הריון ודימום מוחי
מוניקה עברה שבץ כשהייתה בהריון עם טובה
הדימום במוח הגיע ללא אזהרה כאשר מוניקה גרינדהיים אייגסטאד (38) הייתה בחודש הרביעי להריונה.
מוניקה גרה בבית צבוע לבן עם בתה טובה (15). הוריה של מוניקה גרים בקומה התחתונה.
- טובה אומר הכל בשבילי, אומרת מוניקה בקול עבות לשבועון Hjemmet.
זה לא היה מובן מאליו שלשניים יהיו חיים משותפים.
בהריון ומאושר
מוניקה עובדת כמספרה, יש לה חבר חתיך, בית נעים, והכל במקום כדי להביא ילדים לעולם. וכשהאישה בת ה-23 והחבר שלה עומדים בשירותים עם בדיקת הריון חיובית ביד, האושר מוחלט. ההריון עובר כשורה במשך ארבעה חודשים. בשעה 05:00 ביום שני ה-3 בפברואר 2003, מוניקה מתעוררת עם כאב ראש עז. היא צורחת בקול רם, אבל לא יכולה להגיד מה שהיא רוצה, והיא חוטפת את ההתקף האפילפטי הראשון שלה.
- כל כך כואב לי המוח, היא צועקת שוב ושוב.
השותף לחדר מתקשר ל-113, והם מוסעים עם אורות כחולים וצפירות רועשות לבית החולים האוגסונד. לאחר מכן הטיול ממשיך לבית החולים האוניברסיטאי Haukeland במסוק. מוניקה מחוסרת הכרה, ובדיקת ה-CT מראה שהיא סבלה מדימום מוחי. היא נותחה ארבע פעמים תוך פחות משבועיים. זה קריטי, והרופאים מאבדים אותה. כשהיא מתעוררת לאחר תרדמת של 12 יום, היא חושבת שהכל בסדר. היא חושבת שהיא בבית, יכולה ללכת ולדבר ובקרוב תחזור לעבודה.
קרא גם:הסימפטומים של רעלת הריון
שיהיה לך תינוק בריא
כעת מגיע זמן המאופיין באימונים. רק בשיקום לאסה בסטוונגר מוניקה עוברת אירוע מוחי במהלך ההריון שמוניקה מבינה כמה היא באמת חולה. היא מקבלת עזרה מקלינאית תקשורת, פיזיותרפיסטית ומרפאה בעיסוק להתחזק עד הלידה. מבדיקות האולטרסאונד עולה כי טובה הקטנה מסתדרת מצוין, גם אם האמא מתקשה. בין היתר היא מתאמנת בעמידה חצי שעה בכל יום ותלויה בכיסא גלגלים.
ב-09.02 ב-10 ביוני, השמש זורחת מחוץ לחלונות בית החולים. מוניקה מקבלת אפידורל והיא ערה בזמן שהם מוציאים את טובה הקטנה מהבטן. וכשמוניקה רואה את התינוק, היא יודעת שהיא תוכל להתמודד עם כל מה שיבוא. היא אוהבת את בתה מהרגע הראשון. המשפחה הקטנה תלך הביתה בקרוב, והם מחזה מצחיק כשהם בחוץ. מוניקה יושבת על כיסא הגלגלים ומגלגלת את העגלה לפניה. החבר הולך לחלק האחורי של הרכבת ומגלגל את כיסא הגלגלים. וגם אם הקשר עם החבר שלה יסתיים לפני יום ההולדת של טובה, מוניקה תמיד תהיה אסירת תודה שהוא פעל מהר ונכון כשחלתה.
עוד הכשרה
מוניקה וטובה עוברים לג'ארן כדי להיות ליד הוריה של מוניקה. כשמוניקה בשיקום או בבית חולים, אלו סבתא ו"גופה" שמטפלות בטובה. השלושה יוצרים קשר מאוד מיוחד. מוניקה נאבקת בהתקפים אפילפטיים רבים, ויש לה כאבי ראש תמידיים. יום לפני שמלאו לה 25, הנוירוכירורג בבית החולים האוניברסיטאי סטוונגר אומר:
- אני יכול לחכות עד יום שני, אבל חייב לנתח אותך בהקדם האפשרי.
- אבל אני הולך לעשות מסיבה מחר, עונה מוניקה, שתכננה לחגוג את היום הגדול עם חברים ובני משפחה.
יהיה ניתוח במקום מסיבה, שעליו מוניקה שמחה כשהיא מתעוררת. כי כאב הראש הנצחי של "חבטה-חבטה" נעלם. היא מאמנת את עצמה ללכת ללא עזרים, למרות שצד ימין שלה משותק חלקית. מוניקה חושבת שהיא רוצה להיות כמו שהייתה בעבר ומסרבת לדבר עם אף אחד על הנכות הקבועה. היא מנסה כמה תרופות לאפילפסיה, ואחרי 2007 אין לה התקפים. יחד עם הוריה, היא עוברת לגור בבית רב-דורי מחוץ להוגסונד בשנה שבה מתחילה טובה את בית הספר. מוניקה מחזירה את כיסא הגלגלים ומשתמשת בקביים רק מדי פעם. היא מקבלת עזרה טובה מבריאות הנפש כדי לסדר את מחשבותיה ורגשותיה, והיא לומדת לקבל את הנכות שלה, גם את השיתוק, את הליקוי הקוגניטיבי וגם את ליקוי הראייה.
- ללא השבץ, יש הרבה שלעולם לא הייתי לומדת, היא אומרת.
קרא גם:יונתן אובחן כסובל מפיברוזיס ריאתי
חתיכה אחרונה
מוניקה תמיד הייתה יצירתית ודאגה לצורה וצבע. היא סורגת, מציירת ומציירת.
ובשנת 2012, קורה משהו שבאמת משנה את חייה של מוניקה. היא מתחילה קורס בציור מופשט עם האמן Bjørnulf Dyrud כמורה. יום שישי עובר די טוב, אבל מוניקה חושבת שזה קשה, ושהאחרים הרבה יותר טובים ממנה.
- אני לא יכולה לעשות את זה, אומרת מוניקה לבונולף בשבת, נחושה לסיים את קריירת הציור שלה לפני שהיא תתחיל.
ואז האמן מביט בעיניה של מוניקה ואומר:
- אתה צריך לעשות שימוש בנכות שלך. זה נותן לך תנועה שונה לגמרי ממה שכולנו יכולים להשיג.
- וואו! מוניקה חושבת.
והיא יודעת שציור זה מה שהיא רוצה. היא לומדת במספר קורסי ציור של דירוד ומשתתפת בתערוכות אמנות. מוניקה איבדה את מקצועה כמספרה, היא הפכה לנכה לצמיתות, אבל היא משתמשת ביצירתיות שלה באמנות. כשהיא גם מקבלת חבר ומתחילה יוגה, הימים שלה תפוסים לגמרי. כי הדבר הכי חשוב בחייה של מוניקה תמיד יהיה להיות אמא של טובה.
קרא גם:לילה (48) סובלת מכאבי ראש עזים מאז שהייתה בת 14
– השמש שלי, אומרת מוניקה, ומלטפת בעדינות את שערה של בתה כשהיא נכנסת לסלון.
ואין ספק שאמא ובת גאות זו בזו.
מוניקה העבירה מספר הרצאות, בין היתר בבית הספר בטובה.
- פתיחות חשובה, כי יש הרבה אנשים שלא יודעים איך לפגוש אנשים עם מוגבלויות, אומרת מוניקה.
- ואני רוצה לתת השראה לאחרים להשתמש בהזדמנויות הקיימות. אני חושב שיש לי חיים טובים. מחפש מילים, אני עובר על האלפבית, ולבסוף מגיעה המילה הנכונה. אני בדרך כלל אומרת שיש לי מוח יפהפה, שבור, מחייכת מוניקה.
