סולפריד קואנדה על המשפחה והילדות הקשה
סולפריד חשב שהם בחופשה בנורבגיה: - פתאום ראינו את בתי הספר שאנחנו הולכים ללמוד
מרים המשקולות סולפריד קואנדה נושא עמו סיפור ייחודי לחלוטין. היא גם הראתה שאתה יכול להגיע לפסגה גם אם בילית חלקים גדולים מהחינוך שלך בתהום העמוקה ביותר.
סולפריד קואנדה (26) כתב תולדות ספורט ב-10 באוגוסט בשנה שעברה. הלם, שמחה והקלה נכתבו על פניו של מרים המשקולות יליד פיני כאשר הניצחון היה עובדה.
צהלה חסרת מעצורים ודמעות שזלגו - תגובה ספונטנית ששלחה זרם של שמחת ספורט בכל העם הנורבגי. רק ארבע שנים לאחר שהתחילה הרמת משקולות, היא הפכה לאישה הנורווגית הראשונה שזוכה בזהב אישי באולימפיאדת הקיץ מזה 20 שנה.
- היו הרבה רגשות הקשורים לרגע הזה. ספק, פחד למעוד בקו הסיום, הפחד שהרקע והחינוך שלי יעצרו אותי. זה היה המבחן הגדול. זו הסיבה שהתגובה כשגיליתי שזכיתי בזהב הייתה כל כך חזקה. אף אחד לא יודע מה עברתי, באילו קרבות נלחמתי בילדותי. ואז עשיתי את זה - זו הייתה הרגשה שאי אפשר לתאר!
חזר הביתה
סולפריד פורצת בחיוך רחב. זרזיף של נמשים נמשך על אפו של הדרום פיני-שנהב. אנו פוגשים את נערת הזהב, שבסיסה כיום בדרום נורבגיה, באוסלו, באולם הספורט העליון בסוגנסוואן.
בתיק שעל גבה נושאת האלופה האולימפית חלקים גדולים מחייה, מבלי שנראה שהיא מתקשה משמעותית. הרי המנצח האולימפי מרים מדי יום עשרות קילו מעל משקל גופו שלו מעל ראשו.
- עם החיים בתיק אימון, איפה הבית עבורך היום?
- אם יש מקום שאני מרגישה בבית, זה אימון, במיוחד עכשיו שאין לי מקום מגורים קבוע. שם אני יכול להיות עצמי ב-100 אחוז. גם אני עברתי לגור עם שתי חברות כמה חודשים לפני האולימפיאדה, והן תפקדו עבורי כמשפחה, משתפת בת ה-25.
ועכשיו אנחנו חוזרים למה שסולפריד רמז בתחילה. הקרבות שבהם נלחמה כשגדלה. השנים שבהן סולפריד לא האמין בערכו שלו או בעתידו. מה שהוא היום סיפור הצלחה התחיל בתנאים תובעניים בפינלנד. בגיל תשע היא עברה עם אביה ואחיה האיבוריים לנורבגיה.
- זה היה קשה. עברנו דירה פתאום ובאמת חשבנו שאנחנו יוצאים לחופשת הקיץ. פתאום הסתכלנו על בתי ספר שאנחנו הולכים ללמוד. ואז התחלנו ללמוד, תוהים כמה זמן זה יימשך. בעצם הייתי הילדה של אמא שלי, אבל איבדה את הקשר איתה בתקופה ההיא. עברו כמה שנים עד שראיתי אותה שוב. החיים שלי התהפכו לגמרי, והרגשתי מאוד בודד ובודד, מספרת סולפריד.
לא כמו האחרים
המנצח האולימפי שוקל את דבריו. לא על כל טראומות ילדות היא יכולה לדבר בקול רם. הסיפור הוא לא רק שלה. אבל הרעיון שהיא תזכה יום אחד לשבחים מכל העולם היה אז רחוק לגמרי מהמציאות.
- אני לא מסתיר שהילדות שלי הייתה קשה. כילד היו לי הרבה סיכויים נגדי. זו גם הרבה מהסיבות לכך שלא התחלתי לעסוק בספורט מוקדם יותר. זה לא היה בקלפים עבורי, או משהו שיכולתי להתמקד בו.
קרא גם: היא כבשה את לבו של האלנד: - לא ידענו את זה אז, אבל...
אחרי כמה שנים בנורווגיה, היא עשתה מעשה. בבית הספר, סולפריד פתחה על כך שהמצב לא כל כך טוב בבית.
- כבת 15 הגעתי לבית אומנה. הייתי נאבק מאוד באותה תקופה, והיה קשה לראות את העתיד. הייתי ילד עם הערכה עצמית ודימוי עצמי גרועים. זו הייתה תקופה בחיי שבה הפך להיות חשוב לי למצוא תחושת שייכות, היא מסבירה ומרחיבה:
– לא הייתי אור כמו אמי ולא חשוך כמו אבי. גם אני לא נראיתי כמו אף אחד בכיתה. היה לי שיער מתולתל ורציתי שהוא יהיה חלק. קיבלתי מבנה גוף אתלטי בשלב מוקדם והיו לי קומפלקסים כבר בכיתה א'.
אריה בכלוב
האימון הפך לנקודת אור בחושך. כאן היא הרגישה בבית, וזה הפך לנקודת מפגש שבה יכלה להרגיש שמחה. כואב לה לחשוב על היום, שהמוטיבציה בהתחלה הייתה לשנות את הגוף והמראה שלה. עם הזמן זה השתנה.
– האימון הפך גם לחיפוש אחר תחושת שליטה, שעד אז לא הרגשתי בחיי. הצלחתי להערים על עצמי להיות מרוצה מהגוף שלי, כי שיניתי את הפוקוס מאיך שנראיתי למה שאני יכול לעשות. הרגשתי כמו אריה שהיה בכלוב, ועכשיו הייתי רעב למשהו שאוכל להקדיש לו את הזמן שלי, אומר סולפריד, שעבר מאימון בסטודיו עם חברים לחלק מהקהילה בסביבת הקרוספיט.
עם המראה העדין שלה, שערה אסוף בחוזקה בקוקו ולבוש בסוודר סריג רך וקליל, קל לשכוח את החוזק הגולמי ששוכן בספורטאי הצמרת הצעיר. וזה רחוק מלהיות רק כוח פיזי שמסתתר מתחת לפני השטח.
- זה רקח בי נחישות, שאם יש משהו שאני רוצה להשיג, אני חייב לעשות אותו בעצמי. מעולם לא הייתי תלוי באחרים. אני לא רוצה שהעבר שלי יגדיר אותי, אלא להשתמש בו ככוח מניע. אני רוצה להוכיח שאתה יכול לגרום לזה לקרות גם אם היה לך קשה.
זה גם הפך להיות חשוב לה לתקשר כשזכתה בזהב אולימפי.
- שומעים את הסיפורים על "בלי אמא ואבא לא הייתי מצליח". עבורי, זה היה יותר "לא היו לי אמא ואבא שם, אבל עדיין הסתדרתי". יש הזדמנויות גם למי מאיתנו שלא הייתה מאחורינו משפחה, אומר בן ה-26.
קרא גם: (+)היא הייתה "הראיה כולה של נורבגיה". גידולה עמד בסימן אירוע טרגי
ואם יש דבר אחד שהוא מעבר לכל ספק, זה שסולפריד גרם לזה לקרות - ובזמן קצר היסטורית.
התגלה במקרה
ההיסטוריה של סולפריד היא אכן ייחודית לחלוטין בסטנדרטים נורבגיים. כשזכתה בזהב אולימפי בהפרש של 7 ק"ג לקול תשואות הקהל בפריז, עברו רק 4.5 שנים מאז הפכה לחלק מקהילת הרמת המשקולות בדרום נורבגיה.
היא הייתה ידועה מזמן בכוחה הגולמי, אבל התגלתה במקרה במהלך תחרות קרוספיט בלילסנד.
- לא פעם נודעתי כאחד החזקים בקופסת הקרוספיט בגרימסטאד, וכמי שלעתים קרובות הרים יותר מרוב הבחורים. אבל ללכת מזה להשוות את עצמי לטובים בעולם, ולהבין שאני יכול להשתמש בכישרון שלי כדי להתחרות - זה היה כיף! מגחך סולפריד, שעד לפני שנתיים עבד כחשמלאי במקביל למיזם הספורט המוביל שלו.
כי למרות שהרצון והכישרון הבלתי מעורער תמיד היו שם, הדרך לאולימפיאדה בפריז לא הייתה ישרה.
במקום שבו לספורטאים אחרים הייתה הזדמנות לנוח ולהתאושש בין אימונים, סולפריד השיגה לעתים קרובות 25,000 צעדים בעבודה כחשמלאי לפני שיצאה לאימון.
- אף אחד מהאנשים שראו אותי מרים או מתחרה נגדי לא הבין שקמתי בחמש, התניידתי בין ארנדל לכריסטיאנסנד, עבדתי כחשמלאי, אכלתי את ארוחת הצהריים הארוזה שלי באוטו, לפני שהלכתי לאימון, נחתי באוטו וחזר הביתה מאוחר בערב. בזמנו גם היה לי שותף לדירה, וקמתי לפניו בבוקר, וחזרתי הביתה והלכתי לישון אחריו בערב.
כשבחרה לעזוב את עבודתה לפני שנתיים כדי להשקיע 100 אחוז כספורטאית צמרת, זה נהיה צמוד יותר מבחינה כלכלית.
- קיבלתי מעמד של מלגה A מהאולימפיאטופ ב-2023, וזה נתן לי את האומץ להתמקד באופן מלא באולימפיאדה ב-2024. עם זאת, זה היה קשה כלכלית, מה שאומר תקציבי מזון מדהימים. היה קשה להכין ארוחות עם טונה ואורז במשך כמה שבועות ברציפות, אבל זה מה שהייתי צריך לעשות כדי להגשים את החלומות שלי.
- אז התמזל מזלי וקיבלתי שכר דירה ממומן משני החברים שלי לקראת האולימפיאדה. אם הייתי צריך לכסות את שכר הדירה שלי, לא הייתי יכול להרשות לעצמי אוכל כפי שהייתי בלי עבודה וקרנות חסות, אומר סולפריד בכנות.
קרא גם: (+) עכשיו אני יודע את האמת על אמי החורגת, ולעולם לא אוכל לאהוב אותה
ילד שן הארי
בשנים האחרונות היא חידשה את הקשר גם עם אמה, אך לא היה לה כסף או זמן לבקר אותה בביתה בפינלנד.
- לקראת האולימפיאדה החשבון היה ריק. ואז קבוצה קצת יותר מבוגרת של מרים במועדון שלי התכנסה והפקידה כסף לחשבון שלי. הדבר הראשון שהדהים אותי היה שעכשיו יכולתי להזמין כרטיס הביתה לאמא שלי. זו הייתה אמורה להיות הפתעה, אבל כשזכיתי בזהב אולימפי, כל כך שמחתי שקראתי: "עכשיו אני הולך הביתה לאמא שלי!" לבסוף הצלחתי לתת לה תשובה כששאלה מתי תוכל לראות אותי הבא: "אני אבוא בסוף השבוע הבא!"
ילד שן הארי סולפריד פורץ שוב את האספלט. ולמרבה הפלא, היא משגשגת על ההתנגדות.
- זה היה קשה וקשה, אבל גם משמעותי עבורי. העובדה שהעזתי להמר על משהו שאני אוהב ושנתן לי משמעות, למרות שזה הביא הרבה אי ודאות ואתגרים, שינתה את חיי לנצח.
היא הפכה לאלופת אירופה, עולם ואולימפית, וחוותה הרבה שמחה בספורט.
- אבל אם לא אקבל את הספונסרים הדרושים, אני לא חושבת שאוכל להמשיך, היא מודה, בעוד שתושבי אוסלו הספורטיביים, שמתרוצצים סביב Sognsvann, מסתכלים אחריה הרחק כשאנחנו חולפים על פניהם בשביל.
יש אנשים שפשוט לא יכולים להתאפק. הם רק צריכים לשבח אותה על הזהב האולימפי הסנסציוני ועל השמחה הספורטיבית העצומה.
- אני במקום טוב היום. זה עדיין סוריאליסטי לחשוב כמה החיים השתנו. תשומת הלב שאני מקבל מאנשים ומהתקשורת היום כל כך נחמדה ואני מרגיש כל כך אסיר תודה, אומר האלוף האולימפי שלנו.
