הורים מגוננים יתר על המידה
זה מאפיין הורים מגונני יתר
- רק גורם לילדים להיות יותר חסרי ביטחון, אומר הפסיכולוג.
"רד מהעץ הזה! היזהר לא ליפול ולהכות את עצמך. אל תשחק עם זה, זה יכול להיות מסוכן".
האזהרות עומדות בשורה כשאנחנו צריכים להגן על מי שהכי יקר לנו: הילדים שלנו.
טמון עמוק בתוכנו להגן על ילדים מכל הקשיים והכאב של העולם. עד כדי כך שמומחים מדברים על כך שאנו ההורים מטפחים "תרבות זהירות" מסוימת שבה אנו רואים סכנות אורבות בכל מקום.
- ילדים הופכים לשבירים אם יש להם מסגרת מגוננת יתר על המידה, זוהי ספירלה מצערת, המגבירה את חוסר הביטחון של הילד, אומר פסיכולוג הילדים פר שולץ יורגנסן.
ילדים שבירים וחסרי ביטחון
כדי להימנע מהסכנות המדומיינות הללו, אנו עוטפים את ילדינו בכל כך הרבה כותנה עד שבסופו של דבר הם מתקשים לעמוד על הרגליים.
אנחנו מאמינים שהם שבריריים יותר ממה שהם, ואנחנו לא יכולים לשאת אותם בוכים, מאוכזבים או נלחמים. וזו בעיה גדולה.
המומחים
- פר שולץ יורגנסן הוא פרופסור, דובר, סופר ויועץ דני עם התמקדות בחיי המשפחה והתפתחותם ורווחתם של ילדים. בין היתר כתב את הספר "Robuste børn".
- פיה בק עובדת כמטפלת משפחתית. היא הוציאה לאור את הספרים "Tweens" להורים ו"Teenpower" לצעירים, העוסקים כיצד צעירים מקבלים תחושת עצמי טובה יותר.
- התוצאה של הגנת יתר על הילדים היא שהם לא זוכים לחוויות חשובות משלהם להתמודד עם עצמם. לא מלמדים אותם מה הם יכולים לעשות ובמה הם טובים. אסור להם לפתח אמונה פנימית שהם מצליחים. הם לא מרגישים שהם יכולים לעמוד על הרגליים שלהם, והם שבירים אם הייתה להם מסגרת מגוננת יתר על המידה, אומר שולץ יורגנסן.

מחוץ לאזור הנוחות
ילדים נולדים עם רצון טבעי לעצמאות. זה ניזון מהסקרנות שלהם, מה שמניע אותם לחפש את העולם סביבם כדי לנסות דברים.
בכל פעם שהם עושים משהו שבו הם יכולים להסתכן להכות אחד את השני ולהתעצבן, הם מכירים את עצמם טוב יותר. הם לומדים איך להתמודד עם מצב דומה בפעם אחרת, ושלא צריך לפחד ממצוקות.
אז אם אנחנו כהורים תמיד קוטעים את חקר העולם של הילד, לפני שמשהו קרה, ומרחיקים את הילד מסכנה אפשרית, אנחנו מונעים ממנו במקביל לקחים חשובים.
תנו לילדים לשחק
מעט מדי הורים ומחנכים מאפשרים לילדים לנהל ריבים לא מזיקים, מאמינה פיה בק.
- ציידו את הילדים בכמה חרבות וכריות פלסטיק. אם הם לא ילמדו להכיר אחד את הגבולות של זה, הם לא יקבלו את הגבולות הפנימיים
הבנה של מתי זה מספיק, וכיצד לקרוא אחרים. הגוף חייב לגלות מתי דחיפה קשה מדי. ילדים צריכים חדר כריות שבו מותר לצאת עם קצת דימום מהאף, היא אומרת.
- כל ההתפתחות מתרחשת מחוץ לאזור הנוחות של הילד. ילדים, שלא הורשו להם לנסות דברים בעצמם, בדרך כלל הופכים עצבניים ופוחדים יותר מאוחר יותר בחיים. חלק מהצעירים שאני פוגש, שפיתחו חרדה, לא חוו מספיק חוויות שבהן גילו שהם דווקא מתמודדים איתה היטב. במקום זאת, הם מפתחים חוסר אונים נלמד, כי עם הגנת היתר שלנו הראינו להם שהם לא יכולים להסתדר בעצמם. זה יוצר אי ודאות וספקות לגבי היכולות של האדם עצמו, אומרת המטפלת המשפחתית פיה בק.
קרא גם:כמה יללות, צרחות, ויכוחים וכאוס נפוצים במשפחה?
תאמין בעצמך
אחד הדברים החשובים ביותר שילדים יכולים ללמוד הוא ויסות עצמי.
משמעות הדבר היא שהם חייבים להיות מסוגלים להבין ולווסת את רגשותיהם שלהם, כך שיגיבו אליהם כראוי.
- אם לא מפתחים יכולת זו לוויסות עצמי בגיל הרך, זה יכול להתבטא כחוסר ביטחון בגיל ההתבגרות. כנראה שבנית את ההרגשה של להאמין בעצמך ולהיות מספיק טוב כבר מגיל צעיר, כי אחרת זה יכול להשפיע על היכולת לדאוג לעצמך מאוחר יותר, אומר פר שולץ
יורגנסן.

בכל זאת חשוב לו להדגיש כי אין להעלים עין באופן טבעי ממצבים שעלולים להיות ממש מסוכנים, כמו שאסור לחשוף ילדים לכל הסכנות האפשריות כדי להקשיח אותם.
- ילדים חייבים לבנות מערכת חיסונית פסיכו-סוציאלית. חוסן. אבל לא מדובר בהקשחתם בצורה לוחמנית ומיושנת. מדובר בשמירה על בטיחות הילד, כדי שיוכל לצאת ולחקור את העולם, ובמקביל לתת לילד רשות לעשות בדיוק את זה, הוא אומר.
הצילו את ההורים
בעבר, ההורים לא היו מגוננים יתר על המידה כמו היום, קובעים שני המומחים.
הדורות שלפנינו צריכים עקרונית להתעסק רק בגורמי הסיכון שהיו בסביבה הקרובה, כי לא הייתה לך כלי תקשורת שסיפרו סיפורים מפחידים על ילדים שפצעו את עצמם, משבר אקלים ומלחמה ברחבי העולם.
- הורים מרגישים שהעולם הפך להיות יותר בלתי צפוי ומסוכן. לכן, יש להם צורך גדול יותר להגן על ילדיהם. זה מפחיד את ההורים, ואז מתחשק להם לפקח ולהגן על הילדים, אומר פר שולץ יורגנסן.
קרא גם: טריגר בושה אחד גדול מקשה על גילוי כעס מול הילדים
לא ניכשל
בגלל שהעולם הפך להיות יותר בלתי צפוי, ובגלל שאנחנו כחברה חיים יותר זה מזה, אין לנו את אותה מסגרת קבועה כמו בעבר, שמכתיבה כיצד עלינו לגדל את ילדינו.
כיום, כל אחד מאיתנו חייב לגלות את הדרך הנכונה להיות הורה. ואנחנו לא רוצים לעשות שום דבר רע או להיכשל כהורים, אז אנחנו מבקשים עצות ממומחים, מסבירה המטפלת המשפחתית פיה בק.
- זוהי מחלה לאומית שיש לנו כל כך שימוש לממשל. אם אקרא את הספר הזה או אפעל לפי המדריך הזה, האם אני בטוח שהילד שלי יפתח הערכה עצמית טובה? הלך הרוח הדומה להנדסה הוא זה שבולט מאוד. הצורך לשלוט בילדים שלנו הופך אותם לתלויים בשליטה חיצונית. הם לא מקבלים את המדריך הפנימי ואת הבסיס שיכול להדריך אותם בחיים. בדיוק כמו שאין להורים רבים.
ארבעה טיפים כדי לקבל שליטה על הגן הסיסי הפנימי שלך
1. אל תגיד "תיזהר"
כל הזמן.פשוט לומר "היזהר" מגביר את החרדה של הילד ואינו הופך את המסע שלו בעולם לבטוח יותר. לְהֶפֶך.
- אנחנו חייבים לתת טיפול ולהיות שם כדי לפוצץ כשמשהו כואב. אבל אל לנו לרוץ קדימה ולהגיד "תיזהר, היזהר". אם ילדכם טיפס גבוה, אמרו במקום זאת שעכשיו עליתם למעלה, וזכרו לשמור על הרגליים ולהחזיק חזק. או אם הילד רץ וזה חלקלק, אז תגיד שזה יכול להיות כואב ליפול אם אתה רץ כל כך מהר, מייעצת פיה בק.
2. הרגשות בסדר
כשהילדים מתוסכלים או עצובים, עלינו ההורים להימנע מלנחם יותר מדי במילים, אומר המטפל המשפחתי.
- הכירו ברגשותיו של הילד באמירה שאתם יכולים לראות שהוא או הוא מוטרדים. השאר את הילד בכאב. אל תנסו לפתור את הבעיה עם יותר מדי מילות עצות כדי שהתחושה תיעלם. אנחנו ממהרים לרצות לתקן את הילדים שלנו. אם הם התיישבו בפעוטון, מיד נדבר עם העובדים בפעוטון. אבל רגשות אינם מסוכנים, והילדים שלנו צריכים ללמוד להתמודד איתם, לתת מקום לרגשות ולהבין שהם שוב חולפים, אומרת פיה בק.
3. הישאר ברקע
לפי פר שולץ יורגנסן, התפקיד החשוב ביותר של ההורים הוא להפוך את הילד בטוח, כדי שיוכל לחקור את העולם
- בלי שההורים יתערבו.
- אפשר לילד שלך לחוות כמה חוויות בעצמו. לילדים יש צורך לחקור את העולם ולהתחיל לרצות דברים בעצמם בגיל צעיר. יש לתמוך בזה. הדחף של הילד לביטוי עצמי ו
צריך לאפשר ניסויים, וצריך להישאר ברקע, הוא אומר.
4. אויר את דאגותיך
אם אתם דואגים הרבה ורואים סכנות בכל מקום, הקפידו לדבר על כך עם הורים אחרים כשהילדים לא יכולים להקשיב לכם. לדברי פיה בק, אנחנו צריכים לפרוק את הדאגות שלנו מול הילדים, וזה לא מאוד מתאים.
- ילדים עושים הכי טוב אם הורים לוקחים אחריות על הדאגה שלהם ומדברים על זה עם מבוגרים אחרים. הם צריכים לברר אם החששות שלהם מוצדקים על ידי התאמתם למציאות. והקפידו לעשות זאת מבלי שהילדים ישמעו זאת. כי דאגה עלולה להרגיש כמו אהבה. אבל זה לא נתפס כך על ידי הילד, היא אומרת.
פחד לא להצליח כהורה
מחקרו של פר שולץ יורגנסן מראה כי חוסר הוודאות והפחד לא להצליח כהורה לילדים צעירים הם דומיננטיים.
- סימן ההיכר של דור ההורים של היום הוא הספק. הם בספק אם הם עושים את זה מספיק טוב. סקר שעזרתי ליצור לפני כמה שנים הראה שלהורים יש ספקות אם הם עושים את הדבר הנכון, כל שבוע או יום. וכשאמא ואבא חסרי ביטחון, גם הילדים, אז הם משלמים חלק מהמחיר, הוא אומר.
הוא מאמין שזה קשור לעובדה שהורים מודרניים כל כך רחוקים מילדיהם.
כי כשאנחנו לא דואגים לילדינו בעצמנו, אנחנו לא יכולים להיות בטוחים אם הילדים שלנו טובים ובטוחים.
- הורים היום מאוד נעדרים, כי הם עובדים הרבה. אז הורים יכולים להרגיש במהירות שהם לא יכולים לעמוד באחריות שיש להם, כי הם לא נוכחים בחיי ילדיהם. הם מודאגים אם ילדיהם מאושרים בכלל. כשהם סוף סוף איתם, לכן הם יצליחו במיוחד ויעזרו ויתמכו בהם ככל שהם יכולים, אומר פסיכולוג הילדים.
קרא גם:אמא הכרחית: - אני צריכה להתבייש
מה אם?
לא משנה אם הפחד של ההורים מפני סכנה אמיתי או לא, הורים רבים נאבקים בדאגות. וקשה להיפטר מהם ברגע שזה תופס בתודעה.
- מה אם חשיבה רק מולידה יותר דאגות. אם תתחילו לחשוב ככה, אפשר להאמין שכמעט הכל מסוכן לילד קטן. אבל כשילד מוקף במבוגרים מודאגים, בעצם נגרם יותר נזק. כי אז הילד נעשה יותר לא בטוח ביכולות שלו. הם פשוט מעתיקים את החרדה של ההורים שלהם, אומרת פיה בק.
בריא לקבל שריטות
העובדה שילדים כיום מוגנים יתר על המידה היא לא רק אשמת ההורים. כל החברה שלנו צריכה לעטוף את הילדים בכותנה, כדי שלא ייגרמו להם שריטות. אבל זה שיקול לא מובן לחלוטין, מסבירה פיה בק.
- אתה בעצם לומד מכאב. גם כאב נפשי וגם פיזי. כי אתה לומד להכיר את הגבולות שלך ושל אחרים כשאתה נלחם או מגזים קצת במאבק הכריות.
- אתה כמובן חייב להיות מוגן אם אתה בן שנתיים, אז אתה לא מהווה סכנה לעצמך. אבל במגרשי משחקים מודרניים, שבהם יש מחצלות וקצוות רכים בכל דבר, הסרת את כל ההזדמנויות להיפצע אפילו קלות. לכן לא רק בבית, אלא גם בחוץ במרחב הציבורי ובמוסדות שוררת תרבות הזהירות.
שפשופים בריאים
לכן, גם אנחנו ההורים וגם החברה בכלל חייבים לתת לילדים שלנו יותר מקום לחוות מכות בעצמם, לקבל חבורות ולהרגיש מובס. כי אחרת הם לא לומדים שהחיים יכולים להיות קשים, אבל שהם בכל זאת הולכים טוב, אומר פר שולץ יורגנסן.
- אנחנו טובים בטיפוח ההצלחות. אבל ילדים חייבים ללמוד שיש גם כישלונות ותבוסות, ושאפשר לעבור את המשבר ולהסתדר. כי זה מה שעושה אותם חזקים. ואם הם לא מקבלים את ההזדמנות לחוויה מהסוג הזה, הם לא בונים את הכוח הזה.