אמלי כל הזמן שמעה את מגזימה. תתאחדו. אבל זה לא היה כל כך פשוט

כשעמאלי טרנגריד (29) הייתה בת ארבע, היא הקיאה על הלגו של אחיה הקטן. זה זיכרון שיושב עמוק בתוכה.

מאז שהיא זוכרת את עצמה, יש לה פחד מהקאות, הנקרא גם אמטופוביה.

יש חרדה וחוסר שקט שמופיעים כשהיא מבינה שהיא חולה, או כשהיא בין אחרים חולים.

כאשר החרדה מתרחשת, היא חשה דופק מוגבר, רטיבות, תחושת ג'לי ברגליה ואי שקט עז.

הפוביה המשיכה איתה בבית הספר היסודי. אם מישהו אמר שהוא מתחיל לחלות או שהוא חולה, היא מיד הרימה את ידה ואמרה שהיא רוצה ללכת הביתה.

לאורך כל החינוך שלה אמרו לה: "את מגזימה. זה פשוט להקיא. זה מגעיל, אבל תמשוך את עצמך".

אבל זה לא היה כל כך פשוט עבור אמלי.

- יש פחד וחרדה אמיתיים שאני לא מצליח לשלוט בהם. קשה להסביר. יש חשש לחלות ולהקיא, ולהקיא במקומות לא מתאימים. אני חושבת שזה קשור מאוד לכך שאני מאבדת שליטה, ותחושת חוסר השליטה גורמת לי אי שקט בגוף, אומרת עמלי.

היא אמא לוויליאם (2) ולואיז (3 חודשים) יחד עם הילדים ובן הזוג כריסטיאן, היא גרה בברגן. היא משתפת בגלוי על אמטופוביה וחיי פעוטות בפרופיל הטיקטוק שלה @amalie.trengereid.

אמטופובים

אמטופוביה, הידועה גם בשם פוביה מהקאות, היא פוביה ספציפית המאופיינת בפחד עז ובלתי רציונלי מהקאות. הקאות כמו גם לראות אחרים מקיאים יכולים לגרום לפחד הזה.

נפוץ שאנשים עם פחד זה נמנעים ממקומות שבהם הם עלולים להקיא או להרגיש חולים.

מָקוֹר:Psykiater.no

מפחיד תחבורה ציבורית

אמלי ידעה מעט על החרדה הזו במהלך חינוכה, שכן היא הייתה חשופה מעט לחולי חברתיים ובחילות.

לכן זה השפיע עליה מעט לאורך השנים, עד 2019.

- הייתה תקופה מ-2019 עד 2021 שהייתי מאוד לא טוב. הייתי בחילה כמעט כל יום במשך שנה. זה עורר את החרדה שלי מאוד וזה קצת הגביל אותי. אם הרגשתי בחילה, נעשיתי מודאג מאוד לגבי מציאת הסיבה. אם הייתי רע, הייתי פשוט לבד ומסתגר.

עמלי בודדה את עצמה יותר ויותר. היא מיעטה להעז לנסוע בתחבורה ציבורית בתקופה זו, וחששה להימצא בקהל רב כי פחדה שהיא תקיא או שמישהו סביבה יקיא.

- מעולם לא נסעתי בתחבורה ציבורית בלילה. גם במהלך היום בקושי העזתי לנסוע בתחבורה הציבורית. אם הייתי נוסע בתחבורה ציבורית, הייתי "סורק" כל אדם שנכנס לאוטובוס כדי לראות אם הוא חולה או סובל מתסמינים של מחלה. על כל חשד קטן ירדתי מהאוטובוס כי נכנסתי לפאניקה, היא אומרת.

לעמלי תמיד הייתה איתה "חבילת בטיחות". בכל פעם שנאלצה לנסוע באוטובוס, היה איתה בקבוק מים, טיפות ותיק.

- זו הייתה תחושת ביטחון מזויפת. בסופו של דבר התגברתי, ואחרי שהפסקתי להביא, חלק מהחרדה נעלמה. הצלחתי לשבת באוטובוס בלי לפחד. נראה היה שהביטחון הזה החמיר את המצב.

למרות שהחרדה יכולה להיראות לפעמים בלתי ניתנת לניהול, אמלי בכל זאת חיה חיים נורמליים.

- תמיד השתתפתי בדברים ועשיתי דברים, אבל אם היו מצבים "מאיימים" נסוגתי, כמו טיולים של בנות עם הרבה אלכוהול למשל, או כשהייתי ממש חולה. ואם הלכתי לאנשהו, תכננתי לא פעם "דרך מילוט". תמיד הייתי צריכה למפות איפה אני נמצאת ואיך אוכל להגיע הביתה אם אהיה חולה, היא אומרת.

קרא גם: מט לעולם לא תשכח את המראה שפגש אותה בחדר השינה

טיפול בהיפנוזה

לשאת חרדה כזו עייפה עבור אמלי כשהיא הייתה בכי רע. היא הייתה אצל פסיכולוג כדי לקבל עזרה בהתמודדות עם החרדה שלה, ובשנת 2019 כשהחרדה שלה הגיעה לשיא, היא פנתה להיפנוזה.

- זה לא פחד שאני רוצה לשאת, והייתי מוכן לנסות את רוב הדברים. שמעתי מכמה אנשים, כולל דודי שהוא פסיכולוג, שמה שעובד הכי טוב זה טיפול בחשיפה. הוא אמר, "אני מקווה שיום אחד תחלי ממחלת מין", ובדיוק אז זה היה הפחד הכי גדול שלי. לא הייתי מוכן לזה.

- גיליתי שגם פסיכולוג וגם היפותרפיה עזרו, אבל עדיין נשאתי את החרדה הזו, אבל במידה פחותה.

עזר לה להשתלט על החרדה באמצעות טכניקות שונות.

- הפסיכולוג שלי אמר: "זה בסדר גמור שאתה חושב שזה מפחיד. כן, זה מגעיל, אבל זה לא מסוכן". נאמר לי גם לרשום את הדאגות שלי לגבי מחלה והקאות, ואז להניח את זה, ולקרוא את זה שוב בשעה מסוימת בערב. ואז לא פעם הבנתי שאין מה לדאוג, כי זה לא קרה.

הריון ואמטופוביה

עמלי היא אם לשני ילדים, אבל לא תמיד זה היה מובן מאליו שהיא רוצה ילדים.

- בשלב מסוים חשבתי שאולי לא ארצה ילדים. "אם אני מפחדת להקיא, איך זה יהיה לטפל בילד שמקיא?", חשבתי. לכן לא הייתי בטוחה בגלל מחלת ההיריון והמחלות שהם מביאים איתם מהפעוטון ומבית הספר.

לפני שעמלי ידעה זאת היא הייתה בהריון, והיא אסירת תודה על כך היום.

- הראשון לא היה מתוכנן, אבל אני מאוד שמח שזה קרה. הייתה לי קצת בהלה בהתחלה כי פחדתי שאהיה לי בחילה, מה שהיה לי, היא אומרת.

עמלי עמדה בזה, וכל עוד היא לא הקיאה ובחילה, היא ניסתה לשמור על קור רוח ולהירגע.

- למזלי, אני לא זוכר את זה כבעיה מאוד גדולה, אבל הייתי הרבה בבית כשהייתי חולה. גם אני הייתי די עייף. הגוף היה כל הזמן במצב פאניקה. כשאני מרגישה את החרדה, זה מרגיש כאילו אני בורח מנמר. הייתי מותש לגמרי.

מחלה מדבקת

בדצמבר 2023 קרה משהו שאמלי חששה מזה זמן רב.

היא חששה מהילדים שהביאו איתם מחלות הביתה מהגן, אבל הייתה מחלה אחת שהיא פחדה ממנה יותר מכל, כלומר "מחלת יריקה".

- חששתי מהיום ששמעתי שיש מחלה חברתית בגן. חברים שלי סיפרו לי שזה קורה בגן שלהם, ואחרי ששמעתי את זה לא הצלחתי לישון כי סחבתי כל כך הרבה דאגות.

עמלי פנתה לפסיכולוגית שלה, ורק כמה ימים לאחר מכן היא קיבלה תור. באותו יום שהייתה אצל הפסיכולוג, נאמר לה שיש מחלה חברתית בגן שלהם.

- השעה ההיא לא יכלה להגיע בזמן טוב יותר. ואז אמרו לי להגיד לעצמי: "זה מגעיל, אבל זה לא מסוכן. אם זה יקרה, תן לזה לקרות".

בליל רביעי, עמלי ומשפחתה חלו בשפעת בבית. מינסטמן הייתה אז בת 1.5, ואמלי הייתה בהריון עם אחות קטנה.

- תמיד היה לי ולבן זוגי הסכם שאם נקבל עובד סוציאלי הביתה, הוא זה שצריך לטפל בילדים.

אמלי נשכבה בחדר האורחים לישון, בעוד כריסטיאן וויליאם היו בקומה השנייה של הבית.

- החזקתי אותם כבני ערובה בקומה השנייה, היא מצחקקת וממשיכה:

- הייתי למטה, ואסור היה להם לרדת. הלכתי לחנות וקניתי ציוד בקרת זיהומים מלא: כפפות גומי, מסכה, כלור וכדומה. תיקנתי להם הכל, ונשאתי את זה אליהם בלי לגעת בכלום. כשהם הלכו לישון, עליתי ושטפתי הכל למרות שכריסטיאן התרחץ.

לא משנה כמה זהירה עמלי, היא קיבלה את המחלה החברתית.

- לא הקאתי מאז עידן רוסיה בשנת 2014. בפעם הראשונה בלעתי את זה ושתיתי הרבה מים. נבהלתי, אבל אז חשבתי, "פשוט תעשה את זה". זה לא מסוכן".

קרא גם (+): לאבא יש חברה חדשה. אני מתבייש

טיפול בחשיפה

היום היא שמחה מאוד שחלה במחלת המין.

- למדתי שלא משנה כמה אנסה להימנע מזה, אני הולך להשיג את זה. זה עזר לי מאוד. עכשיו אני חושב: "אם זו חרדה חברתית, כנראה שלא אצא מזה".

עמלי הרגישה תחושת שליטה עצומה כשהתגברה על ההנגאובר.

- שנים שמעתי: "הדבר היחיד שיעזור זה חשיפה", וזה דווקא עזר. אני למעשה לא יכול לשלוט בזה וזה היה דבר נחמד ללמוד.

אחרי שעמלי הייתה הנגאובר והקיאה, החרדה הייתה פחותה מבעבר.

- אני עדיין יכול להרגיש את החרדה הזאת, אבל לא כמו קודם. אם אשמע שיש בעיה חברתית בגן, אני כנראה אפחד, אבל במידה פחותה מבעבר. מעולם לא נאלצתי לטפל בילדים כשהם הקיאו, אז אני לא יודעת איך אני אגיב כשזה יקרה, היא אומרת וממשיכה:

- עכשיו אני יכול לראות הקאות על הקרקע, ולראות מישהו מקיא בלי להיכנס לפאניקה לגמרי, אז כנראה שזה ילך טוב גם אם זה לא נוח.

עמלי מעודדת אחרים שמרגישים כך לבקש עזרה מפסיכולוג.

- פסיכולוג, טיפול בהיפנוזה וטיפול בחשיפה ממש עזרו לי מאוד. אני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו מאשר קודם. למרות שזה עשוי להרגיש בלתי אפשרי, אפשר למעשה להשתפר, היא מציינת.

קרא גם: איך להיפטר מפוביות

אמטופובים

אמטופוביה, הידועה גם בשם פוביה מהקאות, היא פוביה ספציפית המאופיינת בפחד עז ובלתי רציונלי מהקאות. הקאות כמו גם לראות אחרים מקיאים יכולים לגרום לפחד הזה, כותבpsykiater.no.

למרות שאנשים רבים לא שמעו על כך, פוביה מבחילות היא סוג נפוץ למדי של חרדה. בעוד לחלק מהאנשים יש בעיקר חרדה מהקיאה בעצמם, לאחרים יש חרדה מבחילות והקאות גם בעצמם וגם אצל אחרים, צורחיםMKT אוסלו.

מומחית הפסיכולוגית Sunniva Kleiven Itland מטפלת באנשים עם אמטופוביה כמעט כל יום. היא יכולה לאשר שלמצב יש פוטנציאל להשתלט על חייהם של אנשים.

- הפוביה יכולה להיות מאוד רצינית ולגרום לאנשים להישאר בבית רוב הזמן, היא אומרתVG.

איטלנד מדגישה שזה אינדיבידואלי עד כמה מושפעים ממנו, אבל בלי קשר לנקודת המוצא, יש טיפול.

-שְׁנֵיהֶםטיפול מטה-קוגניטיביוטיפול בחשיפהיכולה להיות השפעה טובה, היא מוסיפהVG.