יש לנו מארגן, שעיר לעזאזל, סלוץ ותליון. יש לנו מסית ומגזים, נבל ושני קמצנים...

חיי משפחה לטוב ולרע:

"יש לנו מארגן, שעיר לעזאזל, סלוץ ותליון. יש לנו מסית ומגזים, נבל ושני קמצנים"...

מארי לונדה חולקת כבוד לחיי המשפחה הנפלאים, אך לעיתים המסובכים.

אנחנו משפחה של ארבע נפשות: אח גדול בן חמש, אח קטן בן שלוש, אולה בת ארבעים ואני בן שלושים ותשע... וחצי.

בבית מדורג קטן במדרון תלול, כולנו גרים תחת אותו קורת גג. אתה צריך לקבל את מדליית ההצטיינות של המלך על זה.

כי זה לא כך שחמישים אחוז אבא וחמישים אחוז אמא מביאים לסוג של ביניים של אדם קטן שההורים יכולים להשתקף בו. לא, לאזרחים החדשים האלה של העולם שאנו מייצרים יש תבנית ייחודית משלהם.

בין קירות הבית הרועדים חיים ארבעה אנשים שונים מאוד שלכולם צבעים וצורות ייחודיים משלהם.

קרא גם: "כן, עכשיו אני יוצאת מחדר לידה, אני. הזוג בחדר חמש רצה אורגזמה"

פרגמטיסט ודרמאי

יש לנו פרגמטיסט בעל ביקורת עצמית, דרמטיסט רגיש יתר על המידה, אסתטיקן שנעלב בקלות וחושב אסונות אימפולסיבי. יש לנו מארגן, שעיר לעזאזל, צריף ותליון. יש לנו מסית ומגזים, קמצן ושני קמצנים.

כאן גר אחד שתמיד עושה לו זמן טוב, ואחד שתמיד עובר זמן רע ושהזמן נהייה אפילו יותר גרוע ככל שהשני לוקח זמן טוב יותר. ואז יש לנו שניים שלא מתייחסים לזמן בכלל.

שינה נדירה

יש לנו אחד שלא רוצה לישון בלילה, רק בבוקר, ואחד שרוצה לישון בלילה אבל לא בבוקר. ואז יש לנו אחד שתמיד רוצה לישון, אבל מעירים אותו זה שלא רוצה לישון בלילה, ואחד שאפשר להעיר אותו, אבל אף פעם לא מתעורר ולא משנה מי ינסה להעיר אותו.

כשבמקרה נדיר כולם ישנים, לכולנו יש את ההעדפות שלנו; יש לנו אחד שרוצה לשכב בכפית, ואחד שרוצה לשקר בשלום. באמצע המיטה שוכב כוכב ים חסר מנוחה ובקצה הרחוק כומר שליו.

קרא גם:הבאת ילדים לעולם, ולאחר מכן להפוך לאם חד הורית, שינתה את חלומותיה של ססילי סקוג

אלרגיה לשעמום ויכוחים

יש לנו מחלות כרוניות ועצבים רעים, אקזמה, כאבי גדילה ומישהו שמפליץ. יש לנו מחלת קשב ואלרגיה לשעמום, יש לנו קדחת מנורות והיפוכונדריה. חלקם אוכלים מעט מדי ואחרים יותר מדי, חלקם מפחדים מטרולים ואחרים ממטוסים.

יש ויכוחים כל הזמן. היומי הקטן ביותר על תורו של מי להיות מאוס ומיקי מאוס, הגדול ביותר מדי פעם על תורו של מי להוציא את המדיח ולהיות בבית עם ילד חולה.

בעוד ילדים מתווכחים על ידי עשיית דברים כמו צרחות, בכי, דחיפות ומכות, אבא ואמא מתווכחים בכך שהם מפסיקים לעשות דברים. אל תסתכלו אחד על השני, דברו אחד עם השני ובוודאי אל תיגעו אחד בשני.

נדיבות ושבחים

אבל כולם נדיבים בחיבוקים ובחיבוקים, אף אחד לא מתבייש לקבל שבחים. יש יותר מדי השתטות ופחות מדי חיסכון. הוא נקטע, טובע, מתנגד וגורש משם.

זו המשפחה שלנו לטוב ולרע, אבל אני לא אפילו גאה בה. כי למרות הצרכים ומצבי הרוח השונים שלנו, המוזרויות וההרגלים, ההתאמות והגחמות שלנו, אנחנו לא רק סובלים אחד את השני, אנחנו אפילו אוהבים אחד את השני.

וזה הישג בפני עצמו.