קריאן קופרסטד קיבלה הודעה קשה
סבתא מתה בזמן שהייתי ב"חווה"
קריאן קופרסטד הלכה ל"החווה" כדי להבין יותר כיצד סבה וסבתה חיו בחווה שלהם. במהלך השהות נפטרה הסבתא, אך בת ה-28 התפללה
המשפחה לא לומר דבר עד שהקלטת הטלוויזיה תסתיים.
Sunnmøring Karianne Kopperstad (28) הוכיחה את עצמה כעובדת קשה אמיתית בחוות "פארמן" של השנה. מה שהיא לא סיפרה לשאר המשתתפים זה שהיא עצמה באה ממשפחה חקלאית אמיתית.
- גדלתי בחווה משפחתית שנוהלה על ידי סבא וסבתא שלי. התרחקתי מהבית כשהייתי בת 15 כדי ללכת לבית ספר תיכון, אז לא השתתפתי הרבה בחווה בבית. אבל בכל זאת בחרתי לא לדבר על זה בקול רם, היא אומרת.
אבא נשבר
קריאן רצתה להבין יותר איך סבא וסבתא שלה גרים בחווה בקופרסטד והתרגשה להתקשר הביתה למשפחה לאחר השהות החינוכית ב"פארמן".
- אחרי ההקלטה כמובן שהיו לי הרבה רגשות בגוף, ואז התקשרתי הביתה למשפחה שלי ב-FaceTime. אחר כך דיברתי עם אבא שאמר: "יושב כאן אדם שכל כך גאה בך". כן, זה היה סבא. ואז אמרתי: "אז מה עם סבתא?". ואז אבא נשבר, והבנתי מה קרה. זה היה מאוד קשה ושנינו בכינו. זה היה הודעה שקשה לקבל כשיצאתי, אומרת קריאן.
קרא גם: פר גונוולד רוצה לשמור על התא המנצח, אבל יש בעיה אחת
בחירה קשה
הסבתא נרדמה בשקט מספר שבועות קודם לכן, אבל קריאן ביקשה מהמשפחה לא להודיע להם אם משהו יקרה לסבא וסבתא במהלך הקלטת הטלוויזיה.
- זו הייתה בחירה מאוד קשה לעשות. דיברתי עם המשפחה שלי על זה והסכמתי שלא אקבל הודעה אם אחד מהם ימות בזמן שהייתי ב"החווה". נסעתי לחווה כדי לנסות לחיות את החיים שסבתי חיה. עשיתי את זה ברוחה. אני מאוד שמח שהם לא יצרו קשר כשזה קרה. המשפחה שלי לא הודיעה להפקה, אז הם שמרו על זה בסוד, היא אומרת.
סבתה של קריאן חיה עד גיל 90. לפני שנתיים עברו הסבים והסבתות מהמשק המשפחתי לבית אבות. הסבתא התחילה לשכוח, אבל זיהתה את קריאן עד הסוף. רגע לפני שעברה לגור בחוות "פארמן", ביקרה בת ה-28 בבית האבות.
- אני מאוד אסיר תודה על פגישתנו האחרונה. סבתא הייתה במצב רוח כל כך טוב. שאלתי אותה הרבה על חיי החווה והימים ההם. ואז, בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, היא ענתה לכל מה ששאלתי. זה היה פגישה מאוד נחמדה. לא ידעתי כשאמרתי "קח את זה" שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותה, היא אומרת, נרגשת בבירור.
- ב"החווה" כתבתי מכתב נחמד על סבתא - שהרגשתי יותר קרוב אליה בחווה. מה שלא ידעתי אז זה שכתבתי את זה באותו יום שהיא מתה. כתבתי שאני לא יודע כמה שניות נשארו לה, אבל שיניתי את זה ל"חודשים". כשאני קורא את זה עכשיו בדיעבד, יש לי צמרמורת, אומרת קריאן.
קרא גם: הוא נוגע בכולם בכל חג המולד, אבל הפרידה מאשתו הפכה מרה
יום אחרי שהשהות של קריאן ב"פארמן" הסתיימה, היא הלכה היישר הביתה למשפחתה בהריי.
- ההלוויה כבר התקיימה, אז היה קשה מאוד להבין שהיא כבר לא כאן. הייתי בקבר ובכיתי, ובכיתי עם סבא. זה היה קשה, כי הוא היה כל כך חזק עד שחזרתי הביתה. סבא יושב בגאווה וצופה ב"החווה" בבית האבות. הוא מספר שכל מי שעובר שם אומר: "הוא כאן הסבא של האישה שנמצאת בחווה". קיוויתי שזה ייתן להם ניצוץ חיים אחרון. אני חושבת שזה עוזר לסבא, כי עכשיו הוא מחייך ושמח, היא אומרת.
- רגע לפני שעברה לגור בחוות "פארמן".
החלק הגרוע ביותר היה כשאנשים ברחו
כיום, קריאן מסתכלת אחורה על חווית "פארמן" כזיכרון לחיים. היא למדה הרבה על חקלאות ויצרה חברויות קרובות, אבל לא היה לה מה להתפנות מכיוון שכמה מהמשתתפים חיפשו בקתות באזור המקומי - והתפנקו באוכל ואלכוהול.
- הדבר הכי גרוע עבורי היה כשאנשים נסחפו וברחו, כי אז הייתי מחוץ לאזור הנוחות שלי. אבל ברגע שזה נעשה, אני לא חושב שזה היה דבר רע להיות שם. פשוט נהניתי ושמחתי באותה מידה על כל יום שהגעתי לחווה. אני חושב שהיה טוב להיות בלי טכנולוגיה והרגשתי שאני מצליח להתנתק כמו שצריך. למרות שהיית עייף בערב, נרדמת ברגע שהנחת את הראש על הכרית. לא לזה אני רגילה ב-2020, היא מחייכת.
כעת חזר בן ה-28 לדירתו בטורשוב באוסלו. לאחר שחיה שבועות רבים כמו ב-1920 בתוך החווה, הייתה זו הסתגלות לחזור לחיי היום-יום. מה-1 בנובמבר היא גם עמדה בפני תקופה חדשה, כמובטלת.
- עבדתי על יצירת חגים נורבגיים עבור יפנים ולקוחות שרוצים טיולים מיוחדים. פוטרתי בתחילת מאי, אז זה היה מושלם שיכולתי לנסוע ל"החווה". כשיצאתי, הקורונה התפתחה לכיוון שלילי, והחברה נאלצה להתחיל לפטר אנשים. לכן לקחתי חבילת פיצויים מה-1 בנובמבר ואני מחזיק אצבעות ומקווה שזה יסתדר. זה מיוחד שפתאום אין עבודה, היא מודה.
קרא גם:האחות מחלשת את עצמה ונותנת לה את המסר האכזרי, אבל מארי פשוט צוחקת: - זה מה שידעתי!
התרחק מהבית כבן 15
לילדת Herøy יש תואר ראשון בניהול תיירות ולקחה מספר מקצועות כלכלה. היא נרגשת ממה שהחיים יביאו בעתיד, כי מאז שהייתה קטנה היא לקחה סיכונים וחיפשה אתגרים מרגשים.
- אני טיפוס חסר פחד. הסתדרתי לבד מאז ש"ברחתי" מהבית בתור ילדה בת 15. העובדה שעברתי מוקדם גרמה לכך שהפכתי מהר מאוד למבוגר – ועצמאי. עברתי למקסיקו כדי ללמוד ספורט רגע לפני שמלאו לי 19, ויצאתי לתרמילאים לבד גם לבאלי וגם לסרי לנקה.
קריאן שמחה שנתן לה את הביטחון כבר בשלב מוקדם לצאת לעולם בכוחות עצמה.
- יש הרבה הורים שמציבים גבולות נוקשים, אבל שלי ראו איזה ניצוץ קיבלתי מלחיות, לטייל ולעשות בדיוק מה שאני רוצה. הם ויתרו על הניסיון להישאר בשליטה ובמקום זאת אומרים, "המשך! זה יעשה לך טוב". ואז, כמו כולם, אני הכי פורחת, אז אני מאוד אסירת תודה על זה, היא מחייכת.
למרות שמגיפת הקורונה הובילה לאבטלה ולימים שקטים יותר, קריאן חווה מתח חדש בחיי היומיום שלה. כל תשומת הלב שהיא מקבלת אחרי שאנשים צופים בה בטלוויזיה מובילה לחוויות מצחיקות.
- יש הבדל גדול בין תשומת הלב שאני מקבל באוסלו ובבית בסונמור. כאן באוסלו אני רואה שאנשים מזהים אותי, אבל לא אכפת להם יותר. בבית בהריי כולם מתרחקים. הייתי עייף אחרי שיצאתי מ"החווה" ופשוט רצתי בהתחלה, אבל זה לא היה שווה את זה. כולם הגיעו ורצו לדבר איתי. באלסונד היה כאוס מוחלט ברחובות. אנשים היו לגמרי על הקצה. זה מאוד נעים, צוחקת קריאן.
