המלך האראלד על האבל לאחר מות אמו
- לא יצא לי להיפרד
הנסיך האראלד היה רק בן 17 כאשר אמו היקרה, נסיכת הכתר מרתה, מתה. זו הייתה מכה קשה עבור המלך הנוכחי של נורבגיה.
בספרו החדש של Harald Stanghelle "המלך מספר", המלך האראלד (83) מדבר על הצער לאחר שנסיכת הכתר מרתה נפטרה ב-1954 - בת 53 בלבד.
אמו האהובה של הנסיך דאז הייתה במצב בריאותי ירוד במשך שנים רבות ומתה מאי ספיקת כבד בעקבות צהבת.
- ידענו די הרבה זמן מראש שיש רק דרך אחת. היום הרפואה הגיעה כל כך רחוק שאולי היא נרפאה. נשארנו בבית מטיול הפסחא באותה שנה, כי היא הייתה בבית חולים. אני לא לגמרי בטוח אם היא בכלל ידעה כמה זה קרוב. אולי מתאים לה באותה מידה, אבל לא ממש יצא לי להיפרד, אומר המלך.
- כשאמא מתה, האראלד היה בגיל מאוד רגיש. הוא היה קרוב מאוד לאמו. רגנילד ואני היינו מבוגרים אחרי הכל, ולאבא היו את חובותיו שהוא היה צריך לבצע.
- במובן מסוים, להארלד לא היה. אמא הייתה חולה הרבה בשנים האחרונות, ולכן היא הייתה בבית יותר ממה שהיה טבעי. אז היא והאראלד היו ביחד הרבה. בשבילו זה בטח היה אובדן נורא, אומרת הנסיכה אסטריד, מבוגרת מחמש שנים, בספר.
- זה היה תיאור טוב, כן, אני חייב לומר את זה. זה היה אובדן גדול, אומר המלך האראלד.
– היא מתה מוקדם מדי, בשבילה ובשבילי. לא היה דבר כזה טיפול באבל באותה תקופה. אבי הפך בודד מאוד לאחר מות אמי והיה אלמן במשך כמעט 40 שנה, אומר המלך האראלד בספרו של אגדת אפטנפוסטן, פר אגיל הגה, עליו ב-2006.
קרא גם:(+) למלך אולב הייתה נכות מטרידה שמעטים ידעו עליה
לא הרבה אנשים דיברו על זה
הנסיך האראלד כנראה חש בודד בצערו במובנים רבים.
- כשהייתה אמורה להיקבר, הלכנו מאחורי הארון מהטירה ואל הקתדרלה. הדרך הייתה ארוכה אז. חשבתי על האורך שבו נאלצו בניה של הנסיכה דיאנה ללכת מאחורי הארון של אמם. הם היו צעירים ממני כשאמי מתה. לא, זה לא היה בסדר, אומר המלך האראלד ב"המלך מספר".
- זה היה בית באבל. בעיקר הייתי צריך לעבד את זה בעצמי. לא היה עם מי לדבר על זה, אבל אחד מחבריו הטובים של אבי העלה את הנושא. הוא הבין איך אני מרגישה. אחרת, לא היו כל כך הרבה אנשים שדיברו על זה, לא. הרבה השתנה בכך שההיבטים האישיים והרגשיים נתפסים כיום לעתים קרובות יותר. זה לא היה ככה אז. אני לא יודע שלאבד את אמא שלי היה כל כך מעובד. אבל החיים היו צריכים להימשך. זה היה חייב. היו זמנים קשים, אבל גרוע יותר עבור המלך אולב, אני חושב. לאבד את אמא זה רע. היינו צריכים לחיות את זה, לעבור את האובדן איכשהו, אומר המלך בספרו של האראלד סטאנגהל.
קרא גם: מחווה:המלך האראלד מעולם לא היה בקורס. הוא הדבר האמיתי
זכור את רוזוולט כסוג של סבא
בספר, המלך האראלד חולק גם את זיכרונותיו מהשהייה בארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה וחזרתו לנורבגיה.
נושא מאוד עדכני.
NRK משדרת בימים אלה את הסדרה "Atlantic Crossing", העוסקת דווקא בחוויות של משפחת המלוכה בשנות המלחמה מ-1940 עד 1945.
המלך האראלד היה רק בן שלוש כשפרצה המלחמה, ויש לו רק זיכרונות מעורפלים מהבריחה מנורבגיה, האביב והקיץ בשוודיה והלילה הראשון בארצות הברית במלון וולדורף אסטוריה בניו יורק. האחות הגדולה הנסיכה אסטריד תפקדה במובנים רבים אפוא כספר זיכרון למלך.
הוא זוכר קצת יותר מהתקופה שבה גרו בפוקס היל מחוץ לוושינגטון, נכס שמדינת נורבגיה קנתה עבור המשפחה.
- עבורי הנשיא רוזוולט היה סוג של סבא. הוא ביקר אותנו והיינו לעתים קרובות בבית הלבן. אני זוכר את הסיגריה שלו, אומר המלך האראלד.
אני זוכר את חוש ההומור שלו. הוא אהב לצחוק, ועבורנו הילדים הוא היה אדם שקל ליצור איתו קשר, מוסיפה הנסיכה אסטריד.
שיחק עם דוב
המלך זוכר גם את הדוב ששיחק איתו כשהמשפחה ביקרה במחנה הצבאי הנורבגי הקטנה נורווגיה באונטריו, קנדה.
- קראו לזה פיק. אני בהחלט זוכר את זה. במחנה היו גם כמה דובים. הם לא תמיד היו מאוד אדיבים. הם היו צעירים מלכתחילה, אבל אז הם הפכו גדולים ובלתי ניתנים לניהול, אמר המלך האראלד בעבר ל-Her og Nå.
- במרווחים קבועים ולא קבועים ביקרו בני המלוכה כדי לחזק את מורל הלחימה של החיילים הצעירים. את גור הדובים המאולף קיבלנו מאחד המתגייסים במחנה. הוא טיפל בזה וקיבלנו את זה כחיית מחמד. האראלד חשב שזה כיף, והוא אהב לשחק עם הדוב, אמר Thor Heyerdahl Jr. (81) לכאן ועכשיו ב-2019.
הוא התגורר עם אחיו Bjørn, שנקרא "במסה", קרוב למחנה בשנות המלחמה, והשניים התיידדו טוב עם הנסיך דאז.
ב"המלך מספר", המלך האראלד מדבר גם על ה-7 ביוני 1945 - היום שבו המשפחה חזרה לנורבגיה לאחר השחרור.
אני מניח שלא הבנתי כלום. הדבר היחיד שזכור לי מהחזרה הביתה היה שרוח היה מאוד. כל החגיגה הייתה לא אמיתית. אם תסתכלו על התמונות שלנו ב-Radhuskaia, תוכלו לראות שאנחנו נראים די אבודים, שאנחנו לא מבינים מה קורה. אפשר לראות בתמונות שאנחנו לא מבינים כמה דברים, הוא אומר.
- זה היה מהמם לגמרי, כל האנשים, התרועות, הדגלים וכל הסירות שפגשו אותנו בדרך פנימה. זה היה כמעט כאילו אתה יכול ללכת על פני Drøbaksundet בנעליים יבשות, אומר המלך.
הוא כמעט לא זכר דבר מהנורווגיה שממנה נמלטה המשפחה חמש שנים קודם לכן.
- כל השאר שהיו בחוץ הלכו הביתה. עזבתי את הבית כשנסענו לנורבגיה. הבית שהכרתי היה בארצות הברית.
קרא גם:(+) טורשטיין התגלה כפטפטן ועליז. במציאות, הוא היה שחקן קר כקרח שהטעה את הגרמנים
לא זיהה את הסבא
הנסיך האראלד לא זיהה את סבו, וגם לא הבין את הדנית-נורווגית של המלך הוקון. משהו שהמלך כנראה קצת נעלב ממנו, אבל זה חלף מהר.
בקושי חודשיים לפני שהמלך הוקון מלאו 85, נשא הנסיך האראלד אז בן 20 נאום רדיו בפני סבו.
- בחיי המשפחה היית רק סבא, כמו שרוב האנשים רוצים שסבא יהיה: אדיב, חם, נעים, הומוריסטי וחם. נתת דחפים יקרי ערך ועצות טובות עד כמה שאני זוכר, ועשית את זה בצורה הנחמדה, החביבה והמעט הומוריסטית האופיינית לך, אמר בנאומו.
כבר בשנת 1942, כשהם בארצות הברית, שלח הנסיך הקטן ברכת חג המולד הביתה דרך הרדיו לנורבגיה הכבושה.
- אבא, אמא, סבא ואנחנו הילדים מחכים בקוצר רוח לחזור הביתה. חג שמח לכולם, אמר הנסיך.
– אני חושב שאני זוכר את זה, אבל אולי זה גם נאמר לי. אבל אני זוכר שזה קרה. הייתי אז רק בן חמש. זה לא היה הדברים המוזרים. זה כנראה היה רק משפט, אני חושב, אומר המלך האראלד בספרו של האראלד סטנגל.
קרא גם:רואלד אויין מעריך יותר את החיים לאחר נפילת האימה
.
.
