כשהמשבר יגיע
חייהן של לידיה, הוריה ושלוש אחיותיה הגדולות התהפכו לחלוטין כאשר המשפחה קיבלה את הבשורה המזעזעת.
השנה היא 2010, ומשפחת נס בואדסו חיה חיי פעוטות רגילים עם שני הורים בעבודות עמוסות וארבע בנות שצריך לעקוב אחריהן בכל מה שהחיים מביאים.
מאמא אן קארין היא אם מנוסה לארבעה ילדים, אז כשחמותה של לידיה חולה, הם מסתפקים במה שהרופא אומר שהוא כנראה דלקת בדרכי השתן.
אבל בקרוב הרצינות תשטוף אותם.
- היא החמירה בערב, הקיאה וישנה איתי בחוסר מנוחה במיטה, נזכרת אן-קרין.
למחרת היא נשארת בבית מהעבודה, והילד בן הארבע שוכב מותש ועירום על המיטה כשהאם רואה גוש מבצבץ לה מבטן.
היא מתקשרת למרכז הרפואי ואומרים לה לחכות. אבל אמו של הפעוט מבינה שמשהו לא בסדר ומחליטה לקחת אותה לרופא, במרחק נגיעה מהבית.
- אז עטפתי את הילדה בשמיכה ורצתי למטה, פרצתי והנחתי אותה על אלונקה, מספרת אן-קרין על המצב הדרמטי.
על האלונקה לידיה יש התקף ומתעלפת.
עכשיו דברים קורים בקצב מהיר. אין בואדסו בית חולים, רק מרכז בריאות. המרדים מוטסים מקירקנס כדי להרדים את לידיה כדי שתוכל להמשיך באמבולנס לטרומסו, במרחק של שעה ועשר דקות טיסה מואדסו.
החיים תלויים על הכף כאשר לידיה מגיעה לבית החולים האוניברסיטאי בטרומסו (UNN).
היא מאובחנת כחולה בסרטן הכליה, ובשבועות שלאחר מכן היא גם מנותחת וגם מטופלת בכימותרפיה.
חולה סרטן
לידיה הייתה החולה, אבל עבור בני הזוג נס היו גם שלוש אחיות גדולות לטפל בהן. מתילד הייתה אז בת 14, בעוד שאוטילי הייתה בת 10 ואלידה בת 9. לידיה זוכרת את הפעם הראשונה שהם באו לבקר.
- אחד בכה, והאחרים לא ידעו אם הם צריכים להגיע למיטה, זה היה קצת רגשות מעורבים.
אן-קרין מסבירה:
לידיה הייתה אז גרועה מאוד. הכנו אותם, אבל כשהם ראו אותה, הם חשבו שהיא הולכת למות.
אבל הביקורים היו חשובים, ותרמו גם לכך שהאחיות יכלו לקחת חלק בכל מה שקרה ללידיה, וגם לכך שהילד בן הארבע הצליח לקום מהמיטה ולהתחיל להתאמן.
סרטן הכליות
סרטן הכליות (Cancer renis) מתגלה לעיתים קרובות כחלק מחקירת דם בשתן וזיהום בדרכי השתן.
בשנת 2022, 937 אנשים חלו בסרטן הכליות בנורבגיה, 627 גברים ו-3,010 נשים.
רוב האנשים שחולים בסרטן הכליות הם בין הגילאים 60 ל-80. נדיר שאנשים מתחת לגיל 40 יקבלו את המחלה.
תסמינים של סרטן כליות
- דם בשתן: ניתן לראות בשתן בצבע ורוד, אדום או קפה.
- כְּאֵב: כאשר הגידול גדל, הוא יכול לגרום לתסמינים כמו כאב בצד אחד של הגב או הבטן, ממש מתחת לצלעות.
- מילוי קיבה: כאשר הגידול גדל, הרופא או החולה עצמו יכולים להרגיש מילוי (קרירות) בצד אחד של הקיבה, ממש מתחת לצלעות.
- כאבי עצמות, מצב כללי מופחת, חום וירידה במשקל
מָקוֹר:Helsenorge.no
- הם יכלו לשהות שם מספר ימים הודות לדירה של האגודה לסרטן הילדים שהצלחנו להיפטר ממנה בתקופות בהן ביקרו האחיות. גייר אולב גר בדירה עם אחיותיו, ואילו אני גרתי עם לידיה בבית החולים. היא הייתה חולה מכדי להעביר אותה מבית החולים.
הביקורים גרמו לידיה להאיר.
- הם כנראה היו הרבה מהסיבות לכך שהיא השתפרה במהירות לאחר ניתוח הכליה, מאמינה אמא אן-קרין.
גם עבור האחיות זו הייתה חוויה של משמעות משהו ללידיה, שהייתה כל כך חולה.
קרא גם: אמלי כל הזמן שמעה "את מגזימה. תתאחדו". אבל זה לא היה כל כך פשוט
דיברו על מוות
בתמיכת משפחתה, לידיה נאבקה בטיפול, מחטים, תרופות, בחילות ותשישות. "האם אני הולכת למות עכשיו", היא שאלה את אמה בשלב מסוים.
אן-קרין, שהיא מחנכת מוסמכת לרווחת ילדים, חשבה מראש איך היא יכולה לדבר עם בתה על המוות.
- זו השאלה הכי גרועה שנשאלתי בכל חיי. זה יכול לקרות, זה יכול ללכת בדרך הלא נכונה. ניסיתי למצוא את המילים, אבל כל מה שחשבתי שאני הולך להגיד נעלם, ועניתי, לזוועתי, "יכול להיות שזה יקרה". מאוחר יותר יצא לנו לדבר יותר על המחלה ועל סכנת המוות, ולידיה לא נראתה חוששת במיוחד. היא הייתה בטוחה ומקבלת באופן מפתיע.
לידיה עצמה אין זיכרון מיוחד מפחד כל כך למות. רק אחר כך הגיעו המחשבות על מה שהיא באמת עברה.
- קשה מאוד להסביר את זה, אבל מה שאני חושב עליו הכי הרבה זה איך זה היה עבור אמא ואבא שלי ואחיותיי. ללדת ילד חולה סרטן חייבת להיות קשה מאוד, אומרת לידיה.
לידיה צודקת, היה קשה לסובבים אותה. אבל דרך מחלתה של בתה, אן-קרין שמרה על מחשבותיה היטב מהילדים.
רק בבגרות היא סיפרה להם כמה קשה היה גם כאם לראות את בתה כל כך חולה.
- ראיתי הרבה חוסר תקווה וכאב בעיניה של לידיה. לעתים קרובות היא הביטה בי במבט שאומר "תעזור לי, אמא". הלב שלי צרח למצוא דרכים לעזור לה. עשיתי כל שביכולתי כדי להניע, לתמוך ולנחם אותה, ובמקביל נאלצתי להיות קפדנית בכל הנוגע לטיפול - מזריקות ובדיקות ועד לקבל לה מספיק מזון ונוזלים, נזכרת אן-קרין.
הימים בבית החולים היו ארוכים ותובעניים.
הסרטן התפשט
- אלה היו המחשבות שהכי נאבקו. בלילה, התרחישים האפלים ביותר הסתחררו בראשי - תמונות של לידיה גוססת ומחשבות על הלוויה שלעולם לא אתכנן. אף פעם לא חלקתי את הסיוטים האלה עם אף אחד, ועדיין זה מרגיש מוזר לדבר עליהם. השינה הייתה מועטה כי לא פעם זמזמו לנו בראש דברים נוראיים בלילות, ובמקביל שמרנו על לידיה, אומרת האם וממשיכה:
- זו הייתה תקופה המאופיינת בפחד ובחוסר ודאות, אבל גם באחדות אינסופית. למרות שנאלצנו לגור רחוק מבית החולים, מצאנו דרכים לשמור על המשפחה. נוכל לדאוג לשאר הבנות ולידיה באותו זמן. הם יכלו לבוא לטרומסו ולחוות את אותו הדבר כמוה, וגם זכו לראות מה מפחיד.
כשהטיפול הסתיים לאחר מספר חודשים, והסרטן יצא מהגוף, הוקל להם. אן קארין יכלה סוף סוף לספר לבנותיה שלידיה נטולת סרטן.
ביחד נגד הסרטן
קמפיין הטלוויזיה "ביחד לגיבורים קטנים" השנה היה ביום ראשון 20.10 והאוסף הגיע לאגודה לסרטן הילדים. הם רוצים להקים בתי משפחה ליד בתי החולים בטרומסו, ברגן, טרונדהיים ואוסלו, שבהם ילדים חולים קשים יכולים להיות יחד עם משפחותיהם.
- אולי הסתפקנו בזה, ואולי לא, היא אומרת היום. מכיוון שהחזרה הגיעה, שלושה חודשים בלבד לאחר שסיימה כימותרפיה. בסרטן הכליה היו גרורות שהתפשטו לריאות.
- זה היה מאוד מוזר. חשבתי שזה לא בסדר, אומרת אן-קרין. לידיה לא זוכרת את ההישנה בעצמה, אבל אן-קרין זוכרת את תגובת בתה.
– לידיה הייתה קצת כזו, אה כן – זה לא היה אסון גדול עבורה אז.
לידיה מאמינה שהתגובה שלה נובעת מהתנהגות הוריה.
- לא הרגשתי בחילה, אבל זה היה הרבה בגלל איך היו אמא ואבא. תמיד אמרו שהכל יהיה בסדר. ילדים צעירים משקפים את הוריהם. הם היו כל כך רעים, זה היה כדי לשמור על מצב הרוח. הם עדיין כאלה.
קרא גם (+): "זה יהיה יקר עבורך!" האיש השתולל כשהפריסבי של הילדים פגע במכוניתו. האם הוא זכאי לפיצויים?
מצאו נקודות בהירות
בזמנים קשים ויחס קשה, המשפחה מצאה נקודות אור בכל הקשיים.
כדור קופצני במסדרונות, שעות השירה במחלקת הילדים, בורגר קינג עם האחיות או דגי האקווריום שהאכילה כל יום.
כאשר לידיה הייתה אמורה לקבל טיפול קרינתי, הם נאלצו ללכת לאוסלו ולבית החולים הרדיום. גם כאן המשפחה יכולה להיות ביחד.
- זה הרגיש כמו חופשת קיץ, נזכרת לידיה מהחודש בבירה. ואמא אן קארין צריכה להסביר שוב.
- הצלחנו לשאול את דירת האגודה לסרטן הילדים, והיה לנו חיי יום יום נורמליים יותר ולא היינו צריכים לגור בבית החולים. האחיות באו לבקר, והיו לנו זמנים טובים בין לבין בתקופה קשה.
לא רק ללידיה, אלא גם לאחיות האחרות, היה חשוב שהמשפחה תוכל להיות ביחד, מדגישה אן-קרין.
- גם שאר הבנות התאפיינו בפחד, עצב וחרדה. היה חשוב להיות מסוגל לדאוג לכולם, ואז דירה כזו ליד מקום הטיפול הייתה חלק משמעותי מהחיים.
כילדה חולת סרטן, לידיה תמיד הייתה במרכז, וזה כנראה חרג קצת מעבר לאחיות האחרות, מבינה אן-קרין.
– אבל הם היו כל כך חכמים ואמיצים, שהם הבינו וגם קיבלו את המצב. הם הורשו לקחת חלק בטיפול ההקרנות, אחזו בידה של לידיה והניעו אותה. היה חשוב להם להיכלל, לראות ולהשגיח בתקופה הקשה הזו. בזמן שאנחנו המבוגרים עבדנו הרבה כדי להעמיד פנים שהיו לנו חיים נורמליים כדי להרגיע ולבטח את הילדים. כנראה שלא תמיד הצלחנו בזה, אבל השקט שמצב החיים יצר, שהם נכללו והסבירו את מצב הטיפול, הפעילויות שהגענו אליהן וסידורי הטיפול, היו מסגרת טובה.
תלמיד פתוח
עברו אחת עשרה שנים מאז שלידיה הפכה נטולת סרטן. מלאו לה 18 והיא בריאה, אבל יש לה פציעות מאוחרות שהיא נאבקת איתן מדי יום.
- יש רשימה ארוכה, ובעיות שמביאות לכך שאני לא מסוגל לעשות כמו צעירים אחרים בגילי. אני נקי מסרטן, אבל הסרטן עדיין איתי. אני מוצא את זה עצוב, עצוב ועצוב. זה כאילו שלסרטן עדיין יש יד סביבי.
אבל עם קצת הכנה ושיתוף פעולה טוב עם המורים, היא הצליחה לסיים את התיכון. כעת היא התחילה באוניברסיטת טרומסו - קורס חד-שנתי בפדגוגיה - ונהנית מהלימודים ומחיי הסטודנטים.
פעם בשנה היא עוברת בדיקה. אמא עדיין שם.
כן, עדיף שתהיה איתך את אמא. קצת מעייף ללכת להיבדק ולומר את אותו הדבר שוב ושוב. ואז אמא יכולה להגיד מה שצריך להגיד.
זה שלידיה ואן-קרין מתייצבות כעת לקמפיין הטלוויזיה והעבודה של האגודה לסרטן הילדים להקמת בתי משפחה במספר בתי חולים בנורבגיה זה דבר מובן מאליו. הם רוצים שאחרים יחוו להיות ביחד כמשפחה דרך מחלה.
- האגודה לסרטן הילדים עושה הרבה וגובה כסף למחקר. אז אני אומר; תודה לך על המחקר, ועל כך שאנו חיים בנורבגיה.
- יש לנו מזל גדול לחיות במדינה הזו.
