שכחנו שאנחנו רק בני אדם?

הֶעָרָה

שכחנו שאנחנו רק בני אדם?

אני עומד עם הבכיינים, אבל אני עדיין לא אגואיסט כפוי טובה.

זהו פרשנות ומייצג את דעות המחבר.

דיונים על החיים עם ילדים השתוללו הקיץ. הורים שמרגישים מוצפים מחיי משפחה ומשתוקקים למה שנקרא זמן פרטי מתויגים כמיינים ואגואיסטים חסרי תודה.

אנשים הביאו לעולם הרבה יותר ילדים בזמנים הרבה יותר קשים, מבלי להתלונן או לפרסם כרוניקות מרחמים על עצמם מסיבה זו.

אני עומד עם הבכיינים, אבל אני עדיין לא אגואיסט כפוי טובה. אני כןניצול סרטןותדע בדיוק כמה אתה אסיר תודה על כך שאתה יכול לראות את הילדים שלך גדלים.

למרות זאת, אני צריך לתפור קצת ולכתוב כרוניקה. כי אני מוצא שהתסכול של ההורים מתפרש כך שהילדים הם הבעיה.

זה לא הילדים שההורים צריכים חופש מהם

אבל זה לא קשור לילדים. לא באמת ההורים צריכים חופשה מהם. להיפך, הורים כיום מודאגים מאוד בילדיהם ועושים מאמצים רבים כדי להבטיח שהם יתפתחו למבוגרים טובים שחיים חיים טובים.

עם זאת, מה שההורות של היום מביאה איתה הוא זה שהופך את העומס. זה אולי נראה כאילו חברת המידע והידע שאנו חיים בה שכחה שאנו רק בני אדם עם כוח עיבוד וזיכרון מוגבלים.

קרא גם: (+)רציתי להעניק לבת שלי הרבה שבחים והערכה עצמית טובה. אבל היו לזה השלכות בלתי צפויות

רשויות הבריאות מאמינות שאם יתנו להורים מידע נוסף על מה ילדיהם צריכים לאכול וכמה עליהם לזוז, יהיה קל יותר להורים עובדים במשרה מלאה להכין ארוחות בריאות ומגוונות מאפס ובמקביל להשיג את המשפחה הרחק ממסכים ואל פעילויות.

כי אנחנו ההורים מהווים מודל לחיקוי עבור הילדים וחייבים גם להוריד את המסך. אותו מסך שאנחנו צריכים כדי לקרוא את העצות, למצוא את המתכונים הבריאים, לארגן את פעילויות הילדים, לבדוק את שיעורי הבית, להגיש מועמדות למשרה מלאה, לקרוא את ההודעות מבית הספר, המרכז, העירייה... ומרשויות הבריאות.

הפחדה וחרטה

מומחים ואנשי מקצוע משתמשים בכל ערוץ זמין כדי ליידע, להזהיר, להמליץ, לעודד, להדריך, להעיר, לבקר ולהפחיד אותנו כדי שנוכל להפוך להורים טובים עוד יותר. והתקשורת מדגישה אותם בכותרות גדולות.

"צריך להקפיד על כך בבחירת כיסא בטיחות" "אל תיפול למלכודת הפה" "ההורים לא קלטו את התסמינים בזמן" "הסכנות בבית שההורים חייבים לדעת עליהם" "אתם אסור לעשות זאת אם אתה רוצה ללדת ילדים בטוחים" "זה אתה צריך לזכור אם אתה רוצה ילדים בטוחים" "ילדים בטוחים מנהלים חיים מאושרים יותר".

יש צורך לפנות למצפון, לשחק על היכולת ההורית, לערער על אחריות ולהזין את הדאגה.

קרא גם:אני שמח שקיבלתי את הטלפון הכי חשוב בחיי עכשיו ולא בתקציב הבא

כולם דורשים יותר, באותו הזמן

בית הספר קיבל כל כך הרבה דרישות רפורמה חדשות, עד שהוא לא יכול להתחשב בציפייה של מדינת הרווחה ששני ההורים יהיו בעבודה במשרה מלאה. כתוצאה מכך, הופך להיות תובעני מאמא ואבא ללהטט בין העבודה לימי תכנון, סגירות, אסיפות הורים, מעקב שיעורי בית וקבוצות חברים.

לסבים המקילים יש פחות זמן להקל, שכן הם צפויים להישאר זמן רב יותר בעבודה כדי לממן את הזקנה שלהם.

קרא גם:הקטנים הישנים פשוט היו צריכים לדעת. מה קורה אחרי השינה...

בית הספר רוצה שתעקבו יותר מקרוב אחרי הילדים, ספורט הילדים צריך יותר מתנדבים, התפקיד דורש יצירת ערך יעילה יותר, הפוליטיקאים רוצים שתוליד עוד ילדים ומשרד בריאות הציבור מצייר על האחריות שיש לנו על הפיזי של הילדים ובריאות הנפש.

הלחץ מתחיל בשנייה שיש לך בדיקת הריון חיובית ביד. דיאטת הריון נכונה, טכניקת הנשימה הטובה ביותר, ההנקה הקריטית, המושב הבטוח ביותר, העלייה הבריאה ביותר במשקל, כוס אחת או התנזרות מוחלטת, תרגילי צביטה חשובים, אימוני מיומנויות מוטוריות, האוכל הטוב ביותר לתינוקות, שיתוף חופשות או לא, שגרות טובות לפני השינה, טיפול בבכי או שינה משותפת, תחילת הגן, טיפים לארוחת צהריים ארוזה, התסמינים המסוכנים, חשיבות הקריאה בקול, הילד העצמאי, הילד הרגיש, התפתחות שפה טובה, תיקוף והצבת גבולות... כן, וכן וכן הלאה.

לא רק יציאה מהחברה

הסכום של כל מה שאתם צריכים לעשות, כל מה שאתם רוצים עבור ילדיכם וכל מה שהחברה והסביבה מצפים מכם כהורים, מסתכם בעומס יותר ממה שאדם רגיל יכול לעמוד בו.

לא מדובר רק ביציאה מחברת הידע כאשר כל מסגרת המשפחה בנויה עליה. גם זה לא ייעלם, אנחנו מקבלים יותר ויותר ידע וגישה טובה יותר למידע.

אבל אם רק אפשר להתחיל לדבר פחות על כל מה שהורים צריכים ויותר על מה אנחנו יכולים לעשות, ולהתמקד יותר במה שחשוב ומה לא. אילו רק היינו יכולים לדבר על הורות בצורה הפונה לתחושת השליטה של ​​ההורים ולא לחוסר ההתאמה.

אז אנחנו ההורים יכולים להרגיש שוב קצת יותר כמו בני אדם.