עם נוף על כל אוסלו, בית העץ הלבן והנעים ממוקם על מדרון אקברג ומתרחץ בשמש. בדלת הכניסה עומדות האב תומס אדריאן גלנס, אמא אן ארסטאד (44) ותלמידת כיתה א' הדוויג (6) ומקבלות אותנו בברכה. הדוויג משתמש באבא כמסגרת טיפוס.
- בואי איתי למטבח, אומר
תומס עם הדוויג תלוי על הגב.
יש חומרי ציור על השולחן. הדוויג מראה לנו את סמן הקסם שקיבלה.
– תראה, אם אצייר על האף של אבא, זה לא יראה!
- אין היום בית ספר, והאנרגיה בשיאה, אומרת אן ומחייכת.
הדוויג ממהרת לחדרה, ואנחנו מתיישבים עם כוס קפה. נשמע את הסיפור כיצד ידע תומס ההומו מוקדם שהוא רוצה להיות אבא, וכיצד, כשפגש את אן, הוא ראה אותה בעיני רוחו כאמא של ילדו.
הפכו לחברים קרובים
אנחנו חוזרים חמש עשרה שנים אחורה. השניים חיו במזוודות, הסתובבו בבתי מלון מושכרים והעלו מופעי במה. תומס ביים וכוריאוגרפיה, אן תפרה תלבושות.
תומס חושב אחורה.
- בעצם, היינו בסוג של טיול שכר שנמשך כמה חודשים, הוא צוחק.
אן מוסיפה:
- אנחנו שעבדנו ביחד הכרנו טוב מאוד. תומס ואני אהבנו מאוד אחד את השני מההתחלה, זה היה כמעט כמו ידידות שמתאהבים.
תומס חלם על ילדים מאז שהיה ילד.
- ידעתי מגיל שבע שאני הומו, וחשבתי שאני חייב לברר איך אני אצליח להקים משפחה. כשאן ואני הכרנו, מהר מאוד חשבתי שהיא בדיוק מסוג האנשים שיכולתי לדמיין כאמא לילד שלי. אני חושב שציינתי את זה די מוקדם?
אן מהנהנת.
– כן, הזכרת את זה, וגם חשבתי שהיית עושה אבא נפלא. מהרגע שפגשתי אותך, התמלאתי באהבה. אבל בתור רווקה, הטרוסקסואלית, הייתי צריך קצת זמן. והזמן הזה שנתת לי.
- למרות שאני מסוג האנשים שמחליטים מהר ומקבלים החלטות מהירות, הבנתי היטב שאן צריכה זמן לחשוב. היא גם מהטיפוס שבדרך כלל לוקח זמן להחלטות, אנחנו די שונים ככה.
קרא גם:סבסטיאן ואמו היו כמעט בבית כשבית החולים התקשר וביקש מהם לחזור. מִיָד
עקומת למידה תלולה
לאחר "טיול הצ'רטר הארוך", השניים עבדו יחד על כמה פרויקטים שונים. אבל יותר מכל הם הפכו לחברים מאוד קרובים. הם דיברו בקביעות על האפשרות להקים משפחה. תומס היה מודאג מכך שההחלטה צריכה להיות מחושבת היטב משני הצדדים.
- זה כמובן חשוב כשאתה צריך לקבל החלטה כל כך גדולה שאתה מכיר אחד את השני ממש טוב. הפכנו לחברים מאוד קרובים, אבל לא היו לנו חיי יומיום משותפים, עם כל הדברים הקטנים והגדולים הכרוכים בכך. אבל אז קנינו בקתה ביחד, והייתי אומר שזו הייתה עקומת למידה ממש תלולה!
אן צוחקת ומאשרת.
- כשאתם חברים, אתם יכולים ללכת הביתה רק אם הדברים מתקשים. פרויקט הקוטג' גרם לנו לראות את ההבדלים בינינו בצורה שונה לחלוטין. היינו צריכים לפתור אותם כדי להתקדם. זה היה למידה שימושית עבור שנינו. התווכחנו לא מעט, חחחח.
- היה חשוב להיפגש, לשוחח כמו שצריך, אומר תומס ברצינות.
- לרגע אולי חשבנו שלהולדת ילדים ביחד לא יהיה רלוונטי בכל זאת. אבל אז דיברנו על זה כמו שצריך והבנו שחילוקי הדעות שלנו הם בעיקר על שיפוצים ובחירת צבעים. שהערכים שלנו, הדברים החשובים בחיים, היו זהים.
כך נפלו החלקים למקומם עבור אן.
- כן, הבנתי שיש לנו בסיס ערכי משותף והסתכלות על החיים. ושזה הדבר הכי חשוב כשזה מגיע לתכנון הבאת ילד לעולם. אז כשהייתה סערה על בחירת הצבעים בקוטג', גם התחלנו להיות ממש בטוחים בהחלטה שנהיה הורים טובים ביחד.
כפרילנסרים, תומס ואן לא חלמו שהם יגמרו בבית ביחד באוסלו.
- אבל אז הופיע הבית הזה. זה היה בשוק כבר הרבה זמן, אז הבנו שיש לנו הזדמנויות למשא ומתן. היו גם שתי דירות להשכרה שיכולות לפצות על הכנסתנו הלא יציבה. עכשיו לקחנו בחזרה את החלק האחד של ההשכרה - זה הפך למטבח של אן.
השניים התגוררו בעבר בדירות נפרדות באוסלו. אן חשבה שהם יצטרכו לנסות למצוא דירה זה ליד זה כשיהיו להם ילדים.
- אבל הפתרון שהגענו אליו היה כל כך הרבה, הרבה יותר טוב לכולנו. יש לנו כניסה משותפת, אבל לכל אחד יש דירה משלו בבית. להדוויג יש חדר משלה והיא לא צריכה לעבור משבוע לשבוע. מבחינתה אנחנו חיים ביחד כמשפחה רגילה לחלוטין. גרנו כאן שנה לפני שהדוויג נולדה, אומרת אן.
- בפועל אנחנו מתפקדים כמשפחת A4 רגילה לחלוטין. כעצמאיים, שעות העבודה משתנות כל הזמן, והיה קשה לחלק את השבועות "שלך ושלי". עכשיו יש לנו את זה כך שמי שיכול, מבשל ארוחת ערב, ואז אנחנו אוכלים ביחד.
- חיי היומיום די דומים, אומר תומס.
- אני בדרך כלל קם ראשון. אחר כך אני יורד למטה ומעיר את הדוויג ואן. אן מכינה ארוחת בוקר ומשמנת את ארוחת הצהריים הארוזה, בזמן שאני אורזת את התיק שלי ובודקת שלהדוויג יש את מה שהיא צריכה. לרוב אני עוקב אחריהם לבית הספר, ואז אוסף את אן.
קרא גם: (+)זה זורם בבלגן אחרי ביקור חברים. איך לגרום לילדים לנקות?
תומס קיבל שותף
גם אן וגם תומס היו רווקים כשהדוויג נולדה, אבל כשהייתה בת שנה, תומס פגשה את החבר שלה ברנד.
- הוא גר איתי עכשיו והוא חלק מהמשפחה. ברנד הוא גרמני ונוסע הרבה. הוא נמצא בעיקר בבית בסופי שבוע, ולכן הוא לא לוקח חלק בחיי היום יום במידה כזו גדולה.
אן שמחה שזה רק הם בשנה הראשונה.
- כך קבענו את התפקיד ההורי והרגשנו בו בטוחים. אני עדיין רווק, אבל אי אפשר לדעת מה צופן העתיד. אם אני פוגש גבר, חשוב לי שהוא יקבל את דרך החיים המשותפים שלנו כהורים, אחרת הוא כנראה לא הגבר המתאים עבורי.
- אחרי שאמרנו את זה, זה שאנחנו חיים ביחד זה גם לא חוזה לשארית חיינו, מוסיף תומס.
– אבל אנחנו רואים שזה מאוד נחמד להדוויג כמו שזה עכשיו. ייקח הרבה זמן לשנות את המצב הזה.
הדוויג לומדת בכיתה א' ויש לה קבוצת תמיכה בבית הספר.
- היא גרה גם עם אמה וגם עם אביה, והעובדה שלאביה יש חברה לא מפתיעה אף אחד מחבריה לכיתה. היינו פתוחים עם הדוויג כל הזמן. היא יודעת איך היא נולדה, והיא יודעת שאנחנו חברים ממש טובים ומאוד אוהבים אחד את השני.
- ילדים לא צריכים כל כך הרבה הסברים, הם מקבלים, אומר תומס.
חייב להסביר
אולם באסיפות הורים ובנקודות מפגש משותפות נוספות עם המבוגרים, לפעמים חשוב להבהיר, הוא מרחיב.
- אז אנחנו פשוט אומרים את זה כמו שזה; שאנחנו אמא ואבא של הדוויג, אבל שאנחנו לא זוג למרות שאנחנו חיים ביחד. ושיש לי חבר בשם ברנד. אחרי שאמרתי את זה, זה לא חובה עבורי להבהיר שאני הומו בכל מקום בו אנו מטיילים, כי לאף אחד לא אכפת מזה. אבל אנשים רבים מניחים שאן ואני זוג, ולפעמים אנחנו מדברים, לפני שאנחנו מסתבכים בסוג של סיפור.
- מעולם לא קיבלנו הערות שליליות, שאני זוכר. הרוב המכריע חושב שהדבר החשוב ביותר הוא שאנחנו אנשים נחמדים והורים טובים להדוויג, מוסיפה אן.
קרא גם:כשסיליה (28) יוצאת לטיול בעגלה עם ליאנדר, היא חווה הרבה מבטים ושאלות סקרניות על ה"תינוק" בעגלה
בעלי בתי קפה
השנה האחרונה הייתה קצת יותר מאתגרת עבור המשפחה הקטנה. תומס אומר:
- כשהגיעה המגיפה והכל נעצר, התרוקן כאן מקום למטה בעיקול. התגעגענו למסעדה קטנה בקרבת מקום, ואני פרקתי לאן וברנד שאולי אנחנו צריכים להיות אלה שנפתח את מה שדיברנו עליו שהתגעגענו בסביבה המקומית?
אמהות.
- וכשתומס מקבל רעיון, הגלגל מתחיל להתגלגל. פתאום היינו שלושה בעלי בתי קפה, ואף אחד מאיתנו לא ממש ראה את זה מגיע, היא מספרת על סווינגן קולוניאל ובית קפה.
יחד עם זאת, ללא האומץ של תומס, אולי אף אחד מהם לא היה יושב כאן היום. אן מסכמת:
- ביולוגית, לא היה ברור לי כמו לתומס שאני רוצה ילדים. אבל רציתי משפחה, לא רציתי לחיות לבד. וקיבלתי את המשפחה הזאת. זו משפחת החלומות שלי!
