- צוות האימון לא היה מרוצה, ואז גם לא הייתי מרוצה. חשבתי שאראה להם כמה טוב אני יכול להיות, אבל זה הפך למעגל קסמים שלא יכולתי לצאת ממנו, אומרת קריסטין רוזט.
כישרון האתלטיקה היה רק בן 18 כשפיתחה את הפרעת האכילה אנורקסיה.
הכל התחיל בבדיקת ספיגת חמצן והודעה לעלות על הסקאלה.
כמה חודשים קודם לכן היא זכתה בזהב ב-NM לנוער בריצת 400 מטר, ונכנסה לנבחרת על "צעירה ומבטיחה".
קרא גם:לאחר תשע שנים בדובאי, אינגריד נכנסה להריון עם תאומים
במשך כל השנים הללו הייתה לה מערכת יחסים תקינה עם אוכל, גוף ופעילות גופנית. היא אכלה מה שרצתה והשיגה תוצאות טובות. אבל בדיוק בסתיו הזה היא עברה פרידה מהחבר שלה, ואולי התאמנה קצת פחות וקצת יותר התלהבה ממתקים.
בדיקת ספיגת החמצן לא עברה כפי שציפו המאמנים. המשקל גם הראה יותר ממה שקריסטין עצמה קיוותה.
התחיל לאכול שתי ארוחות ביום
צוות המאמנים הפגין אכזבה, והבהיר שהיא חייבת להתארגן אם תהיה לה הזדמנות להילחם על זהב NM בשנה שלאחר מכן. תחושת האכזבה של מי שאליהם היא נשאה עיניה נתנה לילדה הצעירה את הדחף להתאמן קשה מתמיד - ולהפחית לשתי ארוחות ביום בלבד. לאחר מספר חודשים היא פיתחה אנורקסיה.
- בקיץ שלאחר מכן, הכל השתבש במסלול האתלטיקה כי לא נותרה לי אנרגיה, אומרת קריסטין היום.
האם הבינה בשלב מוקדם שמשהו לא בסדר, והוריה היו הסיבה לכך שהיא עדיין אכלה שתי ארוחות - ארוחת בוקר וערב. שתי ארוחות שהיא ציפתה להן בכל יום, אבל שידעה שהיא צריכה להשלים כדי לספק את הוריה.
לאחר שסיימה את התיכון עברה קריסטין לאוסלו כדי להיות או-פיר, אבל יותר מכל כדי להימלט משליטתה של אמה. ואז היא ירדה במשקל וחזרה הביתה כבדה.
- אני זוכר שאחי אמר שאסור לי להתאמן ולהיות חלק מסביבת האתלטיקה כשאני נראית כמו רוח רפאים. אז יכולתי לבחור - או שאוכל לאכול ולעסוק באתלטיקה, או שלא יכולתי לעשות כלום ולא להשיג כלום. ורציתי להתאמן. במאמץ הצלחתי להשמין מספיק כדי לחזור ולהגיע לתוצאות טובות, אבל הייתי רחוקה מלהיות בריאה, היא אומרת.
אוסטאופורוזיס של הפרעת אכילה
בשנים אלו זכתה קריסטין בשלושה זכיות NM בריצת 800 מטר והשתתפה באליפות אירופה בריצת 1500 מטר. היא מסכמת את התקופה בכך שהיא "בריאה מספיק בשביל זהב", אבל אחרי איזון על חוט הסכין במשך כמה שנים, גופה נכנע.
עצמות שבירות ואגן שבור גרמו לכך שקריסטין נאלצה לפרוש בגיל 26. אז באמת התחילה להתפתח הפרעת האכילה. ועכשיו היא גם פיתחה בולימיה.
- הייתי בן 31 כשסוף סוף פגשתי את האדם הנכון במערכת הבריאות. לפני זה הייתי אצל אינספור רופאים ופסיכולוגים, אבל אף אחד לא פנה אליי. הפסיכיאטר הזה הבין אותי. היה לה ידע על ספורט, בנות והפרעות אכילה, והיא "חבטה" ישר ללב שלי, היא אומרת.
קרא גם:טיריל הגיעה לעולם עם סוד
אחד הדברים הראשונים שהומלצו לקריסטין היה להתחיל בתרופות נוגדות דיכאון.
היא אמרה שזה יגרום לי לקבל עזרה. היא צדקה לחלוטין, ואני עדיין על אותה תרופה. ניסיתי להפסיק, אבל זה לא עבד, אומרת קריסטין.
מצאתי את עצמי בלי הפרעות האכילה
חודשים ספורים בלבד לאחר שהחלה את הטבליות, היא קיבלה בחזרה את המחזור. זה היה חסר כבר עשר שנים.
באותה תקופה, קריסטין הייתה נשואה לגבר שאיתו הייתה שנים רבות - וזמן קצר לאחר מכן היא נכנסה להריון.
- איבדתי את הילד, אבל אני חושב שזה היה הגוף שלי שלא היה מוכן אחרי כל מה שהוא עבר. גם אני לא הייתי מוכנה נפשית להפוך לאמא, זה היה מוקדם מדי, היא מסבירה.
עם התרופות וגישה נורמלית יותר לאוכל, קריסטין השתנתה. היא מתארת זאת כהתעוררות, שהיא מצאה את דרכה חזרה לקריסטין שהייתה לפני הפרעות האכילה. אפילו ההורמונים השתנו - מרמת אסטרוגן של כמעט אפס, הרמה כעת הפכה לנורמלית. כל זה יצר דינמיקה חדשה בזוגיות, והיא ובעלה התרחקו יותר ויותר.
בהריון לאחר אנורקסיה
הנישואים הסתיימו, וקריסטין נפגשה והתאהבה באדם שכבר היו לו שני ילדים וגר בלילהאמר. היא עצמה גרה בסקי.
- נכנסנו להריון כמעט ישר עם הבן הבכור נח (6), וזה לא היה מתוכנן. אבל ההריון עבר מעבר לכל הציפיות, הייתי בכושר מצוין ויכולתי להתאמן עד הסוף. חיכיתי עד גיל שמונה חודשים לפני שעברתי ללילהאמר, אז זה היה קצת מעבר להביא שני ילדי בונוס במקביל לתינוק, היא אומרת וצוחקת.
שנתיים אחר כך נולדה לה ארל (4), אבל ההריון הזה היה הרבה יותר קשה. האגן היה בבעיה, מה שאומר שהיא לא יכלה להיות פעילה כמו עם נועה. זה תסכל אותה שהראש שלה רצה, אבל הגוף שלה אמר עצור. בנוסף, סיבוכים גרמו לכך שהיא נאלצה ללכת לבית החולים פעמיים כי הרופאים פחדו שהילד יגיע מוקדם מדי.
- חשבתי שכל ההריון היה פיתוני לחלוטין והיה לו התמוטטות נפשית. הרגשתי את המחשבות על אוכל חוזרות כי העליתי הרבה יותר במשקל הפעם, אבל למזלי היו לי חברים טובים לדבר איתם. אמא אמרה שאני חייבת להתחזק ולזכור שיש לי תינוק בבטן ושזה הדבר הכי חשוב. והייתי אסירת תודה על הילדה הקטנה שם, אבל רק רציתי לסיים את ההריון, היא אומרת.
למנוע מילדים לפתח הפרעות אכילה
כריסטיאן מיקלנד הנסון היא דוקטורנטית במרכז לאתיקה רפואית באוניברסיטת אוסלו וכתבה את הספריםלהתאבל ולשנות דרך הכאב. היא גדלה עם אמא עם הפרעת אכילה, ומתעניינת מאוד בנושא.
- בעצתי התמקדתי בעיקר במה שאנו המבוגרים יכולים לעשות כדי לעזור לילדים ולצעירים לפתח קשר טבעי וטוב עם האוכל והגוף שלהם. אני מודאגת שבחברה של היום, שבה אנחנו מופגזים כל הזמן בקריאות איך אנחנו צריכים להיראות ולחיות את החיים שלנו, מה ההורים ואנשים קרובים אחרים אומרים ועושים זה חשוב במיוחד, היא אומרת.
היא מציינת שאי אפשר לעמוד באידיאל המעוות שמקדמים תעשיית האופנה, הרשתות החברתיות, הבלוגרים והתקשורת.
- הילדים והצעירים של היום נדרשים לגוף מושלם, הופעות מושלמות וחיים מושלמים. יש דרישות ואידיאלים שאי אפשר להשיג, אבל שיוצרים הרבה מתח ואי שקט לדור שלם. עבודה חשובה שכולנו צריכים לתרום לה היא אפוא להראות את המציאות כפי שהיא בפועל, שכל הגופים שונים ונורמליים, שהאוכל שם כדי ליהנות ולמלא תפקיד - ושילדכם יותר מטוב כנראה בדיוק כמו שהיא או הוא, היא אומרת.
היו מודל לחיקוי טוב עבור ילדיכם
מיקלנד הנסון מאמין שבהקשר זה אתה מהווה מודל לחיקוי טוב כאשר אתה מציג מערכת יחסים חיובית ורגועה עם אוכל וגוף, מראה לילדים שהאוכל הוא לא האויב שלנו, אלא מקור לאנרגיה, שמחה ואינטראקציה חברתית ומבשלים יחד עם הילדים, משהו שיוצר סקרנות והנאה מאוכל על ידי חקירת צבעים, מרקמים וטעמים.
- יש לארגן ארוחות משותפות שבהן הפן החברתי הוא במוקד. ילדים אוהבים מסורות וטקסים. אולי אפשר ליצור מסורת אוכל במשפחה - פיצה בימי שישי או אפייה ביתית לארוחת בוקר בסוף השבוע?
היא גם מדגישה כי יש להימנע באופן עקבי מלהעיר על המראה החיצוני של אחרים, לחיוב או לשלילה, וגם לא לדבר בזלזול על הגוף שלו או על צריכת המזון. כדאי גם לתקן את הילדים אם הם עושים זאת, להסביר מדוע, ודווקא לעזור להם להרים את מבטם למשהו מחוץ לעצמם.
- ככה אתה מראה שהמראה החיצוני לא כל כך חשוב. כדאי גם להראות שזה בסדר להתפנק מדי פעם באוכל לא בריא. אני מאוד שמח על "עיקרון שבת טוב". אנחנו לא יכולים לאכול אוכל לא בריא כל יום, אבל כשאנחנו כן, זה צריך להיות בלי שמץ של אשמה.
התמקדו בתפקוד הגוף
המומחה גם מאמין שניתן ללמד ילדים להתמקד יותר בתפקוד הגוף מאשר איך הוא נראה.
- אם אתה מקל על פעילות גופנית ומגלה לילדים שמחה בשימוש בגופם, אתה מודל לחיקוי טוב. אוכל טוב טעים במיוחד כאשר התחדשת באוויר צח ובתנועה.
כמו כן, חשוב לדבר עם הילדים על לחץ גוף והערכה עצמית.
- שגופים שונים ושאפשר לפגוע באחרים על ידי הערה על המראה החיצוני. ילדים מבינים וקולטים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. אלו שיחות חשובות, שצריך להזמין אליהן את כל הילדים. על ידי שיקוף יחד, הם הופכים חזקים יותר "למשוך מבחוץ", והם יכולים לתרום לאחרים לפתח הערכה עצמית טובה על ידי מודעות למנגנונים הללו, היא אומרת.
צריך לחיות עם הפרעת האכילה
- הפרעת אכילה היא לרוב משהו שאתה חי איתו עד סוף חייך, גם אם אתה בריא. עבור רבים, הריון יכול להיות קשה מאוד להתמודדות כאשר אתה נאבק עם אוכל במשך כמה שנים. התחושה של איבוד שליטה הן על המשקל והן על הגוף שלכם יכולה להיות קשה, מסבירה קריסטין.
היא עצמה חשבה שלעולם לא יהיו לה ילדים, ורואה בזה כמעט נס שזה עבר כל כך בקלות.
- אני שמחה שהייתי כל כך בריאה כשהפכתי לאמא בפעם הראשונה, כי אני יודעת שאחרים חוו את זה כקשה. עבור רבים, זה מאבק רק להצליח להיכנס להריון. בדיעבד הרגשתי הכרת תודה עצומה, ונהייתי גאה על כך שהגוף שלי, למרות כל מה שעברתי עליו, הצליח להיכנס להריון והביא לעולם שני ילדים בריאים לחלוטין. זכיתי לקבלה גדולה יותר של הגוף שלי, מה שנתן לי את הגדול מכולם. הילדים אומרים לי הכל והם אוהבים אותי בדיוק כמו שאני. כאמא, אין לי כל כך הרבה זמן לחשוב על עצמי, היא אומרת.
כי המחשבות ההרסניות יכולות להופיע כל הזמן כשהיא מתאמנת או יושבת לבד ועובדת.
- ואז הילדים נכנסים בדלת, ואז אני שוכח הכל. אני לא צריך להיות אנוכי יותר, ובאמת הייתי צריך את זה. זה כל כך טוב להרחיק את הפוקוס מעצמי.
מודאגים מהילדים
אבל חלק מלהיות אמא זה גם דאגה. קריסטין יכולה לפעמים לחשוב שאולי בעיות עם אוכל הן משהו שנמצא במשפחה שלה, משהו שנמצא בגנים. האם זה ישפיע על אחד מילדיה?
- אני חושב שזה מפחיד לחשוב שבעוד כמה שנים הם יצטרכו להתמודד עם גופות שעברו ריטוש באינטרנט, שהם יתקעו באיך שהם נראים ויהיו להם אותן מחשבות שאני נאבקתי בהן. ואז אני חושב באותו הזמן: איך אני אתמודד עם זה? כי אני לא יודעת, היא אומרת ומוסיפה:
- אבל לפחות אני רוצה להיות מודל לחיקוי עבורם, אני רוצה שיראו שאנחנו אוכלים ביחד, שמותר להנות. הם איתי במטבח כשאני מבשלת, וזה גם אוכל בריא וגם לא בריא. שם עוזרים או סתם עומדים ומפטפטים, וחשוב לי שתהיה אווירה נעימה וחיובית.
לארוחת ערב, שלושתם מתאספים סביב השולחן ואוכלים אותו דבר. קריסטין אוכלת גם ארוחת ערב עם הילדים, זה יכול להיות פרוסות לחם או לחם מתפצפץ עם תוספות טובות. ארוחת הבוקר נעלמת לעתים קרובות כשהיא בשירותים.
- בביתי שגדלתי, אמא שלי הייתה הדבק במשפחה. היא עדיין כזו. היא תמיד הייתה מודל לחיקוי במטבח, באפייה ובבישול. אז לקחתי את זה איתי. והיום אני אוכל הכל, גם בריא וגם לא בריא, אני לא בררן. אבל בחיי היומיום אני אוכלת בעיקר בריא, היא אומרת.
אוכל ופעילות גופנית תפסו את הפוקוס
קריסטין אומרת שהיא בריאה, אבל חיה עם הפרעת האכילה. היא מציינת שלא האוכל הוא האתגר. זה האימון, ואם היא זוכה להתאמן כמה שהיא רוצה או לא.
- זה קצת קשור, אם לא יוצא לי להתאמן, אני מתחיל לחשוב גם על אוכל. אז זו מחלה שלעולם לא אפטר ממנה לגמרי. זו גם הסיבה שאני ממשיכה בטיפול התרופתי. אני מתייחסת למציאות ולוקחת אותן בחשבון, היא אומרת.
אם לשניים חוותה ממקור ראשון כמה מאתגר לקבל עזרה. העצה לנשים אחרות עם הפרעות אכילה שרוצות להפוך לאמא היא לפיכך לתת לעצמך זמן ולהיות סבלניים.
- זה כמובן תלוי איפה אתה בחיים, אבל הייתי ממליץ לקבל עזרה מתאימה ולהתגבר על הגרוע ביותר לפני שאתה מנסה להביא ילדים לעולם. לוקח זמן עד שהגוף מסוגל לשאת ילד לאחר שהמחזור נעדר זמן רב. לא לשכוח את החלק הנפשי. היה סבלני ומצא את עצמך בחזרה לפני שאתה לוקח אחריות על מישהו אחר, היא אומרת.
הפיכתה לאמא הייתה חלק מכריע במציאת משמעות לחיים - משהו גדול ממנה.
- השינוי בחיים עשה לי טוב, ומהיותי תאונת אנורקסית אני היום אמא מתפקדת ומאושרת. אני מרגיש מאוד מאוד בר מזל.
