גוף והערכה עצמית
הפיזיותרפיסטית של סירי כריסטיאנסן: "בגלל זה אתה לא יורד במשקל"
פחות משעה אצל הפיזיותרפיסטית התברר לה. היא לא יורדת במשקל כי היא מאושרת מדי. זה גרם לקומיקאית ובעלת הטור סירי כריסטיאנסן לחשוב.
יצאת בקיץ הזה? אתה לא לבד. מניח שגם זו לא הפעם הראשונה? יש לי מעט יכולות על טבעיות, אבל כאן אני מקבל תמונות די ברורות שלך מתחילים את האימונים שלך שוב אחרי חג המולד בסביבות אמצע פברואר, אז כנראה שהיית די טוב לזמן מה, לפני שזה החליק קצת במאי שם. תמיד קורה הרבה במאי. ואז היו כמה גגות סקיפרים חצי לב ביוני, ומחשבה שכדאי להתאמן קצת בחגים כדי שזה לא יחליק שוב לגמרי. האם אני על עקבותיו של משהו?
אני בעצמי הבאתי לספרד מתאמנים וגרביונים לאימון. בחזית הבית שבו התכוונו לגור הכנסתי אותו יחד עם הדרכון והמכנסיים הארוכים מהטיסה למזוודה, סגרתי את הרוכסן ודחפתי הכל מתחת למיטה. זה נשאר שם שבועיים. הגעתי לזה כשארזנו שוב את המסע הביתה, ונזכרתי עוד יותר בכוונה מאחורי זה כשהמכנסים היו חוזרים ללבוש...
אבל איזה קיץ זה היה! זמן להירגעות, משחק, שחייה ואוכל טוב. אל תתחרטו לרגע, אבל הידיעה שחזרנו לאן שהיינו בתחילת פברואר קצת מעצבנת. ובזה אני לא בהכרח מתכוון לפברואר השנה, אלא לכל שנה...
אני אוהב לחשוב שאני לכוד בניגוד לרצוני במסלול ההר השמן והפחמימות של גופי, שם אני אוכל לאט אבל בטוח למעלה, ובו בזמן חושש מהפסגה, אל הסדק הכואב שבו הזמן עומד מלכת, לפניך לצנוח בחזרה למחיאות כפיים מהאנדורפינים שלך.
זה קצת כיף, אבל אולי היה נחמד יותר פשוט להתרחק. גם אני לא מתרסק. אז זו רכבת הרים די משעממת. חשבתי שיהיה קל לצאת מהעגלה ולתת לה לנסוע ריקה.
קרא גם:מתווכחים עם החברות שלך? כך אתם מוצאים את הדרך חזרה אחד לשני.
וזה בהחלט כך, לדעת חלקם. זה כנראה רק עניין של להרכיב את זה. זה נאמר לעתים קרובות על ידי אנשים שלא לוקחים או יש להם רכבות הרים מלכתחילה.
הייתי פעם עם מאמן. כלומר, הוא היה פיזיותרפיסט שהיה אמור לעזור לי עם כמה דברים בגב, אבל הוא גם היה מאמן. גרסה קצת נועזת, הייתי אומר, כי ישר הוא שואל: "אתה יודע למה אתה לא יכול לרדת במשקל?"
כאן יכולתי לצלם, או ללחוץ בזווית, אבל למזלו הייתי בעיקר סקרן. "לא," אמרתי.
"אתה מצליח יותר מדי. זה לא מספיק מפריע לך. אתה שמח מדי."
בעצם לא הבנתי שאפשר להיות יותר מדי מאושר. בכנות, לעולם לא הייתי חושב להגיד את זה בעצמי. לא בגלל שזה יהיה מביך או שמסיבות אחרות אני לא רוצה להודות בזה. אבל זה לא הרגיש ככה.
הפוך למנוי:קבל 8 גליונות של Kamille home בתיבת הדואר שלך תמורת 299 NOK*
זה לפני שמונה שנים. במהלך התקופה הזו דווקא הצלחתי לרדת הרבה במשקל ואני שמח על כך. אבל אם אני הולך לקחת את המאמן במילה שלו, זה בטח אומר שאני כבר לא כל כך שמח...?
יש לי חברות שמתלוננות. הם כנראה קלים ממני ב-20 קילו, אבל הם עדיין מתלוננים. הם לא נראים מאושרים ממני. למה אני לא מרוצה כאן על זה שאני כאן ולא שם, כשנדמה שגם שם לא מאושר? מה עם במקום לעבוד על תחושת האושר במקום שבו אני נמצא? כן כן, את מוזמנת להוסיף שעדיף לבריאות וכו'... מסכים לגמרי! הכל בגדר הגיון כאן. זו לא דפיקה על אכילת שמנת ישר מבקבוק התרסיס כל יום. ואני חייבת להודות שזו הייתה תחושת אושר עצומה בפעם הראשונה ששאלתי חנות בגדים אם אין לה את המכנסיים במידה קטנה יותר. אבל האושר היה קצר מועד. פתאום זה הפך לנורמה ורבים רצו עוד. או שלמעט יהיה פחות נכון יותר.
ניסיתי למצוא קשר בין גוף לאושר. הדבר היחיד שאני יכול לציין בוודאות הוא שזה עקבי כמו הקשר בין כסף לאושר. אתה יכול להיות מאושר עם הרבה כסף! אתה יכול להיות מאושר עם הרבה גוף! אתה יכול להיות מאושר עם מעט... לא, אתה יודע מה, אני לא יכול להיות מוטרד לרשום את כל האפשרויות.
גזרו את המילים: המון, מעט, כסף, גוף, שמח ואומלל. ואז אתה זורק אותם באוויר ורואה איך זה נוחת. אתה יכול לעשות את זה הרבה פעמים. הכל נכון.
זה כנראה לא בריא לגוף לרוץ על שומן ופחמימות יותר מדי זמן. אבל זה בהחלט לא בריא גם לראש לרכוב על רכבת הרים נפשית. אז אולי פשוט נרד כולנו ביחד?
