השאלה הרגישה כמו תערובת של חיבוק טוב ואגרוף ממש בבטן

הטור של אנג'ה המרסנג-אדין

השאלה הרגישה כמו תערובת של חיבוק טוב ואגרוף ממש בבטן

זה דבר אחד שלכולנו יש 24 שעות ביממה, אבל יש עוד משהו. משהו חשוב יותר, כותבת אנג'ה המרסנג-אדין בטור שלה.

עמדתי ליד השיש במטבח והכנתי קרקרים. מיו וליאו ישבו ליד שולחן ארוחת הבוקר ואכלו. זה עתה הוגש לגרו את הקפה של הבוקר והאווירה הייתה ממש נהדרת. רק לא בתוכי.

זו לא הייתה אווירת משבר מלאה, אלא מספיק כדי שאהיה מודע לחלוטין לכך שאני לא במיטבי. פשוט לא כל כך ידעתי למה. הדברים היו טובים, נכון?

למרבה המזל, יש לי מאמן, ואמרתי לה בכנות שאני חש אי נוחות בסביבה הזו, שאני לא יודע מאיפה זה נובע.

האתגר הוא שאם אני עושה את כל המשימות האלה בבוקר בשביל המשפחה, ואז אני צריך להתאמן אחר כך, ואז ללכת הביתה לאכול, ואז ללכת לעבודה - ואז להיות בבית עד שמיו חוזר הביתה מבית הספר בשעה 14, מבשל לו ולחבריו; אז אני לא יכול לעשות מה שאני אמור לעשות...

הייתה שתיקה לזמן מה לפני שהיא שאלה:

"אנג'ה... יכול להיות שאתה מעריך יתר על המידה כמה אתה חשוב?"

זמן וסדרי עדיפויות

השאלה הזו הרגישה כמו תערובת של חיבוק טוב ואגרוף ממש בבטן.

האמת היא שאני עושה את זה מאהבה, ואז פתאום אני מתעצבן מבפנים כי אין לי מספיק זמן. ואז הכוונה הטובה שלי הופכת למצב רוח רע.

כשסיפרתי את זה לגרו היא פשוט צחקה ואמרה בפשטות:

"למה שלא תצא לאימון קצת מוקדם יותר ותיתן לי לקחת את זה הביתה?"

הא? אני לא חשוב? זה היה משחרר וקצת מעצבן בו זמנית. רציתי להראות להם שאני כל כך שמח שאני נותן להם עדיפות! שאני יכולה להיות אמא אוהבת ונוכחת, ובו בזמן ללכת בעקבות החלומות והתשוקה שלי.

אבל אז זה היה זה עם הזמן.

זה דבר אחד שלכולנו יש 24 שעות ביממה, אבל יש עוד משהו. משהו חשוב יותר. מה שאתה אומר על הזמן שלך ועושה עם הזמן שלך אומר הרבה על סדרי העדיפויות שלך.

"יש לי כל כך הרבה מה לעשות", "הזמן טס", "יש לי די והותר זמן" ו"בטח, אני בהחלט יכול לעשות את זה בשבילך".

הרשימה ארוכה, כנראה שיש לך גרסה משלך. אבל מה בדיוק ההשלכות של הדרך שבה אתה מדבר על זמן?

קרא גם:אנג'ה המרסנג-אדין: הסתכלתי מסביב. הייתי היחיד עם היד למעלה. לחייה היו אדומות יותר מלובסטר מבושל

עיקרון הפר

כשהתחלתי במועדון הכדוריד של לארוויק, הסכמתי למספר עצום של משימות לאימון קבוצות צעירות יותר, למרות שידעתי שזה מפר את העיקרון של החלמה טובה.

עשיתי את זה מהלב, כי אכפת לי, אבל אם אני הולך להיות כנה עם עצמי באכזריות, אני חייב לשאול את השאלה:ממה אני יוצא כשאני אומר כן לזה?

אז האמת גדולה יותר. אני נמלט מהצבת גבולות. אני נמנע אולי מלאכזב מישהו. להיראות כמי שחושבת שהיא משהו.

ואז בסופו של דבר השקעתי את זמני במשהו שבעצם האט את ההתפתחות שלי.

כשהבנתי את זה, נאלצתי לשנות את מערכת היחסים שלי לזמן ולאופן שבו אני קובע סדר עדיפויות. מושג שהשתמשתי בו כנקודת מוצא כבר כמה שנים בעצמי, ושכל הזמן חוזר אלי, הוא זמן איינשטיין מהספרהקפיצה הגדולהמאת גיי הנדריקס.

למרות שהספר מתחיל להיות בן כמה שנים, אני חושב שהמושג הזה חזר להיות רלוונטי ביותר עכשיו, כשהעולם נפתח אחרי הקורונה.

קרא גם: (+)"לעולם לא עוד!", אמרה גבריאל ועברה לטרונדלג. זו הייתה נקודת המפנה הגדולה

זמן איינשטיין

בקיצור, זמן איינשטיין מבוסס על הרעיון שזמן הוא משהו שבא ממך, בניגוד לדעה הרווחת יותר שזמן הוא משהו שקיים מחוצה לנו. משהו שנכניס אליו כל מה שאפשר. מודל זה יכול להוביל במהירות לאי נוחות, או לתחושת דחיפות בפנים.

איינשטיין, שהאמין שהזמן הוא יחסי, אמר כי:"כשאתה יושב על מחבת פסים לוהטת, דקה מרגישה כמו שעה, בעוד ששעה עם מישהו שאתה אוהב מרגישה כמו דקה."

אני אוהב את הקונספט הזה, כי אם אני המקור של זמני, אז זה גם תלוי בי איך אני נותן לו עדיפות. ואז הסיבות שבגללן אני מציבה גבולות ברורים ומתקשרת לצרכים ברורים הופכות להיות מובנות. זה מה שנותן לי את האנרגיה לראות אחרים באהבה ובנוכחות.

ברנה בראון עשה הרבה מחקר על הקשר בין גבולות לאהבה, ורואה שהאנשים שנמצאים בצורה הכי ברורה בגבולות הם גם אלה שהכי אוהבים את יקיריהם.

כשלא מציבים גבולות אנחנו נלחצים, עייפים ומקבלים תחושה של דריסה. משם, הדרך קצרה לעצבנות ושנאה. אבל אם תציב גבולות לשימוש בזמן שלך, תרוויח.

קרא גם:אנג'ה המרסנג-אדין על הקשר: - התרחקתי קצת

לאהוב את העבודה שלך

כמה ימים לאחר תקרית השיש במטבח, התכוונתי לעזוב ולהתרחק ללילה. הבן שלי לא אהב את זה ואמר:"למה אתה נוסע כל כך הרבה עכשיו? עדיף כשאתה בבית... »

זו בדיוק השאלה שחששתי ממנה. באופן הגיוני, אני יודע שאני הרבה בבית, אבל המצפון שלי כרסם. למרבה המזל, ביליתי את הימים במחשבה על מערכת היחסים שלי לזמן, גבולות ואהבה, אז הייתה לי תשובה מוכנה:

"העבודה שלי היא אחד הדברים הכי כיפיים שאני עושה מלבד להיות איתך. אני באמת אוהב את זה ומקווה שתמצא את אותו ניצוץ יום אחד. אני מקווה שתחפש בלב שלך מה אתה באמת אוהב ואיך אתה יכול לתרום לעולם. כי אז תגלו שהרגעים הנוכחיים הם המקום שבו אתם מבלים הכי הרבה זמן. וזה טוב להיות כאן".

אני באמת חולם על זה בשבילו. ואז אני יודע שהאחריות שמגיעה עם החלום הזה היא להראות לו איך להשיג אותו.

הוא צריך לראות איך את מנצלת את הזמן שלך למה שאת באמת רוצה לעשות, ושבמקביל את מציבה גבולות ואומרת לא לדברים, כדי שתישארי עם עודף ואהבה לקרובים אלייך.

אני לא יודע במה אתה רוצה להשקיע את הזמן שלך, אבל אני חושב שהעולם צריך אותך כדי להראות מי אתה. תעדוף את מה שאתה רוצה לעשות. יש לך זכות להגיד כן. תודה לך לא. כי סביר להניח שבפנים יש לך תמונה למה מה שאתה עושה חשוב לך.

ומה שאתה רוצה, זה גם רוצה ממך משהו.