גידול ילדים
ילדים שמתנהגים היטב הם לא המטרה
להיות הורה זה לא להפעיל כמה שיותר שליטה, אלא להיות מנהיג בטוח ואמפתי.
זהו פוסט ויכוח המייצג את דעותיו של הכותב. הפוסט פורסם לראשונה ב הצהרת NRK, אך משוכפל ברשות.
"את לא יכולה פשוט להגיד לו לשתוק?" היא אמרה. הילד בן השלוש צרח ללא הפסקה במשך 30 דקות, גם לי וגם לו הייתה זיעה בתעלות האוזן. "לא, לא ככה מגדלים ילדים היום", אמרתי.
במשך זמן רב דאגנו יותר למה שהילדים שלנו עושים, ולא ממה שקורה בפנים.
זה כאילו שכחנו מה זה להיות קטנים ופגיעים. ואיך זה שאין לך את היכולת להתמודד עם רגשות אלימים בעצמך.
במקום זאת, בחברה של היום אנו בוחרים לראות ילדים ש"מתריסים", "לוחצים על כפתורים" או "נאחזים". כשאנו רואים ילדים כך, קל להרגיש לא מתאימים כהורים, כאילו איבדנו שליטה.
וכך אנו מגיעים לפתרונות המבטיחים יותר שליטה, כגון הסרת הטבות ותכניות תגמול.
כאן המטרה היא לעצב את התנהגות הילד כך שתתאים לציפיות החברה; להיות צייתנית, להירדם מהר, לאכול יפה. על הדרך, אנחנו שוכחים את הדבר החשוב ביותר; מערכת היחסים בינינו.
מקור הסכסוך
אני מעז לומר שהמקור לקונפליקטים עם ילדינו הוא לעתים קרובות על הפער בין איך ילדים מתפקדים בפועל, לבין איך שאנחנו חושבים או רוצים שהילדים שלנו יתפקדו.
משמעות הדבר היא שלעתים קרובות ילדים אינם מסוגלים לעמוד בציפיות הלא מציאותיות שאנו מציבים להם.
איומים ותגמולים, למשל, משפיעים רק לטווח קצר, ולא מלמדים את הילד דבר מלבד שהאהבה שאנו נותנים מותנית בהתנהגות "טובה" או "רעה".
העובדה היא שילדים צעירים הם אימפולסיביים, איטיים, נפיצים ובלתי גמישים.
הילדים האלה שאנחנו אוהבים לפעמים די קשה לחיות איתם, אבל זה לא כמו שילדים מתכננים להכות את אחיהם הקטנים בראש, או חושבים משהו במיוחד על ההשלכות של זה.
הילדים שלנו עושים כמיטב יכולתם עם התנאים שיש להם. טוב לנו להבין זאת.
להיות הורה זה לא להפעיל כמה שיותר שליטה, אלא להיות מנהיג בטוח ואמפתי.
בפועל זה אומר שאפשר להציב גבול כשהילד פוגע, ובמקביל לגלות הבנה שהילד כועס.
אחרי הכל, חלק חשוב בלמידה של ילדים הוא על איך אנחנו מתייחסים אחד לשני.
בחברה של היום, למרבה הצער, אנחנו אובססיביים לפתרונות מהירים שנראים טוב ונשמעים כמו שצריך, כמו ילד בן שנה שנרדם בכוחות עצמו או ילד בן ארבע מאבד את שקית הממתקים בשבת בגלל שלא עקב אחרי לְהַזמִין.
זה מרמה אותנו לחשוב שילדים צייתנים ומשתפים פעולה הם המטרה של גידול ילדים. אבל זה לא בסדר.
קרא גם (+):לשונית ההורה "כולם" עושה: - זה לא הגיוני עבור הילד
יחסי הורים וילדים
ילדים שמתנהגים היטב הם לא המטרה, הם תופעת הלוואי של יחסי הורים וילדים טובים.
אנו נמצאים כעת בשינוי פרדיגמה כיצד אנו מבינים את עצמנו ואת ילדינו. ידע חדש על התפתחות הילד מאתגר את דרך ההורות המורשת שלנו.
זה מאלץ אותנו להיות מודעים יותר למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים עם הילדים שלנו.
אנו יודעים, למשל, שילדים גדלים מתוך הכרה, מגע ואהבה, אבל צעקות, איומים והוראה מכווצים ילדים.
אנו יודעים שאמפתיה אינה מולדת, אלא משהו שהילד סופג, בין היתר, במערכות יחסים טובות.
אנחנו יודעים שילדים עושים כמונו, לא כמו שאנחנו אומרים. ושדווקא במערכת היחסים בינינו הילד לומד לנהל את רגשותיו. זה לא אומר שיש דרך אחת ספציפית לעשות דברים. זה בערך איך שאנחנו.
אחרי שנים רבות כפסיכולוג, אני יודע מה המשמעות של יחסים טובים. גם לילדים בילדות, אבל גם בהמשך החיים.
מערכות יחסים טובות משפיעות על האופן שבו אנו מתמודדים, ועל אילו מערכות יחסים אנו בעצמנו מצליחים לבנות. הוא קובע כיצד אנו חיים את חיינו ומנהלים את הרגשות שלנו, ובכך את בריאותנו הנפשית.
לכן, אנו זקוקים לחברה שבה ילדים לא נשלחים לחדר כדי להתמודד לבד עם רגשות קשים, אלא נעזרים במבוגרים בטוחים שיכולים לסבול את הרגשות.
אם אתם תוהים איך זה נעשה, קחו צעד אחורה ושאלו את עצמכם: איך הייתי רוצה לעמוד מול מצב שבו הייתי עצוב וזעם בו זמנית ללא הכלים להתמודד איתו?
