עברו הרע של שופט הריקוד
יום אחד תור (5) הגיע הביתה ושאל: "אמא, ישוע הפלה?".
- תמיד שמעתי שאני כל כך הרבה. איך אנחנו יכולים לשנות את תור, כביכול. זה כמו הד בראש שלי.
אנחנו אולי מכירים אותו הכי טוב כשופט הריקוד המקסים שבשנים האחרונות הפיץ את הבשורה במילים גדולות, פידבקים צבעוניים ואאוטפיטים נוצצים בפריים טיים בטלוויזיה 2.
אחרים אולי זוכרים אותו מהמהדורה הראשונה של Farmen Kjendis ב-TV 2 או Sofa ב-NRK.
לא כולם יודעים שגם תור (41) מסתובב עם הרצאות ומספר את סיפורו על איך זה היה לחיות עם איומים ובריונות בגיל בית ספר פגיע, ואיך הוא עצמו עבר את שנות העשרה הקשות.
- שמעתי את זה מכל עבר: אתה לא יכול פשוט להיות פחות מעצמך, אתה לא יכול להתחיל לבעוט בכדורגל... כאילו זה האדם שמציקים לו שצריך לשנות. אחרים יכולים לומר שצריך לצפות לקצת, כאשר הוא כמוהו.
תור פטרסון (41)
תור הוא איש טלוויזיה, דובר, אמן ושופט ריקוד. גדל בלייר, מתגורר היום באוסלו עם בן הזוג יואקים טיוסטהיים (28).
הערפל מונח נמוך מעל אזורי הבית של לייר. תור איתה בבית שאמרה את מילות הזהב שהיו כל כך חשובות.
- אמא הייתה צלולה; אתה לא מעז לשנות את עצמך כדי שמישהו אחר יאהב אותך. זה איתי כל הזמן.
ובכן, הוא רוצה לחשוב.
- אני אוהב תשומת לב, אבל לא למען תשומת הלב. כשיש לך קול שנשמע, אז דע מה אתה רוצה להגיד ותשתמש בו, הוא מאמין.
קרא גם:ארווה תמיד נבחר אחרון בכדורגל. הצעה של מורה שינתה הכל
משאב פנטסטי
קשה לחשוב אחורה. - פחדתי מאוד, זו כנראה ההרגשה שאני מרגישה הכי הרבה כשאני חושבת אחורה.
תמיד היה מישהו שאיים להרביץ לו. לפעמים גם הם עשו זאת. כמה פעמים בשבוע הוא נאלץ להתקשר להוריו כדי שיבואו לאסוף אותו מבית הספר. בפעמים אחרות הוא עשה מעקפים ארוכים כדי להימנע ממפגש עם מישהו, או ישב וחיכה עם הכובסת עד שהחוף היה פנוי.
בבית הוא היה פתוח לגבי מה שקרה בבית הספר.
תמיד היה לי גיבוי בבית. זה כנראה מה שגורם לאנשים רבים להיאבק. אם זה לא בטוח גם בבית וגם בחוץ, אז לא תמצא זירה בטוחה ותוכל לבנות אופי.
ביקר הורים אחרים
לאמא רות (71) היה קשה להשלים עם הבריונות בבנה.
– אתה לא רואה כמה הוא נאה וטוב, חשבתי. קראו לו כל כך הרבה דברים מוזרים. ואתה לא רוצה שהילד שלך יהיה מוזר, אלא שהם יראו איזה משאב נפלא הוא.
היא לא יצאה מגדרה כדי לחפש את ההורים של הבריונים, או לדבר עם המנהלת ממול. כשהשיניים התרופפו, או שהבן סבל בכל הדרכים האפשריות. היא כעסה לפעמים. נוֹאָשׁ. כמו כשהבן חזר הביתה כבן חמש ושאל: "אמא, האם ישו יצר הפלה?".
- לא, ילד שלי, ישו אוהב את כולם, עניתי. אבל חשבתי על שלי. איך הילדים האלה מכניסים את זה, ומי לימד אותו את המילה ממזר, היא תוהה.
קרא גם:כריסטין (31) בילתה 14 שנים במוסדות פסיכיאטריים - בגלל אי הבנות
בפאניקה
- אני מרגיש מאוד נבגד. ממבוגרים ומהורים בכיתה. הלוואי שהקטנה הזאת לא אצטרך לחוות את כל הכאב, מודה תור.
הוא מבין שהם התכוונו לטוב כשאמרו שהוא צריך להתלבש אחרת ולהפוך למישהו אחר.
- אבל אני לא מבין שמבוגרים לא מבינים שזה לא משתפר. מה לגבי הצגת אמצעים למי שמציק, הם אלה שזקוקים לעזרה. עבור בריונים רבים, בריונות הופכת להיות הדרך היחידה שבה הם מקבלים תשומת לב.
כששנים רבות לאחר מכן פגש את אחד הבריונים הגרועים במסיבה, הוא נבהל. אבל הם צריכים לדבר. הסתדר.
– הוא הצטער מאוד על מה שעשה. אבל זה מוזר, חלק מהאנשים אפילו לא זוכרים מה הם עשו. יש לך גם אחרים שמתנצלים בפניי, אבל אני לא זוכר אותם... אתה זוכר רק בריונות ממי שאתה אוהב, הוא אומר.
זה נתן לו את האמונה שלנו, בני האדם, יש כוח משלנו.
- אם הדימוי העצמי שלך טוב, אתה מבין שאתה לא רוצה את האנשים האלה בחיים שלך. אז אולי הבריונות תיתפס כפחות משמעותית, הוא מאמין.
הוא זוכר היטב את הילד המגניב בבית הספר התיכון ששם קץ לחלק מהבריונות. תור למד לנגן בגיטרה מסבתו והתבקש ללמד כמה מהתלמידים האחרים לנגן. אחד מאלה היה אחד מהחבר'ה המגניבים. אז בפעם הבאה שראה את תור מציקים לו, הוא היה במהירות במקום: היי, חבר'ה - תפסיקו, הוא אמר. והם הפסיקו.
הוא מעודד זאת גם בהרצאה.
- אני זוכר את הבריונים שלי, אבל אני זוכר את אלה שלא עשו כלום כדי לעצור את זה אפילו טוב יותר.
קרא גם:חוקר מפריך את מיתוס הבריונות
התקופה הכי קשה
הוא משתמש גם ברצינות וגם בהומור כשהוא חולק את הניסיון שלו כדי לספר להורים, מורים ואחרים שעובדים עם ילדים.
- אתה חייב לגרום לצעירים להיות מסוגלים להישאר מעל גיל 20. גיל ההתבגרות הוא התקופה הקשה ביותר. זה הורמונים והכל, וזה המחזור שלך לפרוץ. אז אתה צריך מבוגרים שהעניקו לך ביטחון, אהבה ויציבות, ושלוקחים אותנו ברצינות.
הוא גם מאמין שההורים חייבים להבין שהילדים חייבים ללכת בעקבות החלומות שלהם, לא שלהם.
- החלום שלך הוא לא החלום של הילדים שלך. תעמוד בשבילם. לגבות אותם, להאמין בהם, להקשיב להם. צור את חדר השיחה שבו הם יכולים להמציא כל דבר. זה לא כל מה שאמא חשבה שנעים לדבר עליו, אבל היא עדיין הייתה צריכה לדבר על הכל.
הוא נושא עמו את ההתלהבות של אמו מחוסר השוויון.
- הו, כל כך מרגש, היא יכלה לומר כשפגשנו מישהו אחר. אז אתה יכול ללמוד ממנו משהו. אמא מאוד מלאה באהבה, ומילולית בדיוק כמוני. דיברנו הרבה, היא לקחה הרבה לוחמים בשבילי.
כשהוא סיפר שהוא הומו, רות הייתה שם.
– ילדי היקר, אתה חייב לבוא אלי. אם אתה לא מתכוון לבוא אליי, למי תבוא אז, היא אמרה, נזכרת תור. היום הוא עדיין מתקשר אליה כשיש משהו.
קרא גם: ויקטור סוטברג פותח על התקופה הקשה בתיכון: - הבריונות שינתה אותי
שופט ריקודים
מאז שהייתה קטנה, אמא רות חשבה שכדאי לה
שלושה ילדים. שתי בנות ואחר כך בן. וככה זה יצא, למרבה הפלא.
הו, תור, הוא נפלא. הוא כל כך אוהב, כך גם שלושת הילדים שלי, מדגישה רות. הם שמו לב מוקדם שטור היה מאוד מיוחד וטוב. רציתי לשחק באיפור ולהתלבש, לא במכוניות.
- אבל דחפתי את זה קצת, כי אנחנו מאוד מקווים שלילדים יהיו חיי A4, אז יהיה להם יותר קל, מודה רות על המחשבות שהיו לה אז.
העובדה שהוא יושב כרגע כשופט ריקוד ב-Skal vi danse, ומעז להתלבש בנצנצים והדר, זה בדיוק כמו שצריך. כי הריקודים הם שהצילו את תור מהבריונות, נזכרת רות.
- הוא נעשה הרבה יותר בטוח בעצמו. נהניתי מתחרויות ולמדתי הרבה על עצמי ועל אנשים. ראית שהילד שמח ובטוח.
"הוא הולך להיות טוב," שמע תור מישהו אומר כשראו אותו רוקד. זה עשה טוב. אף אחד בבית הספר לא אמר לו דבר כזה.
- לא צריך הרבה לפני שאתה כילד מרגיש שיש לך ערך. כל כך הרבה קרה לי בסביבת הריקוד ההיא - קיבלתי גיבוי, אומר תור ומצחקק מעט.
- ואני חושב שאמא ואבא היו מאוד מאושרים כשהפכתי לשופט של Skal vi danse - אז הם קיבלו תשלום עבור כל שיעורי הריקוד שהם שילמו עליהם.
אמא רות מודה בזה בקלות.
אני כל כך גאה, אתה יודע. הוא עצמו במאה אחוז. תור לא שם שום דבר באמצע, ואז הוא גורם לאנשים להקשיב. הוא לא גס רוח או גס רוח לאף אחד. הוא טוב בלנסח את עצמו כדי שאנשים יבינו, ואני מאוד גאה בזה. תור עשה צעדים קטנים בכיוון הנכון עבור עצמו, ובהחלט נחת בשלום על שתי רגליו.
קרא גם:בגיל 14 שקלה קמילה לקחת את חייה. ואז היא עשתה בחירה ששינתה הכל
כל אחד שונה
ובכן, היא מפילה את מה שיש לה בידיים כשיש משהו.
- זו הזכות שלי להיות מסוגל לעזור לילדים שלי. אנחנו לומדים מהם משהו כל הזמן, ובין אם אתה בן 90, 70 או 12, כל יום תלמד משהו חדש.
- מה לימדו אותך?
- מרווחות. לפני כן הייתי פחות מרווח. הייתי נורא ביישנית, וגדלתי עם "אתה לא אומר את זה, ואתה לא עושה את זה". הילדים לימדו אותי להיפתח. אני מאוד אוהב את כל האנשים. אני אף פעם לא שופט אנשים עד שאני מכיר אותם. אם הם פאנקיסטים, יש להם הרבה קעקועים, או לבושים מרושל - יכול להיות שיש להם לב זהב.
תור הבין שכולם שונים.
- אני נוטה לומר שיצרנו עולם שמתאים רק למושלמים, אבל מכיוון שאף אחד מאיתנו לא מושלם, אף אחד לא מרגיש שהוא משתלב. אנחנו לא יכולים לקבל את זה ככה. הבנתי שכל אחד הוא שונה ושכל אחד הוא ייחודי. אנחנו כל כך טובים בלהיות מה שאנחנו חושבים שהחברה רוצה שנהיה. אבל הכי טוב להיות עצמך, אמרה אמא שלי תמיד.
