Merethe ו-Kåre Claussen מתאהבים בזמן שהם בשיעור ספורט בבית הספר העל יסודי בטרונדהיים.
הם מתחתנים ויש להם שלושה ילדים. למרתה זה לא בעייתי עם ילדים צמודים, היא אוהבת הרבה כדורים באוויר והיא בשליטה מלאה.
היא הופכת למאמנת כדוריד בשלוש קבוצות, וגם משחקת בעצמה. הילדים פעילים בכמה ענפי ספורט, וגם אמא וגם אבא מעודדים אותם.
Merethe היא הראשונה שאופה עוגה לאירועים או מושיטה יד איפה שהיא רואה צורך.
לוח הזמנים שלה מלא, ככה מרתה אוהבת את זה. אם היא מגלה חלל פתוח, היא אוהבת למצוא במה למלא גם אותו. מכיוון שהיא כל כך פעילה וחברתית, יש לה הרבה חברים טובים.
היא אוהבת לרוץ במקום ללכת, זה לוקח הרבה יותר מדי זמן ללכת. מרתה מאמינה שהיא עצמה חיה בריא, היא עוסקת בפעילות גופנית ובתזונה. היא אף פעם לא חושבת על העובדה שלעולם לא לוקח לה זמן לנוח. הרי היא אפילו לא הגיעה לגיל 50, אז למה לה לבלות זמן במנוחה?
מסיבת ארוחת הערב
2016: Merethe נופלת למיטה בשעה 0200 בליל יום חמישי ה-7 באפריל. היא מצאה אחר צהריים פנוי ורוצה להידרש לארוחת ערב.
זו האחות ומשפחתה שבאות, ומרת'ה חייבת לנצל את הלילה כדי לעזור בהכנת האוכל. הדבר היחיד שהיא לא יכולה לעשות זה לאפות עוגה.
כשמרתה מתעוררת עם כאב ראש, שרק מחמיר במהלך היום, היא לא חושבת שזה כל כך מוזר. היא חושבת שזה נובע מחוסר שינה ומתח מהצוואר. בעבודה היא לא אומרת כלום על הרגשה רעה.
- אבל הרופא לא הזכיר כלום על יתר לחץ דם בפעם האחרונה שהייתי שם?, היא חושבת.
המחשבה חייבת לפנות במהירות למשימה הבאה. מרתה חסרת מנוחה, יש לה צוואר תפוס וכאב ראש עז, ולא נעים לה לנסוע הביתה מהעבודה.
אבל היא מקציפה את העוגה שלא הספיקה לאפות ערב קודם, ומחממת את האוכל שהכינה, כך שהכל מוכן בזמן המוסכם.
כשמרתה מתיישבת ליד השולחן, היא מרגישה סחרחורת ורואה רק דמויות מטושטשות סביבה. היא מעמידה פנים שלא כלום, אחרי הכל יש להם אורחים. אחרי ארוחת הערב היא קמה ללכת לקחת את העוגה שנמצאת בתנור. החדר מסתובב.
מרתה מתיישבת מול התנור, אבל לא מצליחה לפתוח את הדלת. היא לא יכולה לקבל את זה.
במקביל, היא מרגישה שחצי מהפנים שלה קהות. הדמעות זולגות, מרית מבינה שהיא חולה קשה. היא זוחלת לתוך האחרים, ומתיישבת יחד על הרצפה.
- התקשר למספר 113, אומרת אחותה של Merethe לקארה, כשהיא רצה אל אחותה.
הוא מתקשר והאמבולנס מגיע במהירות. Merethe מוכנה כל הזמן, וזוכרת הכל. היא לא מפחדת, אבל סומכת על הסובבים אותה. הדבר האחרון שהיא אומרת לפני שהאמבולנס מגיע הוא:
- זכור לומר שלא אגיע היום לאימון. ואני לא חושב שאני אבוא לעבודה מחר.
בשעה 19.00 היא מתקבלת. היה לה דימום במוח. בשעה 04.00 היא מנותחת. זה מציל את חייה של מרתה.
קרא גם:סוגי הסרטן הנפוצים ביותר - והתסמינים שאסור לכם להתעלם מהם
המשפחה במיטת בית החולים
כשמרתה מתעוררת לאחר הניתוח, היא חושבת על כל מה שהיא הייתה אמורה לעשות.
היא רגילה לצאת לריצה אם משהו לא בסדר, אז הכל יחזור להיות בסדר. זה לא עובד עכשיו. אבל הדבר היחיד שממנו היא באמת מפחדת הוא לאבד את יכולת הדיבור שלה.
קארה להוט לעשות הכל נכון, והוא חושש לאבד את אשתו. למרבה המזל, הם מכירים את מנתחת המוח מקהילת הכדוריד, והיא מספקת מידע עובדתי, שמרגיע את הבעל והילד כאחד. לילדים, שגם מגיעים לבית החולים, מוזר לראות את אמא שוכבת מחוברת לצינורות ולמכשירים.
שָׁבָץ:
- שבץ מוחי נגרם על ידי קריש דם או דימום במוח. ההשלכות השכיחות ביותר של שבץ מוחי הן שיתוק חלקי של הפנים, היד או הרגל ו/או קשיי דיבור.
- בדיקה בודדת יכולה להציל חיים. אם אתה חושד באירוע מוחי, אתה יכול לבקש מהאדם הנוגע בדבר לעשות את הפעולות הבאות:
- TALK - נסו לומר משפט קוהרנטי פשוט.
- SMILE - נסו לחייך, לצחוק או להראות שיניים.
- הרמה - נסו להרים את שתי הידיים.
- התקשר למספר 113 בהקדם האפשרי אם לאדם יש בעיות בביצוע אחת מהמשימות הללו. חשוב להגיע מהר לבית החולים כדי למנוע פציעות. כל דקה קובעת.
מקור: helsenorge.no
קארה לא זזה מהצד שלה, ומרת'ה אסירת תודה על כל התמיכה שהיא זוכה לה.
יהיו חודשים רבים של שיקום והכשרה עבור Merethe.
היא מאמינה בתוקף שאם היא תתאמן חזק מספיק, היא תחזיר את התחושה בצד שמאל. היא משותקת בצד שמאל מהאף ועד בהונות. נותרו לה שני משחקי סדרה בכדוריד, והיא חושבת שהיא תשחק בהם.
מרתה מבינה בסופו של דבר שכסא הגלגלים הוא כלי עזר שהיא צריכה להשתמש בו. יש לה אפס שליטה בצד שמאל, והיא לא רואה ולא שומעת בצד שמאל. היא איבדה את רישיון הנהיגה שלה.
היא ממשיכה להתאמן אצל פיזיותרפיסטית אחרי שהיא חוזרת הביתה, והמשפחה עוברת מביתה לדירה מתאימה יותר. לאחר שנה, מרתה מחנה את כיסא הגלגלים, ומסתדרת עם קב ביד ימין וסד ברגל שמאל. אבל היא רחוקה מבחינה נפשית.
קרא גם:גרטה (53) הייתה מסוחררת וקצרת נשימה, אבל לא היה לה מושג שמשהו לא בסדר
לא יכול להתאמן בריא
עכשיו מרתה מבינה שהיא לא יכולה להתאמן שוב בריאה. היא פצועה לצמיתות, מה שלדעתה מגביל את חייה ומקשה עליה.
היא מרגישה שהיא מדממת מבפנים, ומאמינה שלעולם לא תדע שוב אושר אמיתי.
הצל הנצחי הזה הוא שהורס את האושר. קארה מנסה לנחם ולעודד, אבל באמת יש לו מספיק עם המחשבות האפלות שלו. איך יימשכו החיים של הזוג הנשוי? Merethe ו-Kåre מדברים הרבה על העתיד. Merethe היא זו שהכי מהירה לקבל את המצב ולחשוב שהם פשוט צריכים להפיק ממנו את המיטב.
היא מדברת הרבה עם האחות הפסיכיאטרית שפנויה. היא רוצה שגם קארה יקבל את הצעת השיחות, אבל הוא לא רוצה.
מרתה לומדת להיפתח לכל החושים והיא עושה בחירות מודעות. היא מפסיקה להשוות את עצמה למי שהיא הייתה קודם, זה פשוט כואב. היא מוצאת את נקודת האפס החדשה שלה, ומשווה את עצמה לתקופה בה הייתה הכי גרועה. כשהיא השתמשה בכיסא גלגלים כל הזמן ולא יכלה לשבת זקוף.
כשהיא לא יכלה לאכול, להתקלח או ללכת לשירותים בעצמה. עכשיו היא שולטת בכל זה.
מרתה עובדת על בניית הדימוי העצמי שלה, דברים לוקחים זמן, אבל זה משתפר. הדבר היחיד שהיא רוצה להיות זה אישה, אמא, אחות, בת וחברה. שיתוק חלקי לא אמור למנוע ממנה למלא תפקידים אלו.
החלום
Merethe ו-Kåre טיילו הרבה ביחד לפני שנולדו להם ילדים. אבל מקום אחד נשאר ברשימת המשאלות; רומא. Merethe חולם להיות בראש המדרגות הספרדיות.
היא מספרת לפיזיותרפיסט על החלום, שאומר שהם יגשימו אותו. כעת חלות כל הגרסאות של אימון מדרגות. בין השאר מתאמנים בבנייני דירות ישנים, קר ומגעיל, אבל כל מה שמרה רואה זה את ראש המדרגות הספרדיות.
בקיץ 2018, Merethe ו-Kåre נוסעים לרומא. אי אפשר לתאר את תחושת השליטה שמרה מרגישה בראש המדרגות הספרדיות. דמעות השמחה זולגות. קארה שמח בדיוק כמוה, וגאה מאוד באשתו.
מעתה חשוב להתמקד באפשרויות ולא במגבלות. שניהם מצליחים, אבל העצב על החיים שהם לא זוכים לחיות צץ מדי פעם.
הרגשות יכולים לשטוף את מרתה, ויש ימים שהופכים לימי בכי. למשל, כשקארה יוצאת לטיול סקי עם חברים, והיא לא יכולה להצטרף. היא מפנקת את הגבר בכל המילוי שהוא יכול לקבל, ומעודדת אותו להמשיך בפעילותו. הוא צריך את זה, כי לקארה לא היה זמן לתרגל חיים עם אישה נכה ושינוי מוחלט של תפקיד בבית.
אבל עצוב שהם לא יכולים לעשות פעילויות כאלה ביחד יותר.
קרא גם:אמילי ואמא ססילי קיבלו את אותה אבחנה - וחיים חדשים לגמרי
שקיפות לגבי הקרב
Merethe ו-Kåre היו פתוחים במודע לאורך כל הדרך, כדי להקל על אחרים.
השבץ השפיע מעט מאוד על שום דבר מלבד הפיזיקה בצד שמאל, אחרת Merethe היא מי שהיא תמיד הייתה. היא עברה שוב את מבחן הנהיגה שלה, עכשיו היא רק מחכה לרכב המיוחד.
כשהילדים נשאלו בבית הספר האם אמא שלהם פגועה במוח, הם חזרו הביתה ושאלו מה לענות. ואז מרתה אמרה:
- תגיד את האמת. כן, אמא פגועה במוח, אבל היא יכולה לדבר והיא נורמלית לחלוטין.
זה פתר את זה. Merethe ו-Kåre פעלו באופן פעיל כדי לנטרל את המצב ולהקל על אחרים ליצור קשר.
Merethe השתלבה ב-LHL Hjerneslag Ung Trøndelag, והיא מרגישה שכולם צריכים קהילה. היא גם בקבוצת פייסבוק סגורה לנפגעי שבץ מוחי.
- אני מקבל ארבע שעות פיזיותרפיה בשבוע. האימון מייגע, כי אני לא יודע איפה לשים את רגל שמאל. אבל הדבר הכי חשוב שאני מתאמן זה לנוח. לפני כן לא יכולתי להירגע על הספה, נהייתי טובה בזה עכשיו, מחייכת מרתה.
קרא גם:שלושה ימים לפני החתונה קיבלה קמילה מכתב מזעזע בפוסט
תפקידים חדשים
לפני השבץ, תמיד הייתה זו מרית שבישלה ארוחת ערב אחרי העבודה. עכשיו היא לא עובדת, אבל היא מכינה ארוחת ערב. זה יכול להיות מספיק תובעני. קצת כמו לחתוך ירקות.
- יש לי בעיות לחתוך ביד אחת בלבד. יד שמאל שלי מתה לגמרי, אז אני לא יכול להשתמש בה לכלום.
מרתה מספרת שהיא וקארה, לאחר 26 שנות נישואים, מצאו את תפקידם בבית. השבץ שינה הכל.
- אני כבר לא הבוס בבית.
מרתה לא יכולה אפילו לסובב מטלית. זה קארה שצריך לדאוג לכביסה ולכל השאר, שרק הלך מעצמו קודם. היא רואה שהוא מתעייף.
- אני חושב שהוא חושב שאני עושה הרבה יותר מדי עכשיו, אבל אני בעצם עושה כל מה שאני יכול וזה בסדר, אומרת מרתה בנחרצות.
- היה קל יותר פשוט להישאר בכיסא הגלגלים.
קארה מוחה ואומר שהוא יודע שמרת'ה עושה הרבה, אבל שלא היה לו מושג שיש כל כך הרבה דברים קטנים יומיומיים שצריך לעשות גם בבית.
שניים משלושת הילדים עזבו, אבל כולם עוזרים כשהם בבית. כל המשפחה התרגלה לתפקידים החדשים. לאחר ארבע שנים, המשפחה נחתה ועובדת היטב יחד.
- החיים הם בלתי צפויים, ויש לנו מזל שיש לנו משפחה וחברים שעושים מה שהם יכולים כדי להקל על חיי היומיום שלנו, אומרת מרתה.
- בנוסף, פיזיותרפיסטים ואחרים במערכת הבריאות עושים הבדל גדול. לא לכולם יש כל כך מזל.
