אשתו הגה (54) והילדים חששו מדי יום שטרונד (57) יחזור על עצמו. בסופו של דבר היא לא יכלה לסבול את זה יותר, אבל הסיפור שלהם לא נגמר שם.
השנה היא 2013. Trond Nergaard Bjerke יושב על אחד הכיסאות הכהים ליד שולחן האוכל בבית ב-Kvaløya בטרומסו. אשתו הגה ברקה מביטה בו בעיניים ריקות. שפת הגוף השלמה, מתרוקנת מכוח.
כל מה שהיא יכולה לעשות זה לאחזר ארבע מילים וליצור את המשפט שהוא הכי פחות רוצה לשמוע.
"אני לא יכול לסבול את זה יותר." ואז נהיה שקט.
צליל האצבעות שלו מעל מקלדת המחשב הוא הדבר היחיד שניתן לשמוע. טרונד יודע שהוא לא יכול לבקש יותר. הוא בזבז כל כך הרבה הזדמנויות. תקווה מנוקבת בכל פעם שמצאה התקשרות שבירה עם הקרובים להם ביותר.
הוא מזמין חדר במלון, אורז את התרמיל וסוגר אחריו בשקט את הדלת.
ילדות טראומטית
כמעט 11 שנים אחרי, הם יושבים כאן. יַחַד. באותו בית.
איך הוא יכול ליפול כל כך עמוק, איך הוא קם בחזרה, ומה גרם לטרונד והגה להציל את מערכת היחסים ביניהם?
הסיפור מתחיל באוסטפולד.
בגיל שלוש עבר טרונד עם משפחתו, אמו, אביו ואחיו הגדול בשנה וחצי לברדסנד, על הגבול בין מוס לריגה.
הדירה ששכרו כללה שני חדרי שינה קטנים, מטבח קטן, חדר רחצה וסלון. הוא לא זוכר הרבה משנות ילדותו, אבל כמה זיכרונות שרדו.
הצדדים, הוויכוחים והריבים בשכונה, השכן שיום אחד ירה בקנה רובה אחד באלכסון כלפי מעלה, דרך המחיצה ולתוך הגבס של חדר האמבטיה שלהם, אותו שכן שאיים שוב ושוב ליטול את חייו - הוא ישב פעם עם קנה הרובה בפה בסלון שלהם.
האב שניגן בפסנתר ראה את הזיעה נוטפת, בעוד המסיבה הייתה טובה. אלביס, רוי אורביסון, ג'ים ריבס.
הוא זוכר את חוסר הביטחון, התקפי החרדה, התחושה שלא משתלב. שמשהו לא בסדר איתו, בלי שהוא יכול לשים את האצבע על מה.
זה לא השתפר כשטרונד לקה במחלה בגיל ארבע וחצי.
קרא גם:האיש החזק בני היה חסר אונים מול המחלה. התערבות החזירה לליין את בעלה
ארון חיצוני
הוא סבל מכאבים בברך והוא נשלח לבדיקה בבית החולים. האבחנה הייתה דיספלזיה של מפרק הירך, פגם התפתחותי בשקע הירך.
טרונד אפילו לא הספיק ללכת הביתה לארוז. הוכנס ישר למיטת בית החולים - עם כרטיס הגרלה כדי ששקע הירך יסתגל לעצם הירך והפגם בירך ייעלם.
הוא שהה שם שישה חודשים עם עוד ארבעה ילדים. הוא זוכר איך הצוות איים להוריד אותם למרתף אם יעשו יותר מדי רעש. למטה אל ממלכת המתים. הוא היה מבועת. אחת המטפלות, הילדים קראו לה דודה ברית, הייתה היחידה במחלקה שהקפידה על רמה מסוימת של רווחה. הורים ובני משפחה אחרים הורשו לבקר רק שעה וחצי בכל אחר צהריים.
כשטרונד שוחרר לבסוף, הוא עדיין היה כבול למיטה. הוא נשאר בבית במשך שנים עשר חודשים נוספים. אחר כך חיכה שנתיים על קביים.
הוא הרגיש שונה ובחוץ מאי פעם - בעוד הצורך שלו להיראות ולשמוע רק גבר.
העובדה שהוא גדל מהר, וגם הראה את עצמו כישרון במגרש הכדורגל בשנים שלאחר המחלה היה בשלב מתקדם, עזרה. טרונד הפך למישהו שרבים הסתכלו עליו. למרות זאת, התחושות הרעות, החרדה והיעדר הביטחון לא נעלמו.
הבריחה מהמציאות
הוא היה בן 13 כששתה אלכוהול בפעם הראשונה, שרוף ביתי מהסוג החזק ביותר. הילד הרגיש את החום מתפשט בגופו. בפעם הראשונה הוא הרגיש שלם. זה היה כאילו הוא סוף סוף נפל למקומו בגופו. גם הוא היה אנושי.
הוא החל לגנוב יין מבלון היין הגדול במרתף, חצי ליטר בכל פעם. כשזה התגלה, הוא עבר לגנוב קצת בכל פעם מבקבוקי האלכוהול הרבים שנקנו בנסיעות מעבר לגבול.
זה מה שהוא הכי אהב, לשתות כשהוא לבד, בלי לחשוב על המשך שיחה. להיות מסוגל לשכב במיטה שלך, פשוט להרגיש את האלכוהול מתפשט כמו שמיכה על המוח שלך.
התקווה מתפוצצת
כשהוא קיבל את הדירה הראשונה שלו כבן 19, זה ממש ירד, בלי בלמים. טרונד הצליח להסתיר כמה רע באמת היה מאחורי וילונות סגורים במשך די הרבה זמן.
לאחר שלוש עד ארבע שנים, האלכוהול איבד את השפעתו. הבלאגן הטוב נעלם. טרונד חש את הייאוש. הוא פגע בתחתית ולא ראה שום דרך למעלה. אבדה כל התקווה והוא רצה לסיים את הכל.
כשהתעורר, פניו היו כל כך נפוחות שהוא בקושי יכול היה לראות. זה היה כמו להסתכל מבעד לסדק קטן. טרונד לא הבין איך שרד, וקילל את עצמו. הוא אפילו לא יכול היה לעשות את זה.
קרא גם: (+)כשיאן פרוד יצא, אולוג ראה את זה מיד. הוא לא שם לב לכלום ועלה על ההגה
ההיסטוריה חוזרת על עצמה
הוא החליט להשתלט על חייו, וחידש את ישיבות ה-AA שהתחיל ללכת אליהן כמה חודשים קודם לכן. לאחר שהגיש בקשה למקומות לימודים בכמה מקומות בארץ, הוא הגיע לטרומסו ב-1993.
שם פגש את הגה. הם הפכו לאוהבים. הוא נשאר פיכח בשנים הראשונות בטרומסו, אבל אז הגיע סדק נוסף.
כך התפוגגו החיים לזמן רב. טרונד התרחק מסמים לתקופות ארוכות, לעתים קרובות שנים בכל פעם. לאחר שהפך לאבא למייקן, הוא גם נשאר פיכח קצת יותר משנה. החיים חייכו. את זה הוא היה אמור לנהל, אבל אז, שוב, הוא הלך על סדק חדש.
למרות הסדקים; הוא תמיד לקח את לימודיו ברצינות והתעמק בכל מיני ספרות על התמכרות לסמים. לאחר התואר השני החל לעבוד במרכז הלאומי לרפואה טלפונית. עד מהרה הוא עבד על הדוקטורט שלו. עכשיו זה נעלם.
בסתיו 2009, טרונד התחיל בתפקיד שזה עתה נוצר כמוביל מחקר לתחום ההתמכרות בבית החולים האוניברסיטאי בצפון נורבגיה, ובינואר 2010 קיבל את התעודה שלו על השלמת הדוקטורט. הוא צף על ענן ורוד.
אבל שוב הוא עמד להתרסק לנחות.
החרדה
העבודה החדשה, המצגות וההרצאות עוררו את החרדה החברתית. במהלך נסיעת עבודה לברגן חטף מכה קשה.
"שלום חושך, ידידי הוותיק, באתי לדבר איתך שוב." פסקול עצמו ל-live hans.
הוא, שבינתיים הפך גם לאבא לפיטר ולהדה, היום בני 22 ו-18 בהתאמה, המשיך בעליות ובמורדות שלו. למורת רוחם של הגה והילדים. הם פשוט הלכו וחיכו לסדק הבא. עד שארבע המילים נשפכו ממנה ב-2013.
"אני לא יכול לסבול את זה יותר."
לאחר שארז את המזוודה והזמין את חדר המלון במרכז העיר, ניגש טרונד לקוטב וקנה איתו כמה בקבוקים. לא היו לו תוכניות לצאת מהחדר בזמן הקרוב.
כשחזר לחדר המלון, המתינו שני חברים נאמנים.
"אם יציעו לך להתקבל למיון פסיכיאטרי כבר עכשיו - האם תעשה את זה, או שתמשיך לשתות", ביקשו.
טרונד חשב כמה שניות לפני שהשיב: "אני מוכן להתקבל."
האמת הכואבת
עברו עוד עשר שנים. הוא יושב על הספה ומספר על מסע חובק אבחון דו קוטבי, חרדה, שלושה עשורים של טיפול, קבלות וטיפולים שונים; טיפול תרופתי, קבוצות לעזרה עצמית, פסיכואנליזה, פסיכודרמה, טיפול קוגניטיבי, טיפול באומנות, טיפול בגשטלט, הומאופתיה, טיפול פסיכומוטורי, ראיונות מוטיבציוניים, וכן שלושים טיפולי הלם אלקטרוניקה הפרוסים על פני שלוש אשפוזים.
טרונד הסכים לטיפול האחרון בכל פעם. לא בגלל שזה עזר בצורה משמעותית נגד הדיכאון, אלא בגלל שהיה לו רצון עז להיות תחת הרדמה, להתעורר משב רוח קלה ולהרגיש מספיק. לפחות לזמן מה.
שאלה אחת שהוא שאל את עצמו אינספור פעמים: "למה אני כזה?"
התשובה היא כנראה שילוב של גורמים רבים המחבקים גם גנים וגם סביבה - ועוד כמה נסיבות מצערות כבר מילדות.
- אני לא זוכר שאי פעם הייתי ילד כמו שילדים צריכים וצריכים להיות, חסר דאגות, שמח. זה מרגיש כאילו החרדה הייתה שם לפני. במהלך חיי היה לי מצב בסיסי של ייאוש, ריקנות ופגיעה, אומר טרונד.
השיכרון נתן לו מקום בילוי על ידי הוספת תחושת התאמה וכבוד. כבוד שביר, אבל עדיף מכלום אחרי הכל.
קרא גם:כשהרופא הראה לו את התמונה, האראלד נאלץ להבין שהאבחנה היא עובדה
ערך קהילתי
הוא חיפש תשובות למה שיוצר התמכרות, לא מעט דרך תהליך הכתיבה שהפך לספר הקריא ביותר "רוס - הפרדוקסים של ההתמכרות".
בן 57 השפוי בשום פנים ואופן לא חוטא את דבריו בסלע. במקום זאת, הוא אומר שצריך לקרוא את הספר כפלא אחד ארוך.
- אני חושב שאנחנו צריכים לתקוף את זה כבעיה חברתית גדולה. הסביבה החינוכית, יחסים קרובים, הזדהות, ידיעת הכרה ושייכות חיוניים בהחלט בחייהם של אנשים.
החיפוש אחר קהילה עובר כחוט אדום גם בחייו שלו.
- כל חיי הרגשתי צורך עצום להיראות, להכיר, להשתייך. הסיפור כנראה היה יכול להיות שונה אם מישהו היה רואה אותי כשהייתי קטן. אבל עבדתי קשה כדי לשמור על החזית ולא להראות פגיעות, אומר טרונד ומוסיף:
- כנראה התמכרתי עוד לפני שטעמתי טיפת אלכוהול.
תחושת חוסר השייכות נמשכה בבגרות. כנרקומן מחד ומקצוען מאידך, הוא עמד בדילמה "בלתי אפשרית". זה עזר להחמיר את הבעיות.
- לא הרגשתי בבית בשום מקום. נכשלתי, גם בתור המכור שמנסה להישאר פיכח, וגם בתור האקדמי שמנסה לשמור על סדר בחיים ובלמידה.
טרונד חש את הבושה בכך שאינו מסוגל לשלוט בשימוש באלכוהול. והוא חווה את הדעות הקדומות שמתמודדים עם מכורים לסמים לעתים קרובות:
"אתה לא יכול פשוט להסתדר ולהפסיק לשתות?" ו"אתם, מכל האנשים, צריכים לדעת טוב יותר..."
כביש פתוח
טרונד מצא תהודה באמנות ובסיפורת. גם אימון גופני וקבוצות לעזרה עצמית היו גורמים חשובים בדרך עד היום.
- מצאתי בעצמי מקום שאני מרוצה ממנו. אני מרגיש טוב היום, טוב מתמיד. עדיין יש לי רגעים כבדים מדי פעם, אבל זה כבר לא עולה ויורד, הוא אומר.
- פתיחות היא מילת מפתח, הוא מוסיף, לפני שאשתו תופסת את הדיבור.
- זה היה מכריע עבורי שהצלחתי לעמוד בזה. גם כלפי המשפחה, החברים ולא פחות מכך הקולגות להוראה.
אף אחד לא היה מאשים אותה אם היא הייתה בוחרת ללכת. זה היה קרוב.
– אני מניח שאני חביב מדי, אומר הגה ומוציא צחוק, לפני שהוא מוסיף: – אני מאוד אוהב את טרונד, וזה מרגיש כמו ביטחון שיש לו כאן. בגלל זה נשארתי.
טרונד מביט בה ומחייך בחום.
- מה היו לך הגה והילדים?
- הכל. בלעדיהם לא הייתי יושב כאן היום.
טרונד לא נגע באלכוהול יותר מארבע שנים. בקבוצת העזרה העצמית שבה הוא משתתף מחלקים מטבעות לציון פיכחון. שנה, שנתיים, שלוש שנים וכן הלאה.
- יש לי הרבה מטבעות כאלה, אבל הפסקתי לקבל אותם, אומר טרונד.
הוא מושיט יד לכיס מכנסיו ושולף מטבע ריק.
אבל את זה אני תמיד נושא איתי. המטבע של 24 שעות. זה היחיד שיהיה לי.
הוא נותן למבטו לעבור מהמטבע להגה.
- היום זה היום שחל. היום אהיה פיכח.
משפיע על כל המשפחה
מזכ"ל ארגון הכומכות אב-וג טיל, רגנהילד קסקי, אומרת שבעיית אלכוהול משפיעה לרוב על כל המשפחה, לא רק על השותה.
- חשוב לדאוג לעצמך במצב כזה, ורצוי לפנות לעזרה ולתמוך בעצמך ממוקדי סיוע לקרובים או מרופא המשפחה. אל תכסה ואל תתנצל על השתייה שלך. היו ברורים לגבי מה מקובל, הציבו גבולות בריאים והיו עקביים לגבי זה, היא מייעצת, וקובעת:
- ילדים לא צריכים לגדול בבית שבו חיים אנשים עם בעיות אלכוהול חמורות. אם אתם חוששים מילד, תוכלו להיעזר בטלפון החירום לילדים ובני נוער בטלפון: 116 111 - או מהגנת הילדים.
לקאסקי יש כמה עצות למי שחושב שלמישהו במשפחה יש מערכת יחסים בעייתית עם אלכוהול, ורוצה לדון בזה עם אותו אדם.
- העלו את החשש כאשר האדם אינו שיכור בעליל. עשה זאת בצורה אמפטית ופחות שיפוטית. אתם מוזמנים להשתמש ברגשות ובחוויות שלכם כנקודת התחלה. הדבר הטוב ביותר הוא לעודד את האדם הנוגע בדבר לפנות לרופא המשפחה או לפנות לעזרה מקצועית בדרך אחרת, היא אומרת.
- מה אתה צריך לעשות בעצמך אם אתה יודע שיש לך בעיה ואתה רוצה עזרה?
- אם אתה בעצמך מודע לכך שיש לך בעיית אלכוהול, הגעת להבנה חשובה. לרוב זה הצעד הקשה ביותר, אך גם החשוב ביותר! קיים צ'אט עם רופא המשפחה שלך, או צוות בריאות אחר שאתה סומך עליו. שם תוכל לקבל הדרכה ומידע לגבי אפשרויות טיפול אפשריות, היא אומרת.
היא גם ממליצה ליצור קשר עם Rusinfo באמצעות צ'אט או טלפון, אם אתה רוצה לקבל ייעוץ בעילום שם.
- חיפוש תמיכה מחברים ובני משפחה יכול להיות חשוב כדי להשיג מוטיבציה במצב שיכול להיות קשה. התחבר למישהו, תמיד טוב שיש על מי להישען כאשר משנים הרגלים.
היא ממליצה לכל מי שיש לו בעיית אלכוהול לקבל סקירה של כמה ואיך לשתות.
- הקפידו על שגרות יומיומיות כמו ללכת לישון ולקום בזמנים קבועים. יש שגרה לפעילות גופנית. אם אתה מתקשה להגיד לא, נסה להיות חברתי ללא אלכוהול והימנע ממצבי שתייה בתקופות שבהן אתה מרגיש פגיע. אל תתגמל או תנחם את עצמך באלכוהול. תחשוב על אילו דברים גורמים לך להרגיש טוב.
