כשאלכסנדר פגש את שלומי הוא חשב שהוא האיש הכי טוב וחתיך שפגש. שלומי נפל על ילד המסיבה המאושר שנרגע. הם התחתנו ברוזנדל היפה לפני שנתיים.
- לא היינו מאהבים הרבה זמן לפני שסיפרתי לאלכסנדר שתמיד רציתי ילדים. שמחתי מאוד כשהוא אמר לי שיש לו את אותו חלום. אחרי שהתחתנו, התחלנו ברצינות לבחון את האלטרנטיבות, אומר שלומי רואימי-אסקילדסן כשדמט פוגש את הזוג בברגן.
- לא באמת חשבנו על זה שעברנו על החוק, אומר שלומי. אנחנו שני גברים שאוהבים אחד את השני, שיחיו את החיים ביחד, ושהיה להם תשוקה עמוקה לילדים. קיבלנו תמיכה מסיבית ונפגשנו בנדיבות רבה. אלכסנדר קיבל כמה תגובות נבזיות בחשבון האינסטגרם שלו, אבל אפשר לספור אותן על יד אחת. אני חושב שהפתיחות שבחרנו מקלה על אנשים ליצור איתנו קשר.
- הדבר הכי קרוב היה אימוץ. אבל התהליך אורך שנים רבות, ובמדינות רבות יש מגבלת גיל של 40. שלומי היה בן 39 וכבר איחרנו, מספרת אלכסנדר רואימי-אסילדסן.
הם הרגישו שלמעשה יש להם אפשרות אחת להגשים את חלום האבהות שלהם, כלומר פונדקאות.
הם יצרו קשר עם סוכנות בישראל, ארץ הולדתו של שלומי. פונדקאות חוקית שם כל עוד האישה לא נושאת ילד עם החומר הגנטי שלה. הסוכנות מסדרת את כל העניינים המעשיים והמשפטיים.
תנאי אחד
שלומי ואלכסנדר בעצמם בחרו בתורמת ביצית אנונימית.
- כשבחרנו בפונדקאית היה חשוב לנו שזו אישה שיש לה ילדים משלה, שחיה חיים טובים ושעשתה זאת מסיבות אידיאליסטיות, הן מסבירות.
- אבל כמובן שהיא הייתה צריכה לשלם. היא עשתה עבודה נהדרת בלשאת את ילדינו קדימה. אנחנו אסירי תודה לה לנצח, הם אומרים.
הסוכנות קישרה ביניהם עם ג'ניפר גאודט, אם לשלושה בת 35 מטקסס. היא עקרת בית ובעלה חייל מקצועי.
הזוגות נפגשו לשיחה בסקייפ והם חיבבו זה את זה. 15 דקות לתוך השיחה, ג'ניפר החליטה: היא רוצה לעזור לגברים היפים האלה. בתנאי אחד: היא רוצה לקיים קשר עם הילדים כל חייה.
- תענוג עבורנו למלא את דרישותיה, אומרים שלומי ואלכסנדר.
היה צריך לעשות בחירות מדהימות
ההפריה התקיימה במרפאה בהודו. כאן גם הייתה צריכה להיות להם בחירה שלא היו מוכנים אליה.
"מה אתה רוצה, ילד או ילדה?" כל הביציות הופרו, והמין היה ברור.
זה הרגיש אבסורדי לחלוטין לעשות את הבחירה הזו, אומר אלכסנדר. אבל שלומי ענה במהירות: "אני רוצה בחורה".
- עם ילדה נמנעתי מלחץ אפשרי מצד המשפחה שלי על ברית מילה, הוא אומר.
- זה לא הוזכר!
אלכסנדר מגביר את הווליום כדי לוודא שנשמע אותו. הוא בדרכו אחרי בנימין, שעשה ספרינט סרטנים מפינת הישיבה, ונמצא במלוא המהירות לעבר המדרגות. אלכסנדר הולך אחורה לפניו בעוד בנו מגחך מרוב שמחה.
וכך הפך שלומי לאביהם הביולוגי של ונסה ואלכסנדר מבנימין.
- האהבה שווה לשניהם. אנחנו אבות לתאומים, אומרים פה אחד.
עורך דין פועל כעת לביצוע דבריםבמקום אפשרות. הוא מצפה שזה ילך טוב, גם אם הם עברו על החוק הנורבגי. טובת הילדים תעמוד בראש סדר העדיפויות.
אנחנו הורים לתאומים, אומרים אלכסנדר ושלומי רואימי-אסילדסן.תַצלוּם:ת'ור ברודרשיף
עבודה פנטסטית
כאשר הביציות הוכנסו לרחם הפונדקאית, הן בקושי יכלו לנשום בברגן. הם כל כך התרגשו. ואז יש להם אישה בוכה על הקו מטקסס. הביצים לא התייצבו. אבל אחרי כמה ימים הם קיבלו הודעת טקסט. "אני בהריון. אני פשוט יודע." שבועיים לאחר מכן, בדיקה נוספת הראתה ששתי הביציות נצמדו. ואז היו דמעות חדשות, ותרועות פרועות של שלומי. אלכסנדר לא העז.
- קיים סיכון גדול יותר לסיבוכים שייווצרו כשיש תאומים, אומר אלכסנדר.
במשך שמונה החודשים הבאים היא שלחה להם תמונות מאולטרסאונד ומהבטן הגדלה. עשרה ימים לפני תאריך היעד, שני גברים נרגשים מאוד נסעו לטקסס.
- פגשנו את הפונדקאית ומשפחתה בפעם הראשונה במסעדה. שלושת ילדיה באו בריצה לקראתנו: "אתם אלו שיהיו לכם את הילדים בבטן אמא!" הם היו מודעים לחלוטין למצב. הבטן הגדולה שלה עשתה לי סחרחורת. זה היה ענק ורק רציתי לגעת בו. היא נתנה לי לעשות את זה, וכאשר רגל קטנה בעטה לשם, הרגשתי שמחה דחופה: אני הולך להיות אבא בקרוב!, אומר אלכסנדר.
הילדים היו אמורים להיילד בניתוח קיסרי, ושלומי היה נוכח. אלכסנדר רצה לשבת במסדרון, אבל האחיות שכנעו אותו. "אתה תצטער אם לא תצטרף."
הם ישבו מאחורי וילון בזמן ששבעה רופאים ואחיות עבדו כדי להביא את הילדים. תחילה נשמעה צעקה. זה היה בנימין. דקה אחרי יללה חזקה. ונסה נולדה. אז ושם הם הבינו שלמשפחה יש בוס, ונסה. הם הורשו לחתוך את חבל הטבור, ולאחר שהילדים נשטפו היה לכל אחד ילד בזרועותיו.
- הסתכלנו אחד על השני ומעולם לא ראית אבות גאים יותר, מחייך שלומי. ג'ניפר בכתה משמחה ואז שמענו את שיהוק שלה: חבר'ה, עשינו את זה. בשביל זה עבדנו!
ואז סוף סוף העזתי לשחרר את השמחה. שני ילדים בריאים וחטובים, והפכנו לאבא ואמא. החלום המשפחתי התגשם, אומר אלכסנדר.
חוברת על הורות
לאחר יומיים יכלו הילדים לעזוב את בית החולים ולהצטרף לאבותיהם במלון. שבוע קצר לאחר מכן הם נסעו הביתה לנורבגיה.
- כשיצאנו מבית החולים קיבלנו חוברת שהסבירה שמזיק לנער ילדים. הסתכלתי על הילדים הקטנטנים חסרי ההגנה, הישנים, וחשבתי: ברור שלא מנערים ילדים. אבל אז עברו כמה חודשים, והם התחילו בשיניים. עכשיו בנימין בן שמונה וונסה בת עשר, וכולם אפורים. כמו שהם ייללו! לילה, אחרי לילה, אחרי לילה. אף אחד מאיתנו לא הצליח לישון. כשגור אחד נרדם, הוא התעורר על ידי השני. שרנו, פטפטנו, חיממנו חלב, החלפנו חיתולים, פטפטנו עוד והתגלגלנו בעגלה. שום דבר לא עזר. ואז חשבתי, בסדר, אני מבין למה עושים חוברת כזו, אומר אלכסנדר.
ברכה
- ילדים הם ברכה, כותבת ג'ניפר גאודט להידמט.
- לבעלי ולי יש שלושה ילדים משלנו, ואנחנו לא יכולים לדמיין איך החיים היו נראים בלעדיהם. לכל אחד מגיע לחוות את החוויה של להביא ילדים לעולם, אם זה מה שהוא רוצה או בוחר. הרגשתי שבהיותי פונדקאית זה בדרך כלשהי "להחזיר" על הברכה שקיבלתי בחיי עם הילדים שלי, כותב
- מה גרם לך לבחור באלכסנדר ושלומי?
- בכנות, זו הייתה תחושה שקיבלתי מהשנייה הראשונה שפגשנו בסקייפ. תוך 15 דקות ידעתי שאני רוצה להיות הפונדקאית שלהם. אני לא ממש יכול להסביר את זה כמו שצריך, רק שמתי לב שהם הזוג שרציתי לעזור להם.
- למה הצבת לדרישה שאתה רוצה קשר עם התאומים לשארית חייך?
- נכנסתי לתהליך הזה בידיעה שאני רוצה לשמור איתם על קשר מבלי להיות מעורב ישירות בחייהם. אני יודע שאני לא ההורה של התאומים, אבל בכל זאת יש לי רצון לראות אותם גדלים. ממש כמו בן משפחה מורחב. אלכסנדר ושלומי הם אבות נפלאים וכל כך נחמד לקבל מהם עדכונים. המסרים המקסימים שלהם מאירים לי את היום, היא אומרת.
- איך זה היה לוותר על התאומים?
- אני לא חושב על זה כ"מסירת אותם" כי הם מעולם לא היו שלי. החזרתי אותם להורים שלהם. בעצם הייתי רק "בייביסיטר". בזמן שהם היו ברחמי, לא התחברתי אליהם כפי שקשרתי עם שלושת ילדי. כמובן שדאגתי להם, אבל לא כמו שאמא עושה כשהיא נושאת את הילד שלה. כשנכנסתי לזה, ידעתי שאני לא הולך להביא את הילדים האלה הביתה. זה גם עזר לי לדעת שזה לא היה פרידה כשיצאו לנורבגיה. זה היה "להתראות מאוחר יותר", כותבת ג'ניפר. ובברגן, שני אבות גאים מקווים לביקור בקרוב.
קרא גם:כשטוניה ואפאל-אנדרה הפכו להורים, חיי היומיום הפכו קשים מדי. הם היו צריכים לבקש עזרה
סקייפ עם האם הפונדקאית כל שבוע
- אנחנו גם נוסעים לארה"ב ולבקר אותם. בינתיים, אנחנו שולחים לה תמונות כמעט מדי יום ומדברים בסקייפ כל שבוע. אנחנו מחשיבים את ג'ניפר כחלק מהמשפחה שלנו עכשיו.
לקוות, אומר אלכסנדר.תַצלוּם:ת'ור ברודרשיף
פונדקאות
אלכסנדר (32) הוא אבא. הוא סיים את חופשת האבהות וחזר לעבודה כמנהל כללי של פרפומריה. שלומי (41) הוא אבא, המילה העברית לאבא. הוא נהנה מהחופשה שלו עם התאומים ויחזור לעבוד כמנהיג חזרות בלהקת המחול Carte Blanche כשחופשתו תסתיים.
קרא גם:אבא ניתק קשר כאשר יאן-ארן סיפר לו את הסוד
"איפה הסמוק?"
הזוג הנשוי מדבר אנגלית בינם לבין עצמם. שלומי גר כאן מגיל 25 ומבין נורווגית, אבל הכי טוב באנגלית. אבל הוא תמיד אומר מילה אחת בנורבגית: מוצץ. "איפה המוצץ?"
אומר שלומי.תַצלוּם:ת'ור ברודרשיף
הילדים כבר מבינים גם נורווגית וגם עברית, אומר אלכסנדר בגאווה. הוא עצמו יודע רק כמה מילים בעברית, אבל חושב שזה נפלא ששלומי מדבר עם הילדים בשפת האם.
להיות אבות היה קשה יותר ממה שהם דמיינו. לא פחות מכך, הם היו הרבה יותר חרדים ממה שחשבו מראש. אלכסנדר מודה בשמחה שיש לו סף נמוך להתקשר לחדר המיון בברגן.
אהבה
לנורבגיה יש חקיקה מחמירה יותר בנושא פונדקאות מאשר במדינות רבות אחרות.
אלכסנדר ושלומי השתמשו בסוכנות בישראל. הם מציינים שזה עולה בסביבות מיליון קרונות.
- אנחנו חוששים שזה רציני, אם רק יקבל עקצוץ קטן. הם מאוד מתוקים ומבינים איתנו כשאנחנו מתקשרים, אומר אלכסנדר.
האבות מספרים שהם ניהלו דיון גדול אם הילדים צריכים לישון באותו חדר או בנפרד. שלומי התעקש שהתאומים ישנו ביחד. אחרי הכל, הם שכבו קרוב זה לזה בבטן הפונדקאית.
אלכסנדר חשב שהם צריכים לישון בחדרים נפרדים. בסופו של דבר הוא ביקש עצה בפורום תאומים, והתשובות זרמו במהירות.
הם היו חד משמעיים: תנו להם לישון בחדרים נפרדים. זה הכי טוב לכולם.
- אחר כך הייתי צריך לדבר בקפדנות עם שלומי והוא הסכים לנסות, אומר אלכסנדר.
- באותו לילה ישנוכֹּלהלילה! איזו ברכה. עכשיו הם ישנים כל הלילה, והאווירה בבית מוארת וקלילה, אומר שלומי ומחייך בחום.
עכשיו, כשהילדים רכשו את כישורי הסרטן שלהם, עברו האבות חוויה נוספת: ללכת לשירותים לבד זה מותרות שלא הבנת שיש לך עד שאיבדת אותו, צוחק אלכסנדר.
(מאמר זה פורסם לראשונה בהבית.)
