- הורים חייבים לקחת יותר אחריות על ילדם בחנות

- אני מתגרה ומתרגז מהורים שלא נותנים עצות לילדים שלהם כשהם לא מתנהגים כמו שצריך בציבור. נראה שהורים רבים מתנערים מאחריות כשהם עוזבים את ארבעת קירות הבית.

כך אומרת עובדת החנות Anniken Uhl Bakke (25) ל-Klick.no.

משפחות עם ילדים מרבות לבקר בחנות שבה היא עובדת, ואניקן מגלה לא פעם שנעים, תוסס ונעים לעזור להן. בעוד שבפעמים אחרות זה פשוט מעייף.

לאחרונה אירעה תקרית בחנות שגרמה לה לחוש תסכול מהורים שלא לוקחים אחריות על התנהגות ילדם בפומבי.

כך מספרת אניקן על התקרית בחנות באותו יום:

"היתה משפחה שעצרה עם ילד בן חמש. בזמן שהאם הסתכלה בעצמה על נעליים, הילד התרוצץ ומושך כיסאות בכל החנות.

אני עובד בחנות קטנה יחסית, ובזמן הזה היו רק האמא והילד בחנות. לאחר זמן מה ניגשתי אל הילד ואמרתי:

"סליחה, אבל חייבים לתת לזה לעמוד איפה שהוא שייך. זה צריך להיות במחלקת הילדים"

לאחר מכן לקחתי את הכיסא והנחתי אותו היכן שהוא שייך. לאחר מכן, הילד החזיר את הכיסא מספר פעמים. היה ברור שהילד לא צריך להשתמש בכיסא לשבת עליו. ניגשתי ועשיתי בדיוק את אותו הדבר, שוב אמרתי בטון נעים שאסור להזיז אותו.

בפעם הרביעית שוב נמשך הכסא קדימה מהצד השני של החנות והונח ממש ליד האם.

הפעם הילד עמד ובעט בכיסא הפלסטיק ללא הפסקה. האם עמדה ממש לידה וברור שהבחינה במתרחש. היא לא דיברה או עשתה שום דבר כדי שהילד יפסיק.

שוב הייתי צריך ללכת - ממש ליד האמא, ולהגיד לילד: "אתה לא יכול לעשות את זה. הכיסא יכול להיהרס".

הפעם הילד סירב להרפות מהכיסא ובמקום זאת צעק "לא" שוב ושוב כשניסיתי לקחת את הכיסא. לבסוף אחזתי בכיסא והנחתי אותו שוב.

עדיין לא הייתה תגובה מהאם, והיא המשיכה להסתובב בחנות כאילו כלום לא קרה.

קרא גם:מדריך גיל להצבת גבולות 0 עד 6 שנים: יש "מלכודת הורים" אחת במיוחד שכדאי להימנע ממנה

הורים צריכים לקחת יותר שליטה

- רק על ההורים אני מתעצבן פה, לא על הילד. צריך לתת לילדים להיות ילדים, ואני מבין שהם יכולים להיות גבוהים ונמוכים. בנוסף, לא קל לילד לדעת מה נכון ומה לא אם אף פעם לא אומרים לו.

בדרך כלל כאשר אניקן חווה מקרים כאלה, היא בדרך כלל מודיעה להורים כדי שיוכלו לספר לילדם.

- כאן היה ברור שההורים תפסו את התנהגות הילד, אבל בחרו בהתנערות מוחלטת כך שנאלצתי להתמודד עם זה.

אניקן מאמין שההורים חייבים לקחת יותר שליטה ולדבר.

- אם אתה יודע שלילד שלך יש נטייה לעוף ולזלזל ברכוש של אחרים, אתה צריך ללמד אותם איך להתנהג או למצוא בייביסיטר כשאתה יוצא לעשות סידורים.

- לא אני ולא עובדי חנות אחרים מעוניינים או יש להם זמן לגדל את ילדכם.

חוסר הצבת גבולות

אניקן סיפרה על התקרית הזו בחשבון הטיקטוק שלה, ולאחר פרסום הסרטון היא קיבלה הודעות רבות מאחרים שעובדים בתעשיית השירותים.

- ניכר כי חוסר הצבת גבולות של ההורים הוא דבר שחוזר על עצמו על ידי רבים. זה משהו שקורה אצלי כמה פעמים בשבוע. נראה שחלק מההורים חשבו שזה בסדר להשאיר את גידול הילדים לאחרים בציבור.

- אני לא אוטומטית הבייביסיטר שלך רק בגלל שאתה לקוח בחנות שלי. זה גם לא באחריות צוות החנות שיצטרך לספר לא להורים ולא לילדים.

גידול והצבת גבולות עם ילדים זה משהו שהורים מתחייבים אליו כאשר יש להם ילדים, מאמין אניקן.

- אם ילדים צעירים יתרגלו לעובדה שלמעשים ולהתנהגות שלהם לעולם אין השלכות, איך הם יתמודדו עם מצוקות בחיים כשיגדלו?

הרבה השתנה בשנים האחרונות, מאמין אניקן. היא מאמינה שהורים חייבים לקחת אחריות גדולה יותר בגיל צעיר.

- התבגרות כאדם צעיר כיום דורשת, במידה רבה יותר מבעבר, שתעמוד על הערכים של עצמך ותצליח להציב גבולות למה שלא בסדר.

- תעז להגיד לא ולהציב גבולות עם הילדים שלך, היא אומרת.

גבולות הגיוניים

- ילדים וצעירים חייבים לחיות בהרמוניה עם העולם והאנשים הסובבים אותם. אז חייבת להיות להם הזדמנות להסתגל לצרכים של אחרים, לקחת ביקורת עצמית כשזה מתאים, להקפיד על כללים ולתת ולקחת במפגש עם אחרים.

- לשם כך הם צריכים גם להיענות בחום וסקרנות וגם להיות מוסגרות על ידי גבולות הגיוניים.

זה מה שקירסטן הולטמון רסלנד אומרת ל-Klick.no. היא פסיכולוגית ילדים ונוער, מרצה וסופרת. יחד עם הרופאה אסטריד ניילנדר אלמאאס, היא כתבה את ספר הנוער "Helt Ærlig - om how we hang together".

GRENSESETTING: Kirsten Resaland mener det er viktig at barnet lærer å ta hensyn til andre. Dette kan barnet lære av å ha fornuftige grenser.
הצבת גבולות: קירסטן רסלנד מאמינה שחשוב שהילד ילמד להתחשב באחרים. הילד יכול ללמוד זאת מתוך גבולות הגיוניים.תַצלוּם:ליליאן היללום

זה לא בטוח שאין גבולות. תוצאה ברורה היא שהילד לא יודע מה מקובל חברתית ומה לא, אומר רסלנד.

- אנו יודעים ממחקרים שילדים מרוויחים מגבולות, אך יש לטפל בהם ולהציב אותם בחום ובבהירות. להיות בריון או קפדן יתר על המידה היא לא מטרה.

יש משוב כללי מהמורים של היום, שילדים רבים נראים לא רגילים להציב גבולות, ושאין להם כבוד לדמויות סמכותיות. וצריך לקחת את זה ברצינות, אומר הפסיכולוג.

- ההורים של היום הם דור נפלא ואוהב של הורים שדואגים לילדיהם טוב יותר מכל דור קודם.

- אני חושב שההורים של היום עושים כמיטב יכולתם, אבל שקשה להם לדעת מה נכון לעשות כשהילדים לא צייתנים, בודקים גבולות או צריכים הסתגלות.

הדורות הקודמים יכלו להרים את קולם בבטחה, לאיים להחרים את טובי השבת שלהם או לשלוח אותם לחדר, אף אחד לא הרים גבה, מציין הפסיכולוג.

- אם המקרה בחנות היה מתרחש בשנות השמונים, האם הייתה לוקחת את הילדה בזרועה וגוררת אותה מהחנות עם "לא מתנהגים ככה, אז את לא יכולה להיות שם בפעם אחרת". ."

- זה נהדר שהיום התרחקנו מהענישה והבושה כדרך גידול ילדים, אבל מעניין אם להורים של היום יש הרושם ש"הכל" לא בסדר במצבים של הצבת גבולות.

- האם זה בסדר להרים את הקול? להגיד "עכשיו זה מספיק?" אני חושב שאנשים רבים אינם בטוחים אם הם יכולים לסמוך על עצמם במצבים קשים עם הילדים, במיוחד ילדים ובני נוער קצת יותר גדולים, אומר רסלנד.

קרא גם (+):תזונאית בדקה את התוכן התזונתי של חטיפים לילדים: רק שלושה מקבלים זריקת קובייה 5

עזרו לילד להבין

אז מה צריכים הורים לעשות כדי להציב גבולות חמים וברורים בלי להפוך לסמכותיים מדי, אבל גם בלי להיות רכים ומתירניים מדי?

הגבולות צריכים להיות שם מסיבה כלשהי, וצריך לתת לילד, ככל שניתן באופן מעשי, הסברים למה הם שם, אומר רסלנד.

- נסה תמיד לשמור על קור רוח ולהבין איך זה להיות הילד שלך עכשיו. עזרו לילד להבין מה קורה בתוכם, ולרכוש אוצר מילים למחשבות ורגשות.

- כל הרגשות הם חוקיים, אבל לא כל הפעולות. כדי למנוע דפוס מצער של מצבי קונפליקט עם הילד, אתה יכול להיות מודע לכך שלא נכנע לנדנודים ואי ציות - ואז הילד לומד שגבולות לא באמת נחשבים. אולם אם תשנה את דעתך (מותר!), תן הסבר.

מותר להורים להקפיד בקול כאשר יש סיבה לכך, גם אם כואב לילד להודות שעשו משהו לא בסדר. חשוב לתרגל גם לקיחת ביקורת עצמית וגם לסבול אשמה לגיטימית, מציין הפסיכולוג.

- צריך גם להיות מסוגל להתערב פיזית ולהוציא את הילד ממצב, קצת תלוי בגיל. לאחר מכן תוכל להקדיש זמן לביטוי רגשותיו של הילד, ולעזור לו להבין את המצב.

התחשבות באחרים

חשוב שחלק מהחינוך יעסוק בהתחשבות באחרים, ושילדים יבינו שצרכים של אחרים חשובים לא פחות משלהם, סבורה רסלנד.

- מה הייתה צריכה האם לעשות באירוע הזה?

- לא הייתי שם ולא יודע בבירור מה קרה, אבל במצב כזה הייתי אומר לילד בצורה ברורה, אבל חביבה, עוזרת לו להפסיק, למשל בלקיחתו בידו והובלתו. רָחוֹק. ואם זה לא עזר, הוצאתי אותו מהחנות בזמן שהתנצלתי בפני העובד כדי שהילד שמע את זה.

- אחר כך הייתי מדברת עם הילד ברוגע ובחום למה אנחנו לא יכולים להתנהג ככה, ושומעת את מחשבותיו על מה שקרה, אומרת רסלנד.

היא מוסיפה שלעתים רחוקות יש לנו את כל הסיפור כשאנחנו צופים במישהו מבחוץ, למשל בחנות.

- למשל, לחלק מהילדים יש אתגרים שאינם נראים לעין, וההורים יכולים להרגיש חסרי אונים במצב מאוד תובעני, מסכם רסלנד.