פעם, לפני עשורים רבים, בצד השני של כדור הארץ, התפתח סיפור אהבה נוגע ללב בין גבר נורבגי בספנות זרה לבין צעירה יפנית שעבדה במשרד ספנות.
קרסטן אלפסן נכנסה בדלת והתאהבה ממבט ראשון ביופי האסייתי טקאקו.
- דיברתי רק יפנית וחונכתי להיות סקפטי כלפי זרים. אז כשהוא הראה לי עניין, רק רציתי להתנתק, היא אומרת היום.
היא מחייכת כשהיא חושבת על הפעם הראשונה שהם הכירו.
מה שהיא חולקת אפשר היה להוציא מסרט.
כשהיא ובתה קלרה יוהאן מתארות את מה שקרה, זה מופיע בתמונות.
שנות מלחמה קשות
המהנדס האזרחי הנורבגי שחיזר גדל בסטוונגר ועבר שנות מלחמה קשות בתור הבכור בקבוצה של שלושה אחים. האב היה מלח מלחמה, ולא היה להם מושג אם הוא חי כשהגיע השלום ב-1945.
הבת קלרה מחממת את לבה כשהיא מעלה את מה שנאמר לה.
- אבא שכר סירת דייג שבין השאר דיגה מחוץ לאיסלנד, כדי לפרנס את אמו ואחיו. כשסבא חזר הביתה ב-1947, אבא היה בים, בלי לדעת אם עדיין יש לו אבא, היא אומרת ומוסיפה:
- כשסבא הצליח שוב לפרנס את המשפחה, הורשה לאבא ללמוד כמהנדס. מאז יצא לים באוניות משא גדולות שנסעו בין מלזיה, תאילנד, סינגפור ויפן. זה היה באוסקה שחיציו של קופידון פגעו.
לטאקאקו נמאס לדבר נורווגית, ובאופן כללי נמאס לו מכל מה שקרה בחודשים האחרונים.
לכן היא מבקשת מבתה לספר את רוב הסיפור. היא עצמה יושבת בשקט ומקשיבה ומהנהנת. יש הרבה זיכרונות טובים לזכור. בין לבין היא מעירה.
קרא גם:כשילדי עניים לא יכלו להיות עם אמם בעבודה, הם היו בבית החולים לילדים
נדחה לראות את החברה
בפעם ההיא, בשנת 1962, גבר נורווגי תוקפני הצליח לשכנע אחד ביישן ושמור.
אישה יפנית שתצטרף אלינו לארוחת ערב. הקולגות שלה דיברו בחום על איזה אדם טוב הוא, וכמובן שזה עזר.
- הרבה פעמים אמרו לנו הילדים שאמא ואבא לא יכלו לדבר הרבה ביחד בהתחלה בגלל מחסומי השפה. אבל הם עדיין פיתחו מערכת יחסים ונפגשו כל ארבעה או שישה שבועות, בכל פעם שהספינה שעליה עבד עגנה באוסקה.
הוריה של טקאקו למדו בסופו של דבר שהיא פגשה זר. הם לא שמחו כי הוא היה לבן ודומה לאמריקני.
הפצעים מהמלחמה לא הגלידו, והם החליטו לקחת את בתם הביתה כדי לסיים את הקשר אחת ולתמיד.
- הם הרחיקו את אמא מאבא, אבל לא הצליחו להרוס את האהבה. השניים נלחמו על מה שהיה להם ביחד. הודות לדודה מצד האם שתמכה בהם, הם יכלו להמשיך להיפגש ולהתחתן ביולי 1964. עד אז, סוף סוף משפחתה קיבלה אותם כזוג.
קרא גם: (+)במשך 10 שנים, החמות אלזה מארי סירבה להתחתן עם החבר שלה קנוט, אבל האהבה ניצחה בסופו של דבר
גר בסטוונגר
קלרה מחייכת ואומרת שזה היה על רגשות עזים. במשך שנה לאחר שנולד להם ילד ראשון, שהיה היא, הם גרו בסטוונגר.
- כשאבא נסע שוב לטיול חוץ לאסיה, אבא שלו שכנע את אמא לקחת אותי ליפן. אז לפחות יצא לנו לראות את קרסטן כל שישה שבועות, היא מסכמת.
טקאקו מתארת את בעלה כחזק, יוצא דופן,
עליז, דיפלומטי ואדיב. אבל הוא היה איש זמנו ולא תרם לעבודות הבית.
הבת זוכרת שהוא נהג להתבדח שאם היה מתחתן עם אישה נורבגית הוא היה בסופו של דבר גבר גרוש בדיוק מהסיבה הזו.
- לו אבא היה חי, הוא היה אומר שאמא היא האישה הכי טובה שיכול היה להיות לו. היא הייתה עבדה בשנותיה הצעירות ועשתה כל מה שמצופה מאישה ומאם. אני מסכים עם זה. כשהתבגרתי, הבנתי שלאמא שלי יש כוח עצום. היא עזבה את יפן מבלי לדעת שפה נוספת ונסעה עם אביה לנורבגיה. תחשוב כל כך באומץ!
לטאקאקו ולקרסטן היו נישואים טובים ותמיד היו ביחד. כמובן שהיו ביניהם חילוקי דעות, אבל היו ביניהם קשרים חזקים מאוד.
- אחי ואני גדלנו כילדים מעורבים. זה לא היה נפוץ באותה תקופה, לא בנורבגיה ולא במקומות אחרים. אבל ההורים שלנו עמדו חזקים וגאים בזה, ואני חושב שזה חיזק אותם ביחד, מנמקת קלרה.
היא זוכרת את אביה כאדם שקל להיות בקרבתו. אמא טקאקו הייתה קפדנית יותר כמחנכת.
חברי נפש
חיבוקים וליטופים לא קרו בנוכחות אחרים. אבל היה חום סביב טאקאקו וקרסטן, הבנה שלא נאמרה.
- היינו הטובים ביותר וחבר נפש אחד של השני, מאשר טקאקו כשאנחנו שואלים.
קלרה מספרת שהיא הרגישה אהובה ורואים אותה לאורך כל החינוך שלה. הם הסתובבו הרבה. כאשר נולד להם בנם הראשון, שהיה ילד מספר שתיים, החליט קרסטן להפסיק להפליג בחוץ ולבלות יותר זמן בבית עם המשפחה.
הוא קיבל עבודה ב-Det Norske Veritas. מכאן ואילך הם עברו בין בתי מגורים שונים, והילדים למדו בבתי ספר בינלאומיים.
בקיץ הם ביקרו משפחה בנורבגיה. אחר כך הם היו בדרך כלל בקוטג' בבית הסבתא, הילמלנד.
- אהבתי להיות שם עם החותנים שלי, אומר טקאקו.
היא הזמינה את הילדים השכנים לאוכל יפני ולימדה את השכנים להכין כדורי אורז. והם התרחצו בים הקר.
- במהלך הילדות שלנו, אבא דיבר על נורבגיה והזכיר לנו שאנחנו הילדים אזרחים נורבגיים. הוא נהג לקחת אותנו לכנסיית המלחים שבה גרנו. שם הוא קרא עיתונים, ויצא לנו לקרוא את דונלד בנורבגית. כמה שנים חגגנו גם את חג המולד בסטוונגר, אומרת קלרה.
הרגשתי קרוב לנורבגיה
מדי 17 במאי הם צעדו במצעדים לכבוד נורבגיה, החוקה הנורבגית והדמוקרטיה. לפעמים הם דיברו יחד נורווגית כדי לשמור על השפה.
- העבודה האחרונה של קרסטן לפני שפרש הייתה בבריטניה הגדולה. אבל המומחיות שלו הייתה מבוקשת, והוא קיבל משימות בסינגפור ואחר כך ביפן. שם הוא חלה בסרטן וחלה במחלה קשה, אומר טקאקו.
היא זו שהחליטה שעליהם לעבור לנורבגיה בחג המולד 2008, כדי שהבעל יוכל לקבל טיפול נורבגי ואת הפעם האחרונה שלו במדינה אליה הוא שייך. הם בילו את ששת החודשים האחרונים שלו בסטוונגר.
שבוע לפני מותו הגיעה גם קלרה לנורבגיה. כשאביה נפטר והיא ראתה כמה אמה מרגישה עצובה ובודדה, היא החליטה להישאר.
- עקב העבודה נאלצתי לחזור ליפן לתקופה, ואמא שלי באה איתי למרות שהיא יותר מכל רצתה להיות קרובה לקברו של אבי. עברנו משם לספרד לכמה שנים. במהלך המגיפה, חזרנו לנורבגיה. מאז אנחנו גרים כאן, אומרת קלרה, מנהלת פרויקטים בחברת תרגום. היא לא נשואה ואין לה ילדים.
שלושת האחים גרים בחו"ל. קייל ואריק גרים בטוקיו, בעוד ג'ייקוב גר בלונדון. אריק קנה לאחרונה דירה בסטוונגר ומתכנן לעבור בקרוב.
קרא גם:סבא של קריסטין הושפע עמוקות ממה שקרה לו במהלך המלחמה: - הרגשתי שנועדתי לקבל את התפקיד הראשי
סורבה מגורים בנורבגיה
טקאקו והמהנדס הנורבגי קרסטן אלפסן. הם היו נשואים 45 שנה וגרו רוב הזמן בחו"ל. אבל כל ארבעת ילדיהם הם אזרחי נורווגיה.
כשהגישה בקשה למגורים בנורבגיה לפני חג המולד 2022, היא נדחתה על ידי מועצת ההגירה (UNE) מכיוון שלא היה לה ביטוח בריאות מספיק טוב.
על ההחלטה הוגש ערעור והתיק נמצא בטיפול חוזר ב-UDI. כאשר Hjemmet יוצא לדפוס, עדיין אין החלטה.
שתי הבת קלרה וטאקאקו גרים בנורבגיה. הבעל קבור בבית הקברות Revheim בהפרספורד.
חולם להישאר
איש מהם לא האמין שיהיה קשה לטאקאקו להשיג מגורים קבועים בנורבגיה. אבל ככה זה יצא. הסיבה שניתנה על ידי מועצת ההגירה הנורבגית (UNE) הייתה שאין לה ביטוח בריאות מספיק טוב.
- אף אחד לא רוצה למכור ביטוח בריאות לאישה בת 83, אז זה לא היה קל, אומרת הבת.
היא אומרת שאביה קרסטן היה בן 90 השנה. עכשיו הם הולכים בקביעות לקבר ומדברים איתו.
- הוא לימד אותנו הילדים לראות את עצמנו כנורבגים כי יש לנו דרכון נורווגי ואבא נורווגי. עכשיו אני בעצם רק עצוב כי אמא לא נחשבת.
לדבריה, האב שילם מסים לנורבגיה במשך שנים רבות, וכי הוא היה מתעצבן אם היה מגלה כיצד אשתו מטופלת על ידי השלטונות הנורבגיים.
- החלום שלי הוא לבלות את שנותיי האחרונות בנורבגיה, בעיר הולדתו של קרסטן, יחד עם בתי. אני מקווה שנקבל כן כשהתיק יידון שוב. אני מרגיש כאן בבית, אומר טקאקו.
