המנהלים הכי קשוחים בכל הזמנים
הכישרון לא הספיק - גם הכוכבים היו צריכים חוצפה קשה
המוזיקאים הצעירים כל כך רצו להפוך לכוכבי רוק.
אבל בלי מנהל קשוח ומטורף מאחוריך, צריך הרבה כדי לפרוץ דרך בתעשיית המוזיקה.
היום אפשר להשיג תהילה על ידי יצירת מוזיקה מחדר הבנים ופרסום התוצאה ליוטיוב. אתה יכול להתפרסם בן לילה דרך תוכנית טלוויזיה או שאתה יכול להיבחר לפרויקט של מיליוני דולרים על סמך המראה שלך בלבד.
פעם, בעידן הזהב של הרוק, היה צורך בהרבה יותר.
כדי "להתמסר לאמנות", אמנים מבטיחים רבים שמים את גורלם בידיו של מנהל שיוכל לעשות עבורם את עבודת הרטינה.
לא תמיד זה היה כל כך חכם.
אני שונא את אלביס
קולונל טום פארקר היה המנהל של אלביס פרסלי. פארקר ראה בילדים וצעירים שוק רווחי, ומכר שפתון של אלביס, שעוני יד, נעלי ספורט ובושם לתינוק על שמו של אלביס. גם מי שלא אהב את אלביס בכלל, הוא עשה צחוק על ידי מכירת כפתורים עם "אני שונא את אלביס". בשנתיים הראשונות לקריירה של אלביס, המכירות של אפקטי אלביס הכניסו 22 מיליון דולר. טום פארקר דאג שמחצית מההכנסות יעברו לעצמו.
טום פרקר היגר לארה"ב מהולנד (ראה תיבת עובדות), אך טען בעקשנות לאורך הקריירה שלו שהוא נולד וגדל בארה"ב. לעובדה שהיה לו שם בדוי וחסר לו דרכון הייתה השפעה גדולה על הקריירה של אלביס. "המלך" היה בסופו של דבר גדול באירופה ובאסיה בערך כמו שהוא היה בארצות הברית. עם זאת, הוא ערך רק קונצרט אחד מחוץ לארצות הברית במהלך הקריירה שלו. טום פארקר דחה עסקאות נסיעות בהיקף של מיליוני דולרים מכיוון שהוא עצמו חסר מסמכי נסיעה.
לכן פרקר נאלץ למצוא מקורות הכנסה חלופיים, מה שמסביר את כל סרטי ה-B שבהם אלביס היה במהלך שנות ה-60. וכשהמנהל חובב ההימורים קיבל הצעה לארוסין קבוע בהילטון בלאס וגאס בסוף שנות ה-60, החלקים נפלו על מקומם: 600 קונצרטים בוצעו לבסוף על ידי אלביס, לפני שמת ב-1977, שבור והושמד על ידי כדורים ותרופות.
זהות בדויה
מנהל אלביס, טום פארקר, זכה לכינוי "הקולונל", אבל הקריירה הצבאית שלו לא ממש הייתה ברמה.
פרקר לא שירת יותר מכמה חודשים לפני שערק, הגיע לכלא צבאי וסבל מהתמוטטות עצבים. כשכמה שנים לאחר מכן נקרא שוב לשירות במלחמת העולם השנייה, העלה במהירות 20 קילו ונחשב לא כשיר לשירות.
גם שמו לא היה טום פארקר. הוא היה מהגר בלתי חוקי שהגיע מברדה שבהולנד, ושמו האמיתי היה אנדראס ואן קוייק-דרייס. מדוע הוא עזב את הולנד הייתה נושא להשערות מסוימות, השמועות הפרועות ביותר קושרות זאת לרצח של גברת בשכונה, שאמור התרחש בערך בזמן שעזב את אירופה.
בשנת 1983 נתבע טום פרקר על ידי עזבונו של אלביס בגין ניהול פיננסי לקוי. העיזבון שרר לאחר הסכם מחוץ למערכת המשפטית. לאחר מכן, זה ירד בירידה עבור ההולנדי המכור להימורים ועתיר החובות, שמת משבץ מוחי ב-1997.
שוער ומתאבק
פיטר גרנט היה בגובה של כמעט שני מטרים, שקל מעל 130 קילו, והיה לו רקע של בין היתר שוער, פעלולן ומתאבק. לכן אמורים להיות לו התנאים המוקדמים הפיזיים שיוכל לסלול את הדרך לאגדות הרוק בלד זפלין כשהפך למנהל הקבוצה ב-1968.
לד זפלין השמיע מוזיקה שלא הייתה ידידותית לרדיו באותה תקופה. האסטרטגיה של פיטר גרנט הייתה שהלהקה תנגן כמה שיותר קונצרטים. אז, זה היה נפוץ שמארגני קונצרטים היו די גסים כלפי להקות חסרות ניסיון, וחלק גדול מהתשלום המוסכם פעם היה החמיץ. זה היה הסוף של פיטר גרנט. הוא השתמש במידותיו ובטמפרמנט המפותח שלו כדי להשיג את מבוקשו. מי שניסו לצלם או להקליט סאונד מהקונצרטים חוו גם את זעמו של המנהל.
היו כמה האשמות על תקיפה, אבל לרוב מסכימים שרוב המוזיקאים קיבלו תנאים טובים יותר ושכר טוב יותר לאחר שגרנט קבע את הסטנדרט.
אבל דבר אחד היה עבודה עם מארגני קונצרטים ומעריצים נלהבים מדי. דבר נוסף היה העבודה עם הלהקה. בין המשימות היה רכש סמים, חשפניות, זונות וגרופיות.
"הלהקה מורידה את המוזיקה, אני עושה את כל השאר", הייתה הפילוסופיה שפיטר גרנט עבד וחי לפיה.
פעם כשהלהקה הייתה אמורה לנגן במקום קונצרטים בשליטת המאפיה בוורוויק, רוד איילנד, המוזיקאים חגגו כל כך חזק שהם איחרו בשעה. זה גרם לשניים מהאמרגנים להיכנס לאוטובוס ההופעות עם אקדחים תוך שהם צועקים איומי מוות לעבר הלהקה. ואז ענק גרנט קם על רגליו, הלך בקול נמרץ לעבר נערי האספסוף, וצרח והטיח בהם עד שיצאו מהאוטובוס. אף אחד לא התכוון להתעסק עם הלהקה שלו, אפילו לא המאפיה.
נלחם עם הקהל
הרוק הפך למיינסטרים כשהפאנק התפוצץ בשנות ה-70. בזמן שיא, מלקולם מקלארן השיג מעמד של אגדה. המנהל הקריאטיבי של Sex Pistols השתמש בפעלולי קהל ובמחלוקת כדי להשיג פרסום. סינגל הלהיט הגדול הראשון של הלהקה "God Save The Queen" נאסר להשמעה ב-BBC ובמספר תחנות רדיו אחרות בגלל ההתנגשות שלו עם בית המלוכה הבריטי. הטענות שהמצעדים תוקנו כדי שהשיר לא יהפוך ללא. 1 פרח. אבל המנג'ר מלקולם מקלארן היה מתבודד כשזה הגיע למשיכת תשומת לב. בתעלול מכוון היטב, הוא גרם ל-Sex Pistols להפליג במורד התמזה ובזמן שהם שרו את השיר שקבע שהמלכה אינה אנושית. מקלארן נעצר, אבל הבטיח סיקור חדשותי ענק לפאנקיסטים הבריטיים.
אומרים שהוא גם החליף את הבסיסט המיומן יחסית גלן מטלוק, בסיד וויסיוס חסר הידע המוחלט, אך ורק בגלל שלאחרון היה תדמית מתאימה הרבה יותר לפאנק הבלתי מתפשר והפרובוקטיבי. החלפת החברים עבדה לפי התוכנית, כמעט בכל קונצרט שהם ניגנו בלהקה, עם סיד בראש, הסתיים במאבק עם הקהל.
מנת יתר
לא כל הפעלולים של מקלארן היו מוצלחים באותה מידה. לקראת סוף 1978, רוב החברים עייפו מגחמותיו הרבות ומחוסר התשלום של המנהל, ועזבו את הלהקה.
כשהחבר האחרון שנותר בלהקה סיד וויסיוס מת ממנת יתר, החליט מלקום מקלארן להוציא סרט תיעודי על הלהקה. ב"The Great Rock'n'Roll Swindle", הוא מספר את הגרסה שלו לסיפור Sex Pistols, איך הוא הרכיב את הלהקה, עשה מניפולציות על הסביבה והשתמש בלהקה כבובות בתוכניתו הגדולה.
אולם כעת, לחברי הלהקה נמאס מההופעה, ופנו לבית המשפט נגד המנהל הקודם שלהם כדי לקבל את הזכויות על השם, הצילומים והמוזיקה. לאחר מספר שנים במערכת המשפט הבריטית, חברי הקבוצה ששרדו גברו על המנהל הקודם שלהם.
נאלץ לשתות שתן
כשאתה מתקשר לחברת תקליטים Death Row Records, קצת ברור שמה שאתה עושה הוא לא בהכרח ידידותי לאולפן. חברת התקליטים נוסדה על ידי יו "סוגה" נייט ומימון על ידי ברון סמים מקומי מסאות' סנטרל, לוס אנג'לס.
"סוגה" הוביל אז גם את חברת התקליטים כאילו הייתה ארגון מאפיה. בעלי אולפנים יריבים נחטפו, הוכו ונאלצו לוותר על האמנים שלהם, בעוד שלראפרים לא הייתה ברירה אלא לחתום ב-Death Row.
כשהראפר הלבן Vanilla Ice זכה להצלחה אדירה עם השיר "Ice, Ice Baby", "Suge" חיפש את הראפר בחדר המלון שלו בלוס אנג'לס כדי לדרוש את חלקו בהכנסות. מה בדיוק קרה כאן קצת לא ברור. יש הסבורים ש"Suge" החזיק את הראפר ברגליים מחוץ למרפסת ואיים שישחרר אותו, בעוד שאחרים מאמינים שהוא רק הראה לו כמה רחוק היא נמצאת. בלי קשר, "Suge" יצאה מהמלון עם הסכם ש-25% מההכנסות מהשיר יועברו ל-Death Row.
לאחר שהשתלט על רוב הראפ בחוף המערבי, "Suge" הכריז מלחמה על ראפרים בחוף המזרחי, שבזמן זה הונהגו על ידי שון "פאף דדי" קומבס.
במהלך מסיבה בלוס אנג'לס, ל"סוג" נודע שאחד האורחים עבד בחברת התקליטים של קומבס, והוא פנה אליו כדי לברר היכן גר קומבס כשהיה בלוס אנג'לס. האורח סירב לספר. זה הביא לסבב של מכות ושתייה מאולצת של השתן של עצמך.
- שווה יותר כמו מת
הראפר טופאק שאקור נהרג בירי בנסיעה בלאס וגאס. בשנה שלאחר מכן, עמיתו The Notorious BIG מת באותו אופן.
הספקולציות היו גבוהות לאחר הרצח של טופאק: האם יריבים מהחוף המזרחי יכולים לעמוד מאחוריו? מה דעתך על הסנדק הראפר "סוגה" נייט? טופאק רצה לעזוב את חברת התקליטים של Suge כדי להקים חברה משלו, שאומרים שהרגיז את "Suge".
ל-Notorious BIG היה בערך אותו תפקיד בראפ בחוף המזרחי כמו שעשה טופאק בחוף המערבי, ושוב נלחש שמו של "Suge" Knight מאחורי הקלעים. שוטר מושחת עם קשרים הדוקים ל-Death Row ו-"Suge" Knight נקרא מאוחר יותר כאחראי לרצח.
הסופרת והעיתונאית קאתי סקוט הציעה בשנת 2000 ששני הרציחות של "ביגי" ו"טופאק" סודרו בין חברות התקליטים של Puff Daddy ו-"Suge" Knight, מכיוון ששני הראפרים שווים יותר מתים מאשר חיים.
לאחר שהכוכב הגדול ביותר באורווה הנידונים למוות, טופאק שאקור, נהרג ב-1996, כמה מכוכבי ההיפ-הופ האחרים עזבו את הלייבל של "Suge". כעת יו "סוג" נייט מרצה עונש מאסר של 28 שנים לאחר שורה של פשעים, ובראשם פגע וברח שהביא למוות.
