יציבות, שליטה בפלדה ונדיבות. כמה קל להציע את זה לילדים שלך כאשר כל כך הרבה גורמי אבטחה בסיסיים כל כך לא בטוחים?
אבל אחרי שאמרתי את זה, הייתי עצוב כשקראתי את המספר. 77 אחוז! זה ממש עצוב!
אני לא מכירה אמא אחת שלא עושה מאמצים רבים כדי להפוך את חייהם של ילדיה לטובים ביותר שהם יכולים להיות. יש לי חברה שאופה לחם כל יום כי הילדים שלה אוהבים את זה, למרות שהיא רק רוצה לקנות חפצים, לשכב על הספה כל יום ולצחוק כי בעלה איננו.
קרא גם: סימנים לכך שאתה עומד להישרף
יש לי שכנים שעמדו בחוץ פעמיים בשבוע, בגשם, גשם ו-10 כדי שלכל ילדי הכדורגל בשכונה תהיה הצעה.
אני מכירה אמהות חד הוריות שהיו להן עבודה במשרה מלאה ושלושה ילדים בהסגר, ויש לי חברה שיושבת כל יום שעה עם שיעורי בית במתמטיקה, למרות שהיא בעצמה לא יודעת מתמטיקה ומחפשת בגוגל מתמטיקה ורואה ביוטיוב הדרכות בלילה.
כמעט הייתם חושבים שאקט הג'אגלינג הזה שאמהות עושות, שהן עושות גם כשאין קורונה, ייתן להן שמחה ושליטה?
ראה - אני עושה את הבלתי אפשרי לאפשרי - כל יום ויום! אבל בכל זאת, 77 אחוז נשארים עם תחושה שהם לא מספיק טובים. אני לא ממש מבין שרק בלוגרים וההצלחה שאנו רואים סביבנו נותנים לכל כך הרבה אנשים את התחושה הזו של חוסר יכולת.
קרא גם: אנחנו צריכים להרגיש יותר בושה, לא פחות
חייב להיות עוד משהו. משהו על ציפיות. לעצמו. יש דברים שפשוט צריכים להיות מספיק טובים, אבל זה לא ממש ככה. ואנחנו רוצים שגם הילדים שלנו ירגישו מספיק טובים.
אנחנו לא רוצים שהם ישתעממו עם 4 בחדר הכושר, בערך. אבל אם אני אתחיל לצחוק כי העליתי שלושה קילו ואין לי זמן להתאמן, איך הבת שלי תרגיש מספיק טובה גם אם היא תסיים אחרונה ביום הסקי עם הכיתה?
אבל בלי קשר לקורונה ולדאגה בעולם. אני יכולה לומר בכנות כי בתפקיד האמא יש לי לרוב את הניסיון של לטעות ולעשות טעויות. עושה את ההיפך ממה שהדוויג מונטגומרי הייתה אומרת. לפעמים אני פשוט צריך לתעדף משהו אחר מאשר להשכיב ילדים שלא אוהבים שמישהו אחר משכיב אותם לישון. אני חייב לעבוד. אני חייב לראות את ההורים שלי. אני צריך לתכנן את הלוגיסטיקה.
קרא גם: המומחים מנפצים מיתוסים מיניים שאנשים עדיין מאמינים בהם: - סתם שטויות!
הם הולכים מהר על לול ומים קרים, הילדים, אני חושב, אז. אבל הם עם אבא שלהם, או שהם עושים משהו עם החברים שלהם. הם עוברים, אז זה בעיקר במוח שלי ובלב כביכול של אמא - וזו מילה נחמדה. וכל האמהות מבינות על איזה לב אנחנו מדברים. זה לא לב קריר והגיוני.
זה לב גדול ואמפתי, אבל גם מלא בחרדה, פחד, אימה והלקאה עצמית. מילים שלא עוזרות הרבה לאף אחד. קשה לראות את הילדים שלך נאבקים בצורה כזו או אחרת. אבל זה מה שהם אמורים לעשות. אחרי הכל, הילדות צריכה להיות הכנה ותהליך למידה לחיים שיהיו להם חלק מהצרות. ואני, עם הלב האימהי שלי, לא יכולה לחסוך מהם הכל.
אבל אני יכול לנסות להיות מרוצה מעצמי ומכל מה שאני באמת משיג. כי זה מה שאני רוצה שהילדים שלי יהיו. לא גרנדיוזי, מיוחד וקסום. אני רק רוצה שהם יהיו שמחים, חזקים ואדיבים. אז אז אני צריך להתחיל עם עצמי.
ותהיה שמח חסון ואדיב. גם נגד הדבר המכוער על הגב שלי שצועק שאני לא מספיק. עכשיו אתה הולך בפינת הבושה, מכוער על הגב. וקח אגס! כי אני עושה כמיטב יכולתי כאן - וזה חייב להיות מספיק טוב!
