הם איבדו את בניהם בהתאבדות
טוב, קארי, גרו אניטה ונינה חוו את כל הסיוטים של ההורים
כאשר בניהם נטלו את חייהם, טוב, קארי, גרו מצאו יחד את אניטה ונינה.
זה כמעט בלתי מובן: ארבע אמהות. ארבעה בנים. שניים מהם נולדו באותה שנה. אותה קבוצת יולדות. חגים והתכנסויות משותפים. ואז - במרווחים של כמה שנים - ארבע התאבדויות.
בבת אחת פטר (19), סיברט (20), Lauritz (26) וארלינג (26) נעלמו. כל כך מוקדם מדי. האמהות נשענות לאחור ומנסות להעמיד את חייהן על הרגליים.
טוב לנגסווין (57), קארי ויגארד (57), גרו אניטה ליין (50) ונינה קריסטין נילסן (54) פוגשים אותנו בבית בגאוסדל. הכל במשותף שיש להם ילד - בן - צעיר מדי.
- לו רק היה הסבר פשוט למה בחרו הבנים כפי שהם עשו, אבל כמובן שאין. ישנן סיבות שונות מדוע ארבעת הנערים בחרו בהתאבדות, אומר קארי.
- לארבעתנו ולבנים שלנו יש סיפורים שונים מאוד. ללוקח היה אבחנה של ADHD, אבל היה בעל השכלה טובה ועבד כלבן. הוא התכוון להמשיך לבית ספר מקצועי. אבל הוא כנראה נאבק יותר ממה שידענו, אומר קארי.
- זה זה עם בנים וביטוי הרגשות שלהם במילים. יהיו רגשות חזקים מדי, ולכן אולי זו הדרך שהם פותרים את זה, מאמינה טוב.
- סיברט אהב הרבה לכתוב ולקרוא. אבל לדבר על רגשות היה קשה. עבור סיוורט היה קל יותר לכתוב על רגשותיו מאשר לדבר עליהם. הוא כתב וקרא הרבה ספרות שונות, היא אומרת.
אתה צריך מישהו לדבר איתו?
לא יכול לשנות את זה
ארלינג, בנה של נינה, נאבק שנים רבות, היא מספרת.
לבן שלי היה טורט והפרעת קשב וריכוז. הוא הראה בשלב מוקדם שהוא מתקשה, ונכנס למערכת התמיכה כשהיה בן שמונה או תשע. כשהגיע לגיל ההתבגרות דאגנו לו, וזה נמשך עד מותו. אנחנו לא חושבים שחברים חשבו שארלינג יתאבד, הוא היה חבר טוב שעמד למען אחרים שנאבקו.
פיזית ונפשית
Walk to live מכיל מספר אלמנטים:
1. פעילות גופנית – WALKING – מובילה לבריאות גופנית ונפשית טובה יותר.
2. היכנס נפשית כדי לשרוד ולהתגבר על מחשבות אובדניות ולהימנע מהתאבדות אפשרית.
3. ללכת ביחד בשיחה או בשתיקה. זה יעזור להגביר את ההבנה של ראייה, שאלה והקשבה לאחיינו. זה בתורו יכול להוביל לכך שאנשים יעזו להיפתח לגבי נושאים אישיים קשים.
אם ברצונכם ליצור קבוצת Go for Life - או אירוע - תוכלו ליצור קשר עם Janne במייל[מוגן באימייל]או בטלפון 976 62 068. אתה יכול גם לעקוב אחרי Gå כדי לחיות במדיה החברתית.
עם פטר זה היה אחרת, אומרת גרו אניטה. עברו ארבע שנים מאז שבנה נטל את חייו.
- פטר לא נאבק, ומעולם לא חשבנו שהוא נאבק. מעולם לא חשבנו שהוא ייקח את חייו. אומרים שצריך להעז לשאול את הצעירים שלנו אם אנחנו מודאגים, אבל כדי לשאול על זה צריך שיהיה לך שמץ של מושג. כשאין לך את זה, אתה לא שואל. אבל כדי לעשות שלום עם עצמי, אני לא יכול לשער מה עשינו ומה לא עשינו. אנחנו לא יכולים לשנות את זה, אומרת גרו אניטה, ונאלצת לנקוט בדמעות.
כואב לחשוב ששבועות ספורים לפני שהילד בן ה-19 נטל את חייו, גרו אניטה חשבה שהיא כל כך שמחה ששלושת הילדים מצליחים כל כך.
- שהיו לנו ילדים כל כך חזקים. הייתי מאוד בטוח בזה שהם קיבלו מטען מוצק. זה היה מאוד מוזר שחשבתי את זה, ואז זה קורה רק כמה שבועות לאחר מכן.
קארי פורץ פנימה:
אני חושב שכולנו נשאנו את החבר'ה האלה על כיסא זהב. אסור לנו לשאת את זה איתנו ברגשות אשם, היא מדגישה.
קרא גם:שלושת האחים היו לבד בבית וצפו בנטפליקס כשדניאל (14) יצא מהסלון. כשראו אותו שוב, הוא היה מת
כאב קיצוני
התקופה שאחרי ההתאבדות הייתה קשה, מודה גרו אניטה.
– הייתי צריך לקום כל יום, להתקלח ולהתכונן לשני ילדיי האחרים. זה שהצלחתי לחשוב את זה, ולעשות את זה, היה ניצחון גדול עבורי. לא רציתי. נדהמתי שהתעוררתי, ששרדתי. הכאב היה כל כך קיצוני ולא הבנתי איך הלב שלי יכול לסבול את זה, זה היה כאילו הוא נשבר לגמרי. ואז אתה רושם שאתה עדיין נושם, עדיין זז, שאתה מצליח לשרוד, גם כשכואב כל כך שאין לתאר.
קארי נשארה בפנים במשך חודש לאחר מותו של Lauritz.
– הייתה ריקנות ותשישות, אי אפשר לתאר. לא ישנתי הרבה שעות בפעם הראשונה אחר כך. ואז גיליתי שאני צריך לצאת החוצה כדי לנקות את הראש ולהשתמש בגוף שלי. הליכה עוזרת לנקות מעט את הראש, היא אומרת.
קארי יצאה לטיולים לבד - במהירות מסחררת. נינה גם הלכה לבד, לאט, תוך שהיא חושבת על ארלינג שנטל את חייו ב-2021.
- זה היה כל כך נורא כבד, זה היה כמו משקולות עופרת בגוף. אבל כשארלינג לקח את חייו, חשבתי שלפחות אצליח ללכת, וחשבתי שהיה לו יותר גרוע ממני.
קבוצת הליכה
כל ארבע האמהות אהבו טיולים וטבע מלפני כן. לאחר שהבנים מתו, הטבע והטיולים קיבלו מימד חדש.
- הניסיון שלנו לאחר שחווינו את אובדן בנינו להתאבדות היה להשתמש בגוף ובטבע כדי להתקדם, מסביר קארי.
כשגילו את Gå for Living, שהוקם בכמה מקומות בארץ, הם חשבו שהם חייבים לגרום לזה לקרות גם בגאוסדל. ביוני אשתקד הם התחילו, וכבר בטיול הראשון ההיענות הייתה עצומה - למעלה מ-100 איש הגיעו.
– היינו שנינו המומים והולמים בבת אחת. עצום לחלוטין, אומר קארי.
גאוסדולר מכל הגילאים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים - התייצבו מסיבות שונות.
- אנו מקווים שזה יכול לתרום ליותר פתיחות ושיותר אנשים יעזו לדבר על מה שהם מרגישים, וכך לקבל את העזרה שיכולה להוביל להחלמה. שמנו את בריאות הנפש על סדר היום, מסכם קארי.
הסיורים מיועדים לכולם, ללא קשר לצורה. ואז הם מסתובבים בכפר במשך שעה.
- הכי חשוב שנלך, לא כמה רחוק נלך. נראה מי יגיע, אומרת קארי.
הם יודעים שהם מהווים השראה לרבים.
- זה להראות שאפשר לקבל חיים אחרי דבר כזה. צא שוב, אומר קארי.
קרא גם: קיטי איבדה גם אב וגם בן שלא הצליחו לבחור בחיים
קהילה ותקווה
הקהילה חשובה. כשגרו אניטה איבדה את הפטר שלה, פרסמה טוב את הספר איפה האור בחורף? כשסיוורט בחר לשים קץ לחייו.
הם מצאו חלקים מהטקסט של הספר במחשב שלו לאחר שלקח את חייו, וטובה השלימה אותו בכך שסיפרה במילים את הצער שלה ואת המחשבות שלה על מה שקרה.
- לראות שטוב שרדה מאובדן כזה נתן תקווה, מסבירה גרו אניטה.
- כשאתה מרגיש את הכאב העצום שצער כזה גורם לך, אתה תוהה איך אתה הולך לשרוד את הכאב הזה. אתה לא יודע איך להתמודד עם זה. לדעת על אדם כמו טוב, שאפילו מצליח לכתוב על זה - אז אתה יודע שאפשר לשרוד את הכאב, לשאת את האבל הזה ולהתמודד עם חיי היום יום. זה לעולם לא ייעלם, אבל אתה לומד איך לשאת את זה איתך. אני עדיין משוכנע שחלק מהלב שלי שבור ואין מי שיכול למלא את החלל הזה.
עבור רבים, ימי נישואין, ימי הולדת וחגים הם קשים לאחר אובדן של מישהו.
אבל חיי היומיום יכולים להיות גרועים באותה מידה. שיר ברדיו. פגישה עם החברים. זיכרונות וחוויות שמגיעים בהצמדה, ללא אזהרה, ויכולים להפיל אותך קצת ארצה. אם לאחת מהגברות יש יום רע, הן יודעות שימצאו הבנה בשלוש האחרות.
- אתה יכול להיות כנה ולומר שאני לא יכול להופיע היום, והאחרים יבינו. יש בזה תחושת ביטחון. אתה יכול להיות כנה לגמרי, האחרים לא יהיו עצובים או מאוכזבים, מסבירה גרו אניטה.
הרבה בושה
- זו באמת בושה נוראית שיש לנו קהילה סביב זה. אבל יחד עם זאת, כולנו מבינים איך האחרים מרגישים, אנחנו לא צריכים להסביר. ואז יש לנו הרבה הומור. זו דרך לשרוד, אבל לא בטוח שאחרים מבינים את ההומור שבו אנחנו יושבים.
האמהות יודעות היטב שהדברים לעולם לא יכולים להיות אותו הדבר.
- יש לך חיי יום-יום, ולפעמים אני חושב שזה מוזר, כי אני בעצמי כל כך שונה, מסבירה גרו אניטה.
- אבל במקביל, אני מוצא את דרכי חזרה לחלק מהדברים הקבועים שיש בחיי היום יום ותמיד היו. ואז יש עליות ומורדות - יש ימים שוודאי כבדים יותר מאחרים. אבל אתה מרגיש שאתה חושב על בנך כל הזמן.
- לא עובר יום מבלי שאני חושב על Lauritz, אומרת קארי.
- תמיד יש משהו שמזכיר לי את פטר, מסבירה גרו אניטה.
- ואז יש סיפורים מצחיקים שבהם הבת שלנו יכולה להגיד: 'מעניין מה Lauritz היה אומר ועושה', אומרת קארי.
דרך Go for Living וההתמקדות בבריאות הנפש, ארבע האמהות רוצות לתרום ליותר פתיחות לגבי התאבדות.
- כי יש כל כך הרבה בושה בקשר להתאבדות, אומרת נינה.
– אשמה ובושה, מוסיפה קארי.
- אז אנחנו חושבים שפתיחות יכולה לעזור למנוע יותר מזה לקרות, אומרת גרו אניטה.
- ושנוכל להראות שבאמת יש עזרה, אומרת נינה.
עובדות: התאבדות בנורבגיה
- כ-650 אנשים לוקחים את חייהם בנורבגיה מדי שנה. שניים מכל שלושה הם גברים.
- מספר המתאבדים ל-100,000 ירד במקצת מאז 1990, אך עדיין גבוה יותר מאשר בשנות ה-50 וה-60.
- הגיל החציוני להתאבדות הוא 47 שנים, כלומר מחציתם מבוגרים ומחציתם צעירים מ-47.
- כ-6,500 ניצולים וקרובי משפחה קרובים נפגעים מדי שנה מהתאבדות.
- שכיחות ההתאבדות זהה בערך בנורבגיה כמו באירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה.
מָקוֹר:המכון לבריאות הציבור
- רבים מאיתנו כואבים
כשגילו את Gå for living, שהוקם בכמה מקומות בארץ, הם חשבו שהם חייבים לגרום לזה לקרות גם בגאוסדל.
Go for life הוא קמפיין למניעת התאבדות, והאביב הזה נכלל במטריית ארגון LEVE. המטרה היא ליצור מעורבות קהילתית בהתבסס על תוכנית הפעולה של הממשלה בנושא אפס חזון להתאבדות בנורבגיה.
- הרעיון הגיע מהעובדה שהיינו ארבע נשים שכולות שנפגשו בסמינר שארגנה LEVE בסתיו 2021, ודיברו על איך עברנו את הנוף הכאוטי של האבל. וכיצד השתמשנו בפעילות גופנית ובטבע בעבודת האבל שלנו. זו הייתה ההתחלה של Gå for Living, אומרת אחת היוזמות, יאנה קטרין גונדרסן בפרדריקסטאד.
עברו כמעט 20 שנה מאז שאביה בחר לעזוב את חייה. בשנת 2019, גם האח הקטן לקח את חייו. לאחר שנים של אבל, הכחשה, בושה והסתרה, האחות מצאה התמודדות בטבע. בהתחלה זה היה קשה, הפיזיקה הייתה גרועה.
- הלכתי על העניין הנפשי, כי לא הייתי כל כך חזק פיזית. אבל הצלחתי, מצאתי הרבה שמחה ושליטה בהתמודדות עם המאמצים הפיזיים האלה. אין לי אתגרים נפשיים, רק עצב עז, היא מסבירה. זה עושה לך משהו לצאת לטבע, מאמינה ג'אן, שהיא היום מנהיגת הפעולה של "לך לחיות".
- הטבע נותן לך משהו אחר לחשוב עליו. העולם הופך להיות הרבה יותר גדול מעצמך. אתה פוגש אנשים בטבע, ואתה רואה שאתה לא היחיד שכואב. יש כל כך הרבה מאיתנו שנותרו מאחור שסובלים כל כך הרבה.
.
