הגדל:
ספּוֹרטִיבִי. קצת טיפשי. תוסס ואנרגטי. עסוקה בפנים, באיפור, באופנה, בחברה ובפוליטיקה. במילים אחרות, מדובר בבן 41 רגיל למדי שאנו פוגשים בבית בדירה בהגדאל בעיריית אסקר.
- אני חיה בעיקר כרווקה שמסתובבת ומבקרת חברים ומגיעים אליה חברים. אז הגיע הזמן לריקודים, הן כרקדנית בעצמה והן כמדריכה, אומרת ג'ינה אליזבת ת'יגסן ופוגשת את מבטנו.
הביקורת על Birgit Skarstein ב-Skal vi danse סתיו 2020 עדיין טריה בראש. עבור ג'ינה, ריקוד הוא חלק חשוב מהחיים. אותו הדבר הוא כיסא הגלגלים. יש לה את זה מאז שהייתה בת שש.
- ריקוד על כיסא גלגלים הוא למעשה ספורט רציני, ובהחלט אפשרי לרקוד גם אם אתה נכה. ריקוד הוא לא בהכרח על עבודת רגליים, אלא על
אמפתיה, טאקט, קצב ואינטראקציה עם בן הזוג לריקוד, היא מדגישה.
כמדריכה, היא ראתה את זה לעתים קרובות. כעת, למרבה המזל, גם צופי הטלוויזיה פתחו את עיניהם לעובדה שריקוד על כיסא גלגלים הוא פריצת גבולות ואתגר מיומנויות מוטוריות. ולגבי התנסות בשליטה.
- ברחבת הריקודים, אנשים רבים מגלים שהם יכולים לעשות יותר ממה שהם חושבים, מסבירה בת ה-41.
קרא גם:כריסטין (31) בילתה 14 שנים במוסדות פסיכיאטריים - בגלל אי הבנות
ננשך על ידי הבצילוס
היא עצמה לא חוותה דעות קדומות או הערות נבזיות בכל הנוגע לריקוד.
- במקום זאת, חוויתי שאלות רלוונטיות ועובדתיות לגבי איך הריקוד עובד. אבל השותף שלי לריקוד טור אריק חווה את זה. הוא צריך להגן לעתים קרובות יותר מדוע הוא רוקד על כיסא גלגלים ולא ריקוד עמידה. הוא ישמע שהוא כל כך נחמד לעשות את זה בשבילי. אבל זה לא קשור להיות נחמד. זה ספורט רציני שמתאים לו.
היא הייתה בתחילת שנות העשרה שלה כשמצאה ריקודים בכסא גלגלים במקרה. היא עשתה גם שחיה וגם קצת רכיבה על סוסים, אבל כשהיא וחברה נסעו לאוסלו לצפות בכנס ריקוד בינלאומי, היא ננשכה לגמרי מהבאג. השמלות היפות. המוזיקה. כֹּל.
זו הייתה תחילתה של הרפתקת ריקוד שעדיין חיה וקיימת. היא רוקדת עם בן זוגה הנוכחי - Tor Erik Sørensen - מאז 2005.
- יש לנו כימיה טובה, והפכנו לחברים טובים בשלב מוקדם, היא אומרת ומחייכת.
יש אומרים שהם נשמעים כמו זוג נשוי זקן. יחד הם טיילו בארץ ובחוף, בארץ ובחו"ל והשתתפו בתחרויות.
- היו הרבה נסיעות, לפעמים קצת יותר מדי. זה משהו שגדלתי אליו, זה הפך לחלק טבעי ממני, אומרת ג'ינה.
קרא גם: (+) גיסי ואשתו בזבזו הכל על מותרות. האם עלינו להשתמש בכל החסכונות שלנו כדי להציל אותם?
פרזה מוחית
היא הייתה בת שנה כשאובחן כחולה בשיתוק מוחין. כשאבחון ה-CP היה עובדה, ההורים לקחו את זה בראש. זה היה רק עניין של להפיק את המיטב.
- האבחנה שלי מעולם לא הייתה בעייתית. תמיד התמקדו באישיות שלי ובתכונות שלי. המחסום פשוט היה שם. האתגרים שהיו שם פשוט נפתרו. לא היה התמקדות בעובדה שאני שונה מילדים אחרים, או שיש משהו שאני לא יכול לעשות. אני זוכר שאבי אמר שכולם שונים ואף אחד לא אותו דבר. אתה פשוט צריך להתמודד עם זה. זה השפיע עליי ואני אסיר תודה על כך. אף פעם לא גדלתי לרחם על עצמי, זה היה פשוט "קום ותהיה מאושר עם מה שיש לך".
כשהיא התחילה ללמוד, היא אמנם הרגישה קצת אחרת. למשל, כשהילדים האחרים קפצו חוטי בנג'י וחבלים, או כשהמורים ציפו פחות מג'ינה מאחרים. לפעמים הילדים האחרים צחקו כשהעוויתות הגיעו.
- אז כנראה הרגשתי יותר שאני בכל זאת לא כמו ילדים אחרים. אבל זה לא היה עניין גדול. ניהלתי דיאלוג פתוח עם ההורים שלי על מה שהיה קשה. תמיד היה מקום לחזור הביתה ולהגיד שאני מתוסכל, שיש לי גוש בבטן ופחדתי ללכת לבית הספר.
אנציקלופדיית הבריאות: קרא עוד על שיתוק מוחין כאן
האפשרויות
ההורים לימדו את ג'ינה לראות את האפשרויות, לא את המגבלות.
- נאלצתי להתגלגל, לנסות ולהיכשל, ליפול ולקום שוב. מעולם לא שמעתי את ההורים שלי אומרים לי שיש דברים שאני, כנכה, לא יכול לעשות. רוב הדברים נפתרו, כל עוד רציתי. מצאנו פתרונות כמעט לכל דבר, היא נזכרת.
זה היה מובן מאליו שהיא צריכה לעזור בבית.
- אני אוהב שמציבים ממני דרישות. היו לי חובות בבית. היה צריך לנקות את החדר, לתלות את הכביסה ולעזור, אומרת ג'ינה.
היא מאמינה שהורים רבים יכולים ללמוד מעט ממנה.
- שישימו דגש על אישיות ומאפיינים, ויתנו לילדים לנסות לטעות על סמך ההנחות שלהם. זה היה כל כך מכריע עבורי שהדברים לא היו בעייתיים. תנו לילד להיפתח וללכת על הלוע. הילד יקום שוב, כל עוד תעמוד שם כביטחון עצמו.
לפעמים היא חושבת שהיה נחמד לקום. כשנורה תלויה גבוה מדי, כשהשלג מקשה להגיע לשם עם הכיסא, או כשהנסיעה לאוסלו הופכת קשה כי כל כך הרבה לא מותאם למשתמשים בכיסא גלגלים. היא יכולה להתעצבן וגם להתעצבן, אבל זה בדרך כלל מתבהר מהר. היא הפכה להיות טובה בלא לבזבז אנרגיה על דברים שהיא לא יכולה לעשות לגביהם כלום.
- כשהייתי קטן, אבי אמר: אתה יכול לשבת עשר דקות ולדאוג. ואז אתה יכול לחשוב על משהו שמשמח אותך במשך עשר דקות. אז אתה יכול לראות מה נותן לך את האנרגיה הטובה ביותר.
העובדה שהיא על כיסא גלגלים היא אחד הדברים שהיא לא יכולה לעשות לגביהם כלום.
- אז הדבר הכי טוב לי ולכל השאר מסביב זה שאני מתמודד עם המציאות ויש לי מערכת יחסים רגועה עם המוגבלות. מעולם לא הייתה לי תגובת צער. עם זאת, מה שיש לי כמה רגשות לגבי זה שהחברה לא מצוידת היטב למשתמשים בכיסא גלגלים. וחוסר התובנה והגישה הרעה של אנשים.
קרא גם:משהו לא בסדר, אבל אן-אירן חסרת אונים בזמן שאמה הופכת לצל של עצמה
איש קשר לתמיכה
ג'ינה אסירת תודה על כך שבירגיט סקארשטיין הראתה את ריקוד כיסא הגלגלים בפריים טיים ב-TV 2. החברה צריכה לראות ולחוות אנשים עם מוגבלויות בזירות שונות.
- יש כל כך הרבה אנשים שמעולם לא התמודדו עם מישהו עם מוגבלות. מה שהם שומעים ורואים הם אנשים נכים שנפגעו מאוד. או דיווחים על אנשים שלא עולים לאוטובוס כי הכיסא החשמלי גדול מדי. הקיצוניות הנוספת שזוכה לתשומת לב הם אלו שהשיגו משהו, כמו בירגיט בזירת הספורט. האנשים הרגילים לא באים קדימה. למי שמעולם לא התמודד עם מישהו עם מוגבלות, זה יכול להיות קשה להבין איך אנחנו חיים ומתפקדים. יש הרבה נכים בחוץ שהם אנשים בעלי תושייה שחיים חיים כמעט נורמליים, כמוני.
לפעמים היא יכולה להתעצבן וגם להימאס. כמו כשמבוגרים חושבים שג'ינה - שידועה במעגל החברים שלה כדי פטפטנית - לא יכולה לדבר בעצמה, ופונה דווקא לחברים שלה. אז יש לך כאלה שטופחים לה על הראש ואומרים שזה נחמד שאנשים כמוה נהנים.
או הקיצוניות האחרת: כשהיא זוכה להערצה על ראשה כי יש לה עבודה במשרה מלאה. כאילו כיסא הגלגלים אומר שהיא לא נהנית ומרוויחה מלהיות בסביבת עבודה עם עמיתים, ויש לה עבודה בה היא חווה שליטה ואחריות.
- למען האמת, נמאס לי מאנשים ששואלים אם חבר הוא איש הקשר שלי לתמיכה. או כאלה שאומרים שזה כל כך נפלא שאני לא יכול לזוז בכלל. שאני עובד במשרה מלאה. שאני חי כל כך רגיל. בשבילי זה חיי היומיום, היא אומרת.
- יש לי חוג חברים גדול. אנחנו יוצאים לטיולים ביחד, לילות בנות, לארוחות ערב, לטיולים ולכל דבר אחר שעולה על דעתכם. לעתים רחוקות - בעצם אף פעם - אני מניח לנכות שלי למנוע ממני להשתתף בדברים. רק אני קובע את המגבלות שלי, לא את האבחנה שלי ולא החברה. יש פתרונות לרוב, פשוט צריך לחשוב מדי פעם מחוץ לקופסה, אומרת ג'ינה.
היא חושבת לרגע קצר.
- יחד עם זאת, זה בעצם קצת פנטסטי שהצלחתי כמו שהצלחתי. שאני עובד במשרה מלאה, עושה ספורט ומתרוצץ. אולי אני צריכה לפעמים לקבל טפיחה על השכם על מה שאני עושה, היא תוהה.
קרא גם: אינגר ליין (50) עברה 45 ניתוחי דלקת פרקים - אך מסרבת להפוך לנכה
דרוך על בהונות
אולי אנחנו יותר מדי קרובים וחוששים שיעלבו אותנו, היא תוהה.
- אני חושב שאולי כן. אני לא הולך לחתוך את כולם על פני הלוח, ואני לא רוצה לדרוך על בהונותיו של אף אחד. אבל החינוך שלי עשה אותי קשוח יותר. ייקח קצת זמן עד שאתקרב לדברים. מה שאנשים אחרים אומרים ועושים זו אחריותם. אני מאמין שמי מאיתנו שמרגיש שונה חייב לנשום עם הבטן, לחרוק שיניים ולהילחם יחד על נורמליזציה.
אחרי הכל, ג'ינה מרגישה בת מזל.
- התגלגלתי בחיים ובעיקר נהניתי מאוד. היו גם תקופות קשות, אבל ככה זה לכולנו. יש לי איתי את נקודת ההתחלה הטובה שלי מהבית ויש לי הרבה ימים יפים. אבל כמובן שקשה לחיות עם אבחנה שמשמעותה שהגוף לא תמיד משחק בקבוצה. יש ימים שאני צריכה להישאר במיטה ולהגיד לא לדברים נעימים כי הגוף שלי לא יכול לסבול את זה. ואז אני מנסה לחשוב שלכולנו יש את שלנו, בין אם אנחנו בכיסא גלגלים ובין אם לא.
