- חשבתי על הדברים שמשמחים אותי בחיים, וזה לא היה קשור לרגליים שלי

- אף פעם לא קורה במהלך קריירת ספורט פעילה שאתה בריא ויש לך שנה שלמה פשוט להסתובב ולהתאמן.

בירגיט סקארשטיין ניצלה היטב את זמן הקורונה. כעת היא מוכנה לאתגרים שמחכים בטוקיו.

- זה די קדחתני. זו עבודה, אחרי הכל, ואני צריך לצחוק קצת כשאנשים שואלים מה אני עושה כל הזמן שאני לא מתאמן. האם אתה מתכוון כשאני אוכל, עושה עבודת חסות, נוסע, מתקן חשבונות, עונה למיילים או עונה לטלפון?

בן ה-31 מלבנגר ידוע בחיוך הגדול, במחויבות הזוהרת ובגולמיות המרשימה שלו. ולא מזיק שהיא האלופה המכהנת בחתירה ויש לה שלל מדליות בסקי שטח.

כשהמדינה נסגרה, חיי היומיום התהפכו עבור רבים. זו הייתה גם שנה יוצאת דופן עבור בירגיט.

- היינו בנורבגיה הרבה יותר ממה שאנחנו בדרך כלל. בדרך כלל אנחנו נוסעים לפחות שליש מהשנה ולא היינו ככה עכשיו. היו לנו חיי יומיום אחרים לגמרי ללא שיא צורה ותחרויות.

סקארשטיין בריא ונטול פציעות

השנה וחצי רוב האנשים חוו איך זה כשדברים לא הולכים כמתוכנן. כספורטאי זה יכול לקרות כל הזמן - פציעות, תחרויות מבוטלות ומחלות יכולות לשים קץ גם לתוכניות האימונים וגם לתוכניות התחרות. היתרון הפעם הוא שהגוף גם בריא וגם נטול פציעות. לפיכך, בירגיט והצוות שלה השקיעו את הזמן בכיוונון ובהתעסקות.

קרא גם:אתה צריך לחשוב על זה כדי ליצור חדר אימונים בבית

- לא היו לנו פציעות או מחלה, והיו לנו הרבה אימונים. זה היה תהליך יסודי ואנחנו ערוכים היטב לאולימפיאדה.

בירגיט טובה בלשמור על המוטיבציה. למרות שגם האולימפיאדה הפראלימפית וגם אליפות אירופה נדחו והדברים לא התנהלו לגמרי לפי התוכנית, היא בילתה את השנה בהכנות טובות יותר לקראת האליפויות הקרובות. הסוד? יכולת הסתגלות.

- אני חושב שזה עניין של הסתגלות די מהר ולקבל את זה שזה לא הלך כמתוכנן. אני מנסה לראות אילו אפשרויות יש לי, לא מה צריך או יכול היה להיות. יש כל כך הרבה דברים בחיים שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם, אבל זה לא מועיל לשבת ולאחל שהקורונה לא הייתה קיימת, כי אנחנו לא יכולים להשפיע על זה.

היא מאמינה שחשוב לאחוז בדברים שאתה באמת יכול לעשות לגביהם משהו, ולעבוד עליהם.

- אולי לא היה לך זמן כמו שחשבת לאימון ההיא, אבל עדיין יש לך קצת זמן! לזרוק את עצמך, במקום לבזבז זמן על מה שאתה לא יכול לשנות.

התאונה של סקארשטיין

בירגיט מתארסת כשהיא מדברת על מוטיבציה. כספורטאית היא הלכה עם עצמה כמה הקפות באופן טבעי - לא תמיד מפתה ללכת לאימונים בעצמה. אבל אז יש אולי פרק אחד בחייה שבו היא באמת הייתה צריכה להיות גולמית בהסתגלות.

כאשר בירגיט הייתה בת 19, היא עבדה בבית יתומים בתאילנד. מבלי לבדוק כמה עמוק המים, היא קפצה אחרי חברה ופגעה במשהו על קרקעית הים. היא סבלה מפציעה קשה ברגלה ונותחה בסך הכל 16 פעמים. בניתוח האחרון היא קיבלה הרדמה אפידורלית שלא השאירה את הגוף כמו שצריך. זה השאיר אותה משותקת מהמותן ומטה.

קרא גם: מאריתה הפכה לאם לאחר פגיעה מוחית

- זה היה מהפך עצום, ברור שכן. הייתי צריך לשים רגל על ​​הקרקע מיד ולראות אילו משאבים עומדים לרשותי.

אחר כך היא כתבה רשימה ארוכה של כל מה שהייתה אסירת תודה עליו: ראש צלול, חברים טובים, חינוך לדרך, שתי זרועות. יחד עם זאת, היא השלימה במהירות שאין דבר שהיא יכולה לעשות כדי לשנות את הנזק.

- חשבתי על הדברים שמשמחים אותי בחיים וזה לא היה קשור לרגליים שלי. זה היה על משמעות, קהילה, חופש וטבע, ועדיין היה לי את זה. פשוט הייתי צריך לעשות את זה בדרכים אחרות.

עבור בירגיט, הפתרון היה להתאמן. מִסָה.

- זה היה חרא, אבל לא יכולתי לעשות שום דבר כדי להשפיע על זה מעבר לאימונים. ראיתי באילו תחומים אני יכול לעשות משהו, וניסיתי להפיק מהם את המרב.

- התאמנתי הרבה כי חשבתי שאם יש סיכוי של חצי אחוז שזה יכול ללכת טוב, אז זה ילך טוב, כי אני עושה את העבודה. ואם זה לא הולך טוב, גם זה בסדר, כי אני יודע שעשיתי מה שיכולתי, ואז היה קל יותר לקבל.

התחרות הראשונה

זו הייתה תחילתה של קריירת ספורט מרשימה. בירגיט אמנם שחתה בין היתר אחת עשרה שנים לפני שנפצעה, אך רק לאחר הפציעה השקיעה בספורט במלואו.

- הבנתי כשנפצעתי שזה חכם לאמן את הגוף שלי להתמודד עם המצב החדש, כדי שאוכל לחיות בדרגת החופש הכי גבוהה שאפשר. הבנתי שככל שאני חזק ומתמיד יותר, כך אני מקבל יותר חופש בחיים שלי.

חצי שנה בלבד לאחר שנפצעה, כשהיא עדיין בשלב הראשוני של השיקום, היא השתתפה במרוץ הסקי הראשון שלה.

- חשבתי שארשם ל-10 ק"מ ונראה מה קורה. וזה היה נורא לחלוטין, זה הדבר הכי גרוע שהייתי חלק ממנו בכל חיי. זה היה כל כך כבד וכואב ורטוב. הייתי משותקת רק חצי שנה, והייתי במצב פיזי ממש גרוע, לא הייתה לי טכניקה והייתה לי מזחלת שקשה להשתמש בה. ביליתי כמעט שעה על 10 ק"מ. אבל אז הייתה לי נקודת התחלה להשתפר, וכשהשתתפתי באותו מרוץ בשנה שלאחר מכן, זה לקח חצי מהזמן.

אימון יומיומי

יום רגיל עבור סקארטיין מתחיל בכך שהיא קמה ונוסעת לארונגן מחוץ לאוסלו כדי לחתור עם הקבוצה.

- אחר כך אנחנו נוסעים לאולימפיאטופן למפגש מספר שני. אני בדרך כלל מתאמן שניים עד שלושה מפגשים ביום, ואת שאר הזמן אני מבלה בעבודה אחרת.

יום אימון בתקופת הסלמה עשוי להיראות כך:

מפגש 1: היערכות לחימום. 10 ק"מ חתירה.

מפגש 2: היערכות לחימום. 6 ק"מ חתירה.

אֲרוּחַת צָהֳרִים

מפגש 3: כוח ואימון בסיסי.

מפגש 4: 60 דקות רכיבה על אופניים.

נדנדה על רחבת הריקודים

להיות מודל לחיקוי עבור אחרים, מישהו שפורץ גבולות ומראה שהכל אפשרי חשוב לבירגט. זו גם הייתה המטרה כשהתנדנדה על הרצפה ב"שנרקוד" בסתיו שעבר.

- זה די מעניין, כי אנחנו קוראים את העולם מההתייחסויות והפרספקטיבה שלנו. אז קל לומר מה אחרים יכולים ומה לא יכולים לעשות על סמך מה שאנחנו חושבים שאפשרי. אני יכול לעוף באוויר, לזחול על הרצפה, לעמוד על הידיים ולהחליק על הישבן. אנו מגדירים מה אפשרי עבורנו, והדרך הטובה ביותר להראות זאת היא לעשות זאת.

ממוצע של שמונה שעות תרגול במרכז הריקודים בכל יום השתלם - בירגיט ופיליפ היו הזוג הראשון שקיבל ארבע עשרות מהשופטים. למרות זאת, זה היה אתגר לשלב אימוני ריקוד עם ההכנה לאולימפיאדת הנכים. בירגיט מודה שהיא לא הצליחה להחזיק את זה לאורך זמן.

- היה אינטנסיבי וכיף גדול. סיימתי את עונת החתירה בחתירה ב-NM בבוקר ושידור חי בערב. הייתי כל כך עייף אז שנאלצתי לישון בין החזרה לשידור החי. לא עברו הרבה יותר משנים עשר השבועות שהייתי בריצה ההיא, ואז נאלצתי לצמצם את אימוני הריקוד שלי. אין טעם לעמוד במקום הרביעי בטוקיו ולהגיד ש"הייתי חייבת לרקוד", היא אומרת וצוחקת.

כעת כל ההתמקדות היא באולימפיאדת הנכים בטוקיו. לקראת האולימפיאדה, היא וחברותיה לקבוצה התאמנו פעמיים או שלוש ביום בחצי השנה האחרונה.

- יש אני ושבעה חותרים אולימפיים בנבחרת. אנחנו שונים, אבל אנחנו חותרים קודם כל. יש לנו את אותו מאמן ועוקבים אחר אותה תוכנית אימונים, ואנחנו משלימים זה את זה גם כספורטאים וגם כאנשים. לאף אחד לא אכפת שאין לי קרסוליים וברכיים איתי, וזו סביבה מקסימה להיות בה. יש סיבה שאנשים לא רוצים לוותר.