ילדים ורגשות
הילד שלך משתעמם בקלות?
טיפים בשבילכם עם ילדים רגישים שבוכים בקלות.
האם אי פעם אמרת לילדך להפסיק לבכות, או לא לכעוס כל כך?
זו תגובה נורמלית לחלוטין, אבל היא לא מתאימה בשום אופן.
אף ילד לא מפסיק לכעוס או עצוב רק בגלל שההורים שלו אומרים זאת, לא משנה עד כמה התחושה הראשונית היא לא הגיונית. הדבר היחיד שקורה הוא שהילדים חווים דחייה של הביטויים הרגשיים שלהם, מה שעלול לעיתים קרובות להחמיר את הכאב. כי עכשיו הילד לא רק עצוב על מה שקרה זה עתה, הילד גם עצוב כי הוא מרגיש דחוי, בושה ובודד.
דבר עם ילדים על רגשות
עמיתת החוג לחינוך מיוחד, תמר קלנדזה, מעודדת הורים לנסות לבטא את רגשות ילדיהם במילים. כך מלמדים את הילד להבין את רגשותיו ואת התגובות שלו כלפיהם, מה שבתורו עלול להוביל לכך שהילד יתמודד טוב יותר עם כעס או תסכול בהמשך.
- על הילדים ללמוד לשלוט בהתנהגותם, לא ברגשותיהם. במקום להדוף או להעניש את הילד על כך שהוא כועס או בוכה, עלינו לפגוש את הילדים בהבנה. דוגמאות כמו "אני רואה שאתה כועס שאתה לא יכול להשיג גלידה עכשיו", יכולות לעזור לילד לזהות מה קורה בגופו שלו, אומר קלנדדזה.
בנוסף לכך שהתגובות הרגשיות של הילדים יתקבלו, הילדים צריכים גםמעודדים לדבר על רגשות.
- עלינו להקשיב להם ולמה שיש להם לומר, מבלי להציע עצות או הערות שיפוטיות, מפציר בקלנדדזה.
תן לילד זמן
במקרים רבים, מתן תשומת לב לילדך יכול להחמיר את ההתפרצות. לאחר מתן חיבוק לילד וניסיון לדבר בצורה מרגיעה, אולי מתאים להתרחק כדי לתת לילד שקט.
- אנחנו יכולים לומר, למשל, "אני יודע שהתאכזבת, אבל עכשיו אני רואה שאתה מנסה להירגע. אני מוכן לעזור לך כשאתה צריך את זה", אומר קלנדדזה.
המטרה של זה תהיה שהילד יירגע מספיק כדי להביע את מה שהוא מרגיש ומה הוא מרגיש.
- על הילדים ללמוד שכל הרגשות הם טבעיים, ושגם מבוגרים וגם ילדים מרגישים את כל הרגשות האלה מדי פעם, אומר קלנדדזה.
קרא גם:כך עוזרים לילד להפוך לחבר טוב
כשהילד עצוב
לדברי Kjersti Hildonen, פסיכולוגית מומחית וראש מחלקה של השירות "שירות בריאות הנפש המונעת" בעיריית Lørenskog, תגובות הורים מיידיות כאלה הן לרוב כמעט אוטומטיות, ובמידה רבה מאוד נגזרות מהאופן שבו אנחנו עצמנו חווינו את המפגש בילדותנו.
- לרוב זה מצריך מודעות מיוחדת מצד ההורים, אם הם רוצים להתמודד עם המצב ולעשות משהו אחר ממה שה"טייס האוטומטי" אומר שהם צריכים לעשות, אומר הילדונן.
על ידי הורים שסובלים ביטויים של ילדים, הילדים לומדים בסופו של דבר לסבול את עצמם, סבור הילדונן.
- ילדים זקוקים למבוגרים שגבוהים מהם בראש, בדמות שההורה יוכל לשמור על קור רוח ולפגוש את הילד באדיבות כאשר הוא מראה את "הצד הלא נכון", היא אומרת.
כאשר אנו דוחפים נגד ביטוי הרגשות של הילד והילד חווה דחייה או חוסר הכרה ברגשותיו שלו, הילד יכול ללמוד שמה שהוא מרגיש הוא "לא נכון", מה שבתורו יכול להוביל לתחושת לבד ולא מובן.
- כך הילד יכול בסופו של דבר לא להיות מסוגל לשאת את התחושות הקשות הללו בהמשך. אז חלקם ימנעו מהרגשות על ידי הסטת עצמם, בעוד שאחרים יוכלו לכוון את הרגשות להתנהגות בעייתית הרסנית. עוד אחרים יוכלו לפתח בושה על רגשותיהם שלהם, מפרט הילדון.
רגשות אשמה ובושה אינם עוזרים לילדים לווסת את התחושות שמאחורי ההתנהגות, אלא עלולות לגרום לילד להתבייש ברגשותיו.
- לכל הילדים יש אישיות ייחודית משלהם וצריך לקחת אותם ברצינות על סמך הביטויים שלהם, ולא על סמך האם מבוגרים מאמינים שלילד יש סיבה מספיק טובה לבטא את הרגשות או המחשבות האלה, אומר הילדונן.
קרא גם:האם אתה נותן לילדים שלך שכר שבועי?
"פסק זמן" למבוגר
שינוי הדפוסים האוטומטיים הללו אינו משימה קלה אלא אם כן אתה באמת מתחייב לבצע שינוי.
- המפתח הוא להיות מודעים למה שאנחנו לא רוצים לחזור עליו, ואז לחשוב מה אנחנו רוצים לעשות במקום זאת. יתר על כן, יהיה צורך להיות מסוגל לתפוס את הרגעים בהם אנו מאותגרים במיוחד, ולהיות איתנו גם הלב וגם הראש במצבים אלו. זה דורש הרבה תרגול, אבל זה עובד, אומר הילדונן.
הילדון אומר שפתרון ה"פסק זמן" הידוע יכול להיות רעיון טוב - אבל אז למבוגר.
- לעצור, לנשום כמה פעמים, לספור עד עשר, לשאוב אוויר צח או דומה. זה יכול להספיק כדי "להחזיר את הראש" וההבנה שהילד זקוק לעזרה יכולה לחזור, היא אומרת.
הילדון משווה את הטכניקה לעצות שאנו מקבלים כשאנחנו יוצאים לטוס; על ההורה לשים תחילה את מסכת החמצן שלו ולאחר מכן את זו של הילד.
- הילד מרוויח מכך שההורים ימצאו שלווה עם עצמם, לפני שהם מארגנים את הילד, היא אומרת.
