אווה (105) רוקדת קצת כל יום: - בגילי אתה לא יכול לשבת
כשאווה וונדט ריין הייתה בת שלוש, אמה מתה במגיפה הקשה ביותר של אותה תקופה - השפעת הספרדית. כשהיא עצמה יושבת כעת כמעט בבידוד, זו שוב מגיפה שמשפיעה על חייה.
- החיים מוזרים. סיפרו לי האחים הגדולים שלי שאנשים במנדל שמו אוכל על מדרגותיהם של אנשים בזמן פגעי השפעת הספרדית, כי הם פחדו להידבק. עכשיו הפחד חזר, אומרת הגברת בכושר בל יתואר, שצברה יותר ממאה שנים.
לשפעת הספרדית היו אפוא כמה קווי דמיון עם נגיף הקורונה שהשפיע על חיינו השנה.
כשאנחנו מתקשרים לילדה בת ה-105, היא אומרת שהיא יותר משמחה לבלות בוקר בדיבור על חייה. אחרי הכל, לא קורה הרבה עכשיו שאף אחד בבית לא רשאי לקבל מבקרים.
למרות שהיא מנצלת את זמנה היטב כדי להאזין לרדיו ולצפות בטלוויזיה, הימים יכולים להיות ארוכים בתקופות קורונה אלו.
- אני יושבת וחושבת על כל מה שחוויתי ולמדתי, ופשוט מעניין להיכנס אליו, היא אומרת.
שתי עוזרות
אנחנו חוזרים ל-1915, השנה שבה נולדה במנדל. מלפני כן היו להורים, קרל אלכסנדר ומארי וונדט, חמישה ילדים, כך שהיא הייתה מספר שש בתור.
האב החזיק וניהל עסק ייצור, והיה להם ממון טוב למדי. שתי משרתות סייעו לאם בבית.
– באותה תקופה היה מקובל להיות משרתת, והיו לנו כל כך הרבה ילדים שהיו לנו שניים. הם נהנו איתנו עד כדי כך שאני זוכר שבימי ראשון החופש שלהם הם מעדיפים להיות איתנו מאשר ללכת הביתה לשלהם. היה הרבה עוני ונערות רבות נאלצו לצאת לעבוד כדי לתרום כלכלית למשפחתן באותה תקופה, אומרת אווה.
ב-1918 קרה משהו ששינה את חייה של המשפחה המורחבת. האם, מארי, חלתה קשה בשפעת הספרדית ומתה בדצמבר. לבת הצעירה אין זכרונות ממה שקרה, אך אחים גדולים סיפרו לה כי הגופה הייתה בביתם מספר ימים לפני ההלוויה, וכי היא, הילדה הצעירה, חשבה שאמה ישנה וניסתה להעיר אותה. .
השפעת הספרדית:
- מגיפה עולמית, שהרסה את נורבגיה מינואר 1918 עד דצמבר 1920.
- המחלה נגרמה על ידי נגיף השפעת H1N1. ההערכה היא שרבע מאוכלוסיית העולם הייתה נגועה, כלומר חצי מיליארד בני אדם מתוך האוכלוסייה דאז של 1.8–1.9 מיליארד.
- ב-1918 עדיין הייתה מלחמת עולם באירופה. בנורבגיה הנייטרלית, היה מחסור וקיצוב של מצרכי מזון, מצוקת דיור ומשבר דלק, שביתות והפסקות עבודה.
- נוסף על כך הגיעה השפעת הספרדית, שהדביקה כ. 1.2 מיליון - כלומר 45 אחוז מאוכלוסיית נורבגיה.
- אחוז עד שניים מהחולים מתו, כלומר בסך הכל 0.6 אחוז מהאוכלוסייה בשנים 1918–1919.
- השפעת הספרדית גבתה כ-15,000 חיים בנורבגיה. זה השפיע במיוחד על מבוגרים צעירים, עניים, אלו עם תנאים קיימים, נשים בהריון, קבוצות ילידים מבודדות וחיילים.
(מקור: ויקיפדיה ו- research.no)
- לאחר זמן מה, אבא התחתן עם חברתה הטובה של אמא, ג'רטרוד, שהייתה אחות של הצלב האדום באוסלו. היינו קוראים לה דודה והאחים שלי המשיכו לעשות זאת, אבל התחלתי להגיד אמא. לאבי ולג'רטרוד היו שלושה בנים יחד, אז הפכנו יחד לתשעה אחים.
קרא גם:טורקיל ברולפסן חי בגיהנום של כאב
חולה מאוד
אפילו אווה הקטנה מצאה חברה הכי טובה עם אותו סיפור כמוה. גם אמה של בתו של מפקד המשטרה מתה מהשפעת הספרדית. שתי הבנות עברו את הילדות יחד.
- היה לי חינוך מאוד בטוח וטוב עם קשרים משפחתיים טובים. היינו כל כך הרבה אחים שלא היינו צריכים הרבה יותר. בבית היו לנו פסנתר ופסנתר כנף וכל הזמן שרנו, היא נזכרת. היא גם שרה, למרות שהייתה הרבה ולעתים קרובות חולה בילדותה.
מורה למשק בית
- אמרו לי כמבוגר שאף אחד לא האמין שאגדל כי נאבקתי כל כך באלימות עם אסתמה. סבתי חיממה מטליות צמר על הכיריים ושמה לי על החזה - הם חשבו שזה יעזור. אבל שום דבר לא עזר. היום אני מבינה, כי הייתי אלרגית לצמר ולהרבה דברים אחרים.
והיא גדלה. אווה למדה בבית ספר יסודי ותיכוני, ובגיל 18 סיימה את בית הספר לעקרות בית. זו הייתה בחירה שאמא ג'רטרוד עשתה עבורה. "את שכל כך טובה בלעזור במטבח משתלבת כאן", נאמר לאווה. כשסיימה שם, גם היא לא זכתה להחליט, כי אמה ביקשה לה מקום בבית הספר למורים בסטבק.
– "אה, כדאי?", אמרתי, ואז התחלתי את החינוך שהפך אותי למורה למשק בית. בסטבק למדתי לבשל, לעשות גינון ולשמור על בעלי חיים. הדבר הגרוע ביותר שחוויתי היה להישלח לרפת החזירים כשומר לילה של חזירה בהריון. למרבה המזל, היא חיכתה ללדת עד שהמשמרת שלי תסתיים, אומרת אווה וצוחקת.
קרא גם:אידה (23) פגשה את איש החלומות שלה מריו בטיול בדרום: כך היא נאלצה להילחם על האהבה
פגש אהבה
אבל לפני הלימודים, אולי עוד כשהייתה בת 11–12, פגשה אווה בחור צעיר שנהג לעבוד בקיץ בחנות הספרים הקטנה של אביה במנדל.
אווה וחברתה חשבו שעובד המחסן הצעיר יפה ונאה. מספר שנים לאחר מכן, השניים נפגשו שוב, לגמרי במקרה ביריד כיף.
– ישבנו והבטנו בקרוסלה וגילינו את הצעיר החתיך היושב בה. הוא זיהה אותי וניגש אלינו. "סליחה, אבל יש משהו מוכר בך?", הוא אמר לי.
הוא שאל את חבר שלי יפה אם זה בסדר שהוא ייקח אותי לטיול כדי שנוכל לדבר, היא נזכרת.
בתמונה זו, אווה היא בת 20.תַצלוּם:פְּרָטִי
לא היה צורך יותר; סיפור אהבה התחיל.
המלחמה הגיעה
- התחתנו בערב ראש השנה 1939. אז גר אולב בטרונדהיים, שם למד להיות מהנדס, ואני עברתי לשם. בהתחלה התארחנו במלון בזמן שחיפשנו בית קבע, היא זוכרת.
הם יצאו לחופשת חג הפסחא כי לא יכלו להרשות לעצמם ירח דבש. כשחזרו לטרונדהיים, לא עבר זמן רב עד שהרצינות השיגה אותם. לילה אחד דפק בעל הפונדק על הדלת ואמר: "אתה חייב לקום. הגרמנים כבשו את נורבגיה ויש מלחמה".
- גרנו בטרונדהיים לאורך כל מלחמת העולם השנייה. בתנו, שנקראת גם אווה, נולדה ב-1943, ורק כמה ימים לאחר לידתה נפלו על טרונדהיים עוד פצצות. כל החולים בבית החולים נאלצו להתפנות ואווה שכבה במיטת התינוק כששני חיילים גרמנים נשאו אותה למרתף.
אין מצוקה
המשפחה הקטנה עברה והפכה לשכנות הקרובות ביותר לבנדקלוסטרת האימתנית, המטה של רינן.
היא הרגישה מאוד שמשהו קורה שם, אבל בשום אופן לא הבינה את היקף הזוועות שהתרחשו. היום היא זוכרת היטב את הנרי רינן, שלעתים קרובות ישב בגן ועישן.
- הוא היה קטנטן ולבש מעיל פרווה גדול מדי. לאן שלא הלך, רועה גרמני עקב אחריו, וזה הרגיש מפחיד.
לאחר המלחמה עברה המשפחה הקטנה לסטוונגר, שם אווה הייתה מורה לבית במשך כמה עשורים. לא היו להם יותר ילדים, אבל בתם נתנה להם שני נכדים, והנכדים האלה העניקו לה חמישה נינים. היא חושבת שזה נפלא להסתכל על כל מה שהחיים נתנו לה.
- כשאני חושב אחורה, אני לא רואה שום קושי גדול. נחסכו ממני צער גדול. זה היה מהפך להיות אמא טרייה בגיל תשע, אבל היא הייתה אדיבה ודאגה לנו, לימדה אותנו להיות עצמאיים. אף אחד מעולם לא פגע בי, היא מסכמת.
קרא גם:בן רגע, פניה של מרי (17) נמחצו ללא הכר. - אני לוקח יום אחד בכל פעם
אוהב את החיים
כשאנחנו מדברים על מה זה אושר, היא אומרת שזה הערכים שהיא לקחה איתה מהבית: בילדותה היא ביקרה את סבתה בבית האבות ולמדה את ההנאות שבעזרה לזולת. זה עיצב אותה כאדם.
- תמיד נהניתי הכי טוב כשאני יכול להיות מועיל ושימושי. העובדה שהצלחתי לעזור לאחרים הפכה את חיי לעשירים, היא מנמקת.
השנה מלאו ארבע שנים מאז עברה לבית האבות טסטה בסטוונגר, והגישה החיובית שלה לחיים באה שימושית גם שם.
אווה אוהבת את החיים ומאזינה בסקרנות לתוכניות הרדיו המשודרות.
קרא גם:אם יש לך פרח זה בגינה שלך, עליך להסיר אותו עכשיו
המתכון לחיים ארוכים
כשזה מגיע לקורונה ולבידוד שכולם בבתי אבות נאלצו לחיות איתו, היא ניסתה לקחת את זה גם בהומור טוב.
- יש לי מזל שיש לי זיכרון טוב ועדיין נהנה להקשיב וללמוד. בעיקרון, אני טוב בלהמציא דברים. אני עדיין רוקדת קצת כל יום. כשאתה בגילי, אתה לא יכול לשבת - אז אתה צריך להתאמן, אומרת הגברת, ש"כל השנים" הייתה פעילה באגודת ההתעמלות.
אווה שרדה את בעלה אולב רין, שמת בגיל 72, ואת כל חבריה. ובכל זאת, היא מבלה הרבה מזמנה כעת במבט לאחור על כל מה שעברה.
- כשאני חושב על כל מה שלמדתי מתהפוכות ושינויים גדולים, זה מדהים. לעולם לא אשכח כשאמא שלי אמרה לי שקיבלנו שיחת טלפון; אפילו לא ידעתי מה זה טלפון. באותה תקופה למדנו להתקשר דרך מרכזייה וגברת הקשיבה לא פעם לכל מה שנאמר. זה משהו לחשוב עליו כשאני יושבת כאן עכשיו עם שני פקקים קטנים באוזן, היא אומרת וצוחקת.
כשהיא נשאלת מה המתכון לחיים ארוכים ומאושרים, היא מספרת שתמיד אכלה בריא, התאמנה היטב והתנהלה באלכוהול. היא לא עישנה והיה לה לב ישן טוב. אבל הדבר החשוב ביותר, היא מאמינה, הוא שהיא שמה אחרים לפני עצמה.
יתרה מכך, היא לא נתנה לנגיף הקורונה להפחיד אותה.
- אני לוקח יום אחד בכל פעם. מה שיבוא יבוא – חשוב לא לחשוב יותר מדי. אני עצמי שמרתי על אמונתי הילדותית ואומר את תפילת ערבית. זה ארוך, כי יש הרבה אנשים שאני מתפלל עבורם.
