"לא... אני לא רוצה את זה!"
4 בדצמבר 1971. בטורדל היפה
הכנסייה בדראנגדל בטלמרק, יש חתונה ביום החורף היפה הזה.
אבל אחרי כמה שניות של הפסקה מביכה, הכלה מסבירה לכומר: "שאלת אם אני רוצה להתחתן עם ויווינה. אני לא מכיר אותה. אני רוצה להתחתן עם פיה ויויאן, אני! זאת הילדה שעומדת כאן!"
צחוק משחרר נשמע משורות הספסלים, ועל הכומר לחייך ולהתנצל על תלוש השם.
שניות לאחר מכן, פיה ויויאן ג'סן (18) וקנוט סטורבוקאס (28) מחושלים בשלשלאות של קרום הבתולים. וכעבור כמה שעות הם רוקדים את ואלס החתונה במלון שטראנד המכובד.
חשוב לפוצץ מדי פעם
50 שנה חלפו - וויויאן וקנוט הם בני 68 ו-78. ספוטניק ביצע את השיר "Nå skal vi separats Johanne" מהבמה בסך הכל 7421 פעמים. אבל להתגרש מהאישה לגמרי לא בא בחשבון. מהי נוסחת הקסם?
קרא גם:דניאל לא הרגיש כמו זוכה ראוי של "החווה".
- הו לא, אנחנו לא מסתמכים על שום נוסחת קסם, והיו לנו הרבה עליות ומורדות, כמו כולם. והדברים התחממו כאן לפעמים עם ויכוחים קולניים וטריקת דלתות. יש לנו מזג, גם לקנוט וגם לי, עונה ויויאן, כשהיא יושבת ליד שולחן המטבח בבית עם בעלה.
– כן, נכון, מודה קנוט – היו כמה צירי דלת שנאלצו לוותר במשך השנים.
- אני מניח שזה לקח את זה קצת רחוק, עונה ויויאן בחיוך.
- אבל חשוב לפרוק מדי פעם. זה מנקה את האוויר. אבל עוד יותר חשוב להתפייס עם חיבוק טוב לפני שאנחנו הולכים לישון, היא אומרת.
- כן, אם אקבל גם נשיקה לילה טוב, הכל שוב בסדר. אז אני לא יכול להתלונן, אומר קנוט בשמחה.
- האהבה חייבת להיות בתחתית, ושיש לכם כבוד זה לזה. זה הדבר הכי חשוב בכל נישואים, עונה ויויאן.
פגישה בתיאום מראש?
ויויאן תהתה לא פעם האם מה שקורה בחיים הם צירופי מקרים – או שהכל נקבע מראש. מוזר בכל מקרה שהיא סיימה כאישה ואם בכפר קטנטן בטלמרק.
אשתו של ספוטניק היא דנית במקור, וגדלה כילד שלישי בקבוצה של שישה אחים בעיירה בינונית ביוטלנד.
בינואר 1971, בקושי בת 18, הגישה מועמדות וקיבלה עבודה כאו-פיר באוסלו. לאחר מספר שבועות היא הכירה בבירה שתי בנות בנות אותו גיל. השניים הגיעו מעיירה קטנה בטלמרק בשם בוסטרק. הם הזמינו אותה הביתה לשם לסוף שבוע.
– לקחנו רכבת לתחנת דראנגדאל, ומשם אוטובוס לבוסטרק. אני זוכר שהיו קילומטרים על קילומטרים של יער עבות ואגמים קטנים. כשהגענו סוף סוף, הרגשתי כאילו הגעתי לקצה העולם, אומרת ויויאן.
ביום שישי בערב יצאו הבנות לטייל, ובגשר ליד כביש הארץ הגיע פתאום מוריס לבן, שנת 1962, נוהג. האיש מאחורי ההגה היה Knut Storbukås, נהג משאית בכפר, אבל גם סולן וגיטריסט בלהקת ריקודים מקומית.
הוא עצר את המכונית ושמע את הבנות מדברות ביניהן. הוא הכיר היטב את שתי בנות המקום מלפני כן, אבל מי לעזאזל הייתה הילדה העדינה, היפה וכהת השיער שעומדת איתן?
קרא גם:לילי בנדריס: - אל תטרחי לראות סדרות טלוויזיה על רוחות רפאים.
"אתה מאמריקה?" שאל קנוט, שחשב שהיא מדברת כל כך מרושע ובלתי מובן.
ויויאן חייכה לקנוט ואמרה לה שהיא דנית. היא חיבבה את הילד במכונית הלבנה. היו לו עיניים טובות כל כך, ובנוסף ריתוך קרם כלה נהדר.
– ואז הוא נראה כל כך יציב ורגוע. אהבתי את זה, אומרת ויויאן.
זמן לא רב לאחר הפגישה על הגשר, השניים הפכו לזוג - ורק חודשים ספורים לאחר הפגישה הראשונה התקיימה החתונה.
שנים טובות אבל קשות
בשנה שלאחר מכן, ויויאן וקנוט הפכו להורים לילדה שנקראה מטה. בקושי ארבעה
שנים מאוחר יותר, טור אקסל נולד. בני הזוג - ולא פחות מזה ויויאן - זוכרים את אלה כשנים טובות, אבל בעיקר מעייפות.
- לטור אקסל היה קוליק. הוא בכה יום ולילה, ללא הפסקה. חשבתי שאני משתגע. קנוט היה בעבודה מחמש בבוקר עד מאוחר בלילה כנהג משאית. בנוסף, הוא ניגן לריקודים בסופי שבוע.
ויויאן הייתה על השפה נתמכת. מיגרנה קשה - שמלווה אותה כל השנים - לא שיפרה את המצב.
קנוט ספג ממנה נזיפות רבות בגלל כל ההיעדרויות שלו בבית, בזמן שהיא הבינה איכשהו שהוא צריך לעבוד בכמה משמרות. הם לקחו משכנתא גדולה, וריבית המשכנתא באותה תקופה הייתה מדהימות של 18 אחוזים.
– הרגשתי מת לבד, ולא היה לי עודף. בתור עולה חדש לכפר, הייתי בחוץ ולא מקובל לגמרי על רבים, והתחושה הזו גרמה לי עוד יותר לאומללות. אבל למזלי הייתה לי אשת שכנה מבוגרת שעזרה מאוד, הן מבחינה נפשית והן מבחינה מעשית. לילאמא הפכה למלאך המציל שלי, יש לה לב זהב, אומרת ויויאן בכנות, וממשיכה:
- היו ימים שרציתי להתגרש. רציתי ללכת. חזרה לדנמרק. פעם זה הלך כל כך רחוק שבאמת התחלתי לארוז את המזוודה שלי.
אבל במקביל, ויויאן חשבה שזה פחדן לוותר.
- אני עקשן. מאוד עקשן. חרקתי שיניים והכרחתי את עצמי לחשוב שהחיים הולכים להיות קלים יותר בסופו של דבר. אתה צריך לעבוד בשביל מה שיש לך! אבל זה לא היה מקרי שעברו עשר שנים בין ילדנו השני לשלישי. "קנוט הקטן" - קנוט יוהאן - נולד בשנת 1986. הייתי צריך לקחת כמה שנים כדי לחזור למסלול.
ההצלחה הגדולה של ספוטניק
אבל מיד לאחר לידת הילד השלישי והאחרון, החלו חיים חדשים והרפתקנים לזוג הנשוי:
אחוז שיא בסקיאן קיבל טיפ על נהג המשאית המזמר מדראנגדל. הוקלטה קלטת, בשם "ספוטניק 1", שהכילה בין היתר את השיר "Nå skal vi skilds Johanne". תוך זמן קצר זה הפך להצלחה גדולה. בעקבותיו הגיעו קלטות חדשות, ותוך זמן קצר נמכרו הקלטות במאות אלפי עותקים. באביב 1990, קנוט מכר יותר מכל האמנים הנורבגים האחרים גם יחד.
זה הפך ל"קדחת הספוטניק" הטהורה ביותר בנורבגיה, ונהג המשאית מדראנג'דל הופיע ממנדל בדרום ועד קירקנס בצפון. הלהקה המקומית שלו (בה ויויאן היא מקהלה) הייתה איתו לאורך כל הדרך.
היו גם נסיעות רבות לחו"ל, כולל לארה"ב (שם זכה קנוט לפגוש את בתו של גיבורו הגדול, כוכב הקאנטרי האנק וויליאמס) ולמוסקווה, שם ספוטניק שר וניגן בכיכר האדומה.
כל הדרך ויויאן הייתה שם כשחקנית תמיכה. היא דאגה שיהיו לו חולצות וגרביים נקיות, והיא זו ששמרה על קשר עם מארגני הקונצרטים והתקשורת.
- כן, בלי ויויאן זה לא היה עובד. היא עשתה את כל העבודה. אני סתם צוחק, אני, אומר ספוטניק.
אין צופים בכוכבים
הזוג הנשוי יושב ליד שולחן המטבח ונזכר באינספור פרקים. אלו היו שנים מהנות, אבל גם מעייפות.
וויויאן יכולה להצהיר שקנוט לא נדהם מכוכבים מהתהילה וההצלחה. הוא נאלץ לשטוף את המכונית ולעזור בבית כמו קודם.
- למרבה המזל, סטטוס הכוכב לא שינה אותו. הוא היה אותו זקן, צוחקת ויויאן.
בכפר דרנג'דל ובטלמרק בכלל חוו קריאות עידוד והתרגשות, אבל גם קנאה וג'נטלוב.
כן, קיבלנו את חלקנו בשניהם. ולילדים שלנו הקניטו לא מעט בבית הספר, אומרת ויויאן.
היום שניהם בדימוס, אבל ספוטניק עדיין מופיע בסביבות 60 פעמים בשנה. ויש הרבה פניות מכל הארץ. הוא לא יכול להגיד כן להכל.
בשנים האחרונות בני הזוג הנשואים בילו את החורפים בתאילנד.
- לא יכולתי לסבול יותר את הקור והשלג הדוחף, אומר קנוט.
בגן עדן הנופש של תאילנד, הזוג הנשוי סייע גם בבניית בית יתומים בפטאיה. הם נותני חסות של בית היתומים, ובמהלך השנים השיגו עוד כמה מאות ספונסרים ותורמים. בנוסף, קנוט מקיים מספר קונצרטים במסעדה נורבגית בפטאיה, כאשר כל ההכנסות עוברות לבית היתומים.
ספוטניק סבל מקריש דם
עם הגיל מגיעים מספר אתגרים בריאותיים לרובנו. אותו דבר לגבי ויויאן וקנוט. ויויאן נאבקת בצוואר כואב. לקנוט היה לאחרונה קריש דם. בנוסף, הוא סבל מהתמוטטות נפשית לפני מספר שנים.
- דחפתי את עצמי חזק מדי במשך תקופה, והלכתי עד המרתף. שכב על הספה כל היום ולא יכול היה לשאת כלום.
כמו לעתים קרובות כל כך בעבר, היו אלה שיחות טובות עם ויויאן שהחזירו אותו על רגליו.
פיזית, היו לו גם אתגרים. הוא השתעל הרבה, והפך לקוצר נשימה ולא טוב. לפני ארבע שנים הוא ביקר במשרד רופא בתאילנד וסיפר על מחלותיו. "תפסיק לעשן מיד או שתמות בכל יום", הייתה ההודעה שקיבל.
קנוט, שמעשן כשלוש חפיסות טבק לגלגול בשבוע מאז שהיה בן 13, הרים את חפיסת הסיגריות שהייתה בכיס החזה שלו היישר לפח האשפה במשרדו של הרופא. ומאז לא לקח שאיפה אחת של סיגריה.
- זה אחד הדברים הכי מטופשים שעשיתי אי פעם. עכשיו אני יכול לעמוד על הבמה ולשיר שעה שלמה בלי הפסקה, הוא אומר בגאווה.
הפסקת עישון היא לא הצעד החכם היחיד שעשה קנוט בשנים האחרונות. הוא גם רכש אופניים חשמליים, עליהם הוא מדווש מדי יום.
- אני מתחיל ישר אחרי ארוחת הבוקר ורוכב על אופניים שלושה קילומטרים, הוא אומר בגאווה.
כן, זה נהדר, קנוט, אבל שלושה מיילים? אני חושב שאתה אומר את האמת אם אתה אומר שאתה יכול לעשות חצי מזה, אני, עונה ויויאן.
- נו, כנראה אשתי צודקת... היא בדרך כלל, אומר ספוטניק ומהנהן.
