כעס ותוקפנות פיזית
זו הסיבה שהילד שלך מכה
האם נכשלתם כהורים כשהילדים הצעירים מכים, בועטים, נוקרים, טפרים, נשכים או יורקים? עד כמה זה נפוץ ומתי כדאי לבקש עזרה?
Foreldrehverdag.no פותח על ידי מנהלת הילדים, הנוער והמשפחות. במקרה זה, הם מסבירים על ילדים שהיכו:
זה יכול להיות מביך לקבל הודעה מהתינוקייה שילדך מכה או דוחף. ובכל זאת, אין סיבה להרגיש שנכשלת כהורה - כעס ותוקפנות פיזית הם דרך נורמלית לילדים הצעירים ביותר לבטא את עצמם. מה עושים אם יש לכם ילד כועס בן שנתיים-שלוש-ארבע שמרביץ לילדים אחרים, אחים או מבוגרים? כמובן, זה תלוי בסיבה שבגללה הילד מכה או כועס, אבל הנה כמה עצות כלליות:
• שמרו על קור רוח ואל תכעסו בעצמכם. זה יכול להחמיר את המצב.
• אל תשתמש בכל כך הרבה מילים כשהתסכול בשיאו. אז ממילא לא תגיע לשם.
• לקבל רגשות עזים, אך להציב גבולות ברורים למכות ולהתנהגות אגרסיבית פיזית אחרת.
• עזרו לילד למצוא דרכים אחרות לבטא את עצמו.
• במקום להדגיש דברים חיוביים שהילד עושה מאשר לתת הרבה תשומת לב לשלילה.
אל תכעסי בעצמך
רבים מאיתנו בוודאי ירגישו כעס כאשר אנו רואים את ילדנו מכה אח או ילד אחר. לעתים קרובות זה גם קשור לבושה: "מה ההורים האחרים יחשבו?"
קרא גם:גם לילד כועס יש בעיות בהתמודדות עם רגשותיו – ולכן ההורים צריכים לעזור
לא עוזר לילד לראות אותך כועס, להיפך, זה יכול להחמיר את המצב. כדי לחשוב בבהירות, יש צורך להשיג שליטה על הרגשות שלך. אולי אתה צריך להתרחק לכמה שניות ולספור קודם עד עשר. הילד עלול לחוות זאת כפחות דוחה מאשר אם גם אתה כועס ומתחיל לצעוק.
אתה יכול גם להרגיע את עצמך שזה נורמלי שילדים יהיו תוקפניים - במיוחד בשנים הראשונות. חוסר השפה והשליטה על הרגשות שלהם גורם לכך שלעתים קרובות הם דוחפים או מכים כדי ש"אומרים" את מה שהם רוצים.
חכה לצ'אט
אנו המבוגרים חשים לעתים קרובות צורך עז להסביר לילדים דברים. אבל ילד זועם בן שלוש לא יבין את מה שאתה אומר. להיפך, ויכוח יוביל לתגובת נגד – "לא, הוא התחיל!". אלא וודאו שאף אחד לא נבהל או נפצע על ידי הפרדת הילדים והרגעת החובט.
אפשר להכיר ברגשותיו של הילד ובמקביל להציב גבולות למעשים: "אני רואה שאתה כועס, וזה בסדר. אבל אסור להכות".
אם הילד רוצה להיות פתוח לדבר על דרכים אחרות להביע את כעסו, גם ילדים וגם מבוגרים חייבים להיות רגועים. אפשר לדבר על זה בהמשך היום כשאתה עושה משהו נעים ומצב הרוח שלך טוב יותר. אבל אין צורך לדבר על כל הקונפליקטים. כהורה, חשוב לבחור את הקרבות שלך ולא להתעכב יותר מדי על השלילי.
מנע על ידי הרמת החיובי
אם תעניקו לילדכם הרבה תשומת לב כשהוא עושה משהו חיובי ונחמד לאחרים, תוכלו למנוע את המצבים שגורמים לו לכעוס. אמור דברים כמו: "כל כך נחמד מצידך שנתת לאח הקטן להצטרף למשחק" או "עכשיו היית מאוד טוב בשיתוף".
קל לשכוח שלילדים שכועסים הרבה יש גם צדדים אחרים. לעתים קרובות הם מקבלים פחות תשומת לב כשהם עושים משהו חיובי.
אנחנו ההורים יכולים להפריד בין אדם לבין פעולה. הילד הקטן הוא לא אדם רע, אבל אפשר ללמד ילדים את ההבדל בין מעשים טובים לרע. אל תגיד "אתה שובב", אלא "אני לא רוצה שתעשה את זה".
האם זה יעבור בכל זאת?
רובם המכריע של הילדים יהפכו בהדרגה פחות תוקפניים פיזית ככל שהם משיגים שפה וכישורים חברתיים טובים יותר. הם משתפרים בהבנת התגובות של אנשים אחרים – ויכולים להבין שזה כואב להיפגע.
עד כמה חשוב אם כן שההורים יתערבו ויציבו גבולות לילדים כשהם מכים או אגרסיביים בדרכים אחרות? הם לא יגדלו את זה בכל מקרה?
זה לא כל כך פשוט. ראשית, קיים סיכון שילדים אחרים ייפצעו או יפחדו. שנית, ילד שמרביץ ובועט מסתכן בהפיכתו לא פופולרי - מה שעלול להשפיע על הדימוי העצמי שלו. אם היא תישאר בחוץ על ידי האחרים, זה יכול לגרום לה אפילו יותר מתוסכלת ותוקפנית, ובכך אפילו יותר לא פופולרית.
האם יש סיבה בסיסית?
יכולות להיות סיבות רבות לכך שהילד מכה או מתנהג באגרסיביות בדרכים אחרות. אף אחד לא מכיר את הילד שלך טוב יותר ממך, ואתה יכול לנסות להבין מה הילד באמת מנסה להשיג.
קרא גם:- הורים לא יכולים לצפות מילד בן שבע יגיב ויתנהג כמו ילד בן 35
• האם יש לו רצון ליותר תשומת לב?• האם היא נולדה עם יותר טמפרמנט מאחרים?• האם חוסר בכישורים חברתיים גורם לו להיכנס לקונפליקטים לעתים קרובות יותר?
• האם היא חוותה משהו לא נעים?
• האם הוא מרגיש שהמקורבים אליו מתעלמים ממנו או לא מבינים אותו?
אם נבין את הסיבות לכך שילד הוא תוקפני, קל יותר לעזור. ברוב המוחלט של המקרים, ההורים יכולים לעזור לילד למצוא דרכים מקובלות יותר להראות שהוא כועס – אם כי הדבר עשוי לדרוש סבלנות וחזרות רבות.
האם אנחנו צריכים עזרה מבחוץ?
הסטטיסטיקה מראה שכארבעה אחוזים מכלל הילדים ממשיכים בהתנהגות האגרסיבית מעבר לגיל הפעוט, וזקוקים לעזרה בבעיות התנהגות. ילדים בקבוצה זו מגיעים לקונפליקטים לעתים קרובות יותר מילדים אחרים, ועוצמת התוקפנות חזקה יותר.
יכול להיות שראוי לבקש עזרה חיצונית אם הילד מראה את כעסו בדרכים לא מקובלות
• הילד נושך, יורק, זורק חפצים מסוכנים.
• מקבלים אותות ברורים שהסביבה מגיבה להתנהגות הילד.
• אם עוצמת התוקפנות גבוהה - יש הבדל בין קצת ליטוף למכות קשות.
• התינוקייה נותנת לך משוב שיש לילד אתגר.
תחושת הבטן לרוב תיתן להורים תשובה האם לילד יש אתגרים מעבר לרגיל. אם אתה מודאג, אתה לא צריך ללכת יותר מדי זמן עם הדאגה. הרבה יותר קל להפוך מעגלים שליליים בשלב מוקדם. אם אתם מקבלים אותות שאחרים מודאגים מהילד - או אתם בעצמכם, כדאי לפנות למשפחתון, לאחות בריאות או ללשכת סעד המשפחה. ישנם שירותי ייעוץ רבים וטובים להורים.
