הגננת
הילד הקטן לא אהב לחבק. אבל יום אחד ראה צוות המשתלה שיש לו עצב בעיניים
כמה קרוב אתה יכול לעמוד לאחרים לפני שזה הופך לא נוח? חשוב למצוא את הגבולות של עצמך, והילדים בגן לומדים לדבר מוקדם.
«NEEEEEIIIIII»!
הילד בן השלוש צועק בקול ומראה בידו את תמרור העצירה. היא מראה עם הפנים שלה ובכל הגוף שהיא ממש לא אוהבת את זה.
אחד הילדים באותו גיל עמד לדחוף אותה. והיא עשתה כפי שלמדה בגן, ומאמא ואבא. היא התנגדה. סימן והגן על משהו כל כך אמיתי.
וזה עצר את מה שעומד לקרות.
כל כך התרשמתי. לדבר בצורה כל כך ברורה, ולעמוד בזה עם כל הווייתו בת השלוש, זה אמיץ ובטוח בעצמו.
בקשו רשות
לכל האנשים יש את הגבולות שלהם - ילדים ומבוגרים כאחד.
למשל, אני אף פעם לא נותן חיבוקים לילדים בלי לשאול אותם קודם. הילדים שאיתי כל כך בטוחים שהם אומרים לי "לא" אם הם לא רוצים חיבוק. אבל לעתים קרובות יותר מתחשק להם. כי הילדים יודעים שהם לא צריכים לשאול אותי.
הכלל הקטן היחיד הוא שאני צריך לראות אותם לפני שהם מחבקים אותי. קרה שהם באים בריצה גם מלפנים וגם מאחור, וקופצים לי על הצוואר ועל הגב כשאני בכריעה.
זה די לא נוח להישען לאחור כשילדים שנתיים או שלושה מתחתיך ומעליך. לפחות כשאנחנו צובטים אחד את השני באף ובאוזניים. והורס את הריתוך...
אגב, גם לי יש את הכלל שאף אחד לא יכול לדגדג אותי. זה כואב ואני כמעט בפאניקה. ואת זה מכבדים הילדים.
לכל אחד יש את הגבולות שלו.
קרא גם: כשאני עומד לוותר, דלת היציאה נפתחת לפתע
גבולות חשובים
על מה גבולות?
כֵּן; על לתת לאחרים לדעת מה אתה צריך ומה אתה לא צריך, מה אתה רוצה ומה לא רוצה.
וזה עם התקרבות פיזית. כמה רחוק זה נוח? היכולת לבסס סוגים שונים של גבולות אישיים חשובה להגנה על המרחב האישי שלנו ולבניית הזהות שלנו.
מילת המפתח היא כבוד. לְהַפְסִיק! לֹא! כאן, אבל לא יותר. וזה נאמר גם במילים, בהבעות פנים וגם בשפת גוף.
מאז ששמעתי לראשונה את המונח "גבולות", דמיינתי אותו כטבעת סלע שבה עמדתי ממש בפנים. טבעת חזיר הפולקה. זה עם דפוס המערבולת הלבן והאדום, אתה יודע.
דמיינתי שאני עומד באמצע וחשבתי כמה קרוב לטבעת זה בסדר שמישהו יבוא. הגבול האינטימי, הספירה שלי.
עמית ואני בדקנו את זה כאן לפני כמה ימים. עם נדנוד על הרצפה.
למדנו שלשניהם הייתה אותה תחושה; כלומר שגודל הנדנדה הסטנדרטי קטן מדי עבורנו. כשעמדנו אחד ליד השני מתנדנדים, פשוט היינו קרובים מדי אחד לשני.
עמיתי בדק את זה עם הילדים הגדולים בגן. עבור חלק מהילדים, הנדנוד היה קטן מדי. חלקם נסוגו לצד השני של הטבעת כשמישהו נכנס כל הדרך לזירה לפניהם.
מעניין להפליא!
שההדמיה הייתה זהה עבור חלק מהילדים כמו עבורנו שני המבוגרים.
גבול הסלע הנראה לעין. תמונות קונקרטיות, בתוך הראש, יכולות להיות לעזר רב.
עד כמה זה בסדר שמבוגרים וילדים אחרים יבואו בלי לשאול, לפני שאומרים ומציגים "עצור!!"?
הטבעת המנוקדת אומרת לי הכל, ואני מקווה שהילדים יזכרו מה הרגישו כשניסו את טבעת הסלע בעצמם.
קרא גם (+): מהם הבגדים הכי לא מעשיים בגן?
לסחוט זמן
היה ילד במחלקה שלי לפני כמה שנים שהיה מאוד נחמד, אבל בסתר. הוא לא ביקש מאיתנו המבוגרים בגן חיבוקים, ובמובן מסוים גם לא רצה.
אבל יום אחד, בזמן ההתכנסות, שמתי לב שיש לו מבט עצוב בעיניים.
התגלגלתי אליו על השרפרף של המורה, הסברתי מה ראיתי ואז שאלתי אם הוא רוצה חיבוק.
והוא אמר שכן.
זו הייתה תגובה ממש אמיצה של ילד שלא היה מאוד אוהד בכל הנוגע למגע פיזי.
חיבוק הוא אקט אינטימי. להחזיק ולהחזיק מסביב.
הילד קם וכרך את זרועותיו סביבי. נכון. סביב הצוואר שלי ועם הידיים שלי סביבו. החיבוק הזה נמשך הרבה זמן.
"זה היה טוב," אמר לאחר זמן מה.
כששאלתי אם עוד מישהו רוצה חיבוק (לקחתי כמובן מאליו שהמילה "לא הוגנת" הידהדה במוחם של רוב ה-17 שלא רצו), כל החבורה הגיעה בסערה.
נאלצתי לנשום נשימה וקיבלתי כמות לא קטנה של זיעה על הצוואר. זה היה רגע סוחף.
באותו יום נוצר רגע איסוף החיבוקים. קרה שהיו לנו רגעי התכנסות כאלה אחרי זה. מתוך שנת הגן כשהילד היה אמור להתחיל ללמוד.
קרא גם (+): לשונית ההורה "כולם" עושה: - זה לא הגיוני עבור הילד
כבד את התחום האינטימי
בדיעבד, חשבתי שהטלטול של הילד הזה בוודאי היה גדול. שהמרחב האישי שלו היה גדול. ושזה דרש גם זמן וגם בנייה כנה ויציבה של הקשר איתו, כדי לזכות גם באמונו וגם בכבודו.
הליבה, לעומת זאת, הייתה שיותר מכל היינו צריכים לראות אותו כפי שהוא. וככה זה צריך להיות באינטראקציה עם כל הילדים.
אם הנדנוד שלו היה דרוך מוקדם מדי וללא רשות, יכולתה של הטבעת להתנדנד אולי אבדה.
נ.ב. מצאת את הטבעת המתנדנדת שלך?
