אני לא רוצה לשחק כדורגל, אמר הילד בן השש. "אבל כל הבנים בכיתה החדשה שלך הולכים להתחיל את קבוצת הכדורגל," אמרה האם. "לא אני," אמר הבן. "לֹא?" המשיכה האם. "לא," אמר הילד. הוא רצה להתחיל מקהלה! האם לא הייתה שלילית לגבי זה. בנה תמיד אהב לשיר ואהב מוזיקה, אבל היא חשבה שהוא צריך לשחק גם כדורגל. תהיה אחד מהחבר'ה.
ילדים בודדים
"אני יודעת קצת על להיות בחוץ," היא אמרה. כילדה קטנה, היא מעולם לא מצאה את "הדבר שלה". היא קינאה בבנות הכיתה, שעשו התעמלות וסקי ביחד. הקהילה שהייתה להם מחוץ לבית הספר באה לידי ביטוי בכיתה ובהפסקה. אמו של הילד סיפרה לי שהיא חוותה הרבה לבד. האחרים היו בפנים, היא בחוץ. היא הייתה ילדה בודדה.
הצלקות מהילדות עדיין מסמנות אותה בגיל 40 - ועכשיו היא רוצה לתת לבנה את המקום שבו היא
חושב שמגיע לו להיות בקבוצת הכדורגל. האם רוצה לוודא שהוא מקבל חברים וחוויה של להיות חלק חשוב באינטראקציה. "אחרי הכל, כולנו רוצים להיות שווים. להיות חלק ממשהו - ולהרגיש שאנחנו שייכים. האם זה לא מה שעיקר ההתבגרות, ושאר החיים באמת? להרגיש נכון וחשוב. למצוא חן?" היא שאלה אותי.
KJERSTI SALVESEN
סטודנט במכון EQ. קיירסטי הוא כבר עיתונאי ויועץ תקשורת בעל הכשרה. יש לה ניסיון רב בעיתונאות ויחסי ציבור וכתבה שני ספרים על מערכות יחסים. לקירסטי עצמה יש ארבעה ילדים. מייסדת המכון היא מטפלת EQ Herdis Palsdottir. טיפול EQ, המבוצע על ידי חברי האגודה הנורבגית למטפלי EQ, מאושר כאפשרות טיפול חלופית על ידי משרד הבריאות הנורבגי.
כמוני!
אחות במרכז לבריאות נוער אמרה לי של-80 אחוז מהמתבגרים שהיא מדברת איתם יש פחד פנימי בדיוק מזה. לא למצוא חן. רבים היו רוצים שהם היו יפים יותר או מגניבים יותר, לאחרים יש תסביכים בגוף שלהם, חלק חושבים שהם משעממים או שהם לא מספיק חכמים או ממש טובים במשהו...
הפחד לא למצוא חן מחזיק הרבה - ויש אינספור סוגים של לא להרגיש טוב מספיק.
הצעירים חוששים מדחיה וחרדים מללעג. הם חוששים שיאכזבו אותם, יקפאו אותם וישמיצו אותם על ידי עמיתיהם.
קרא גם:"הקלקתי לגמרי עם הילדים!"
"תפקיד מותק" חדש
בשנים האחרונות עברתי לא פעם בבית ספר יסודי באוסלו בדרכי מהעבודה, וכשאני רואה את הילדים הגדולים יוצאים מחצר בית הספר לאחר תום יום הלימודים, לפעמים קצת חולה בבטן.
רבות מהבנות צועדות בקבוצות קטנות, צמודות זו לזו, אך כשעיניהן נעוצות בסמארטפונים. לפעמים אחת הבנות מושיטה את ידה כדי להראות משהו לאחרים - וראשים מתאספים בטלפון שלה. לרוב מדובר בתמונת אינסטה, שמעוררת צחקוקים או הערות כמו "WTF" ו"סרר".
בגדי ילדים הוחלפו פתאום בחולצות קצרות וחצאיות מיני עם תפרי וופל במותניים. הלחיים זורחות באם הפנינה - והריח הסופר-מתוק של הבושם נשאר באוויר הרבה אחרי שחלפו.
ההבעות על הפנים מעוררות שאלות לעתים קרובות. כאילו הם מחכים שאחד מחבריהם יאשר את מה שהם אומרים ועושים. הבנות נראות קצת מגושמות וחסרות ביטחון - ולא לגמרי נוחות במין "תפקיד מותק" שהן חושבות שהן צריכות למלא.
קרא גם:זה מאפיין הורים מגונני יתר
אוסלו 2020
יש בזה משהו לא טבעי, כאילו הבנות מתרחקות קצת. ממש כאילו הם חושבים שמצפים מהם להיכנס לתפקיד חדש, עם מעט מאוד מרחב פעולה, לפני שהם מתחילים בתיכון. לא פעם רציתי לעצור, להחזיק כמה מהבנות האלה, לחבק אותן, להסתכל להן עמוק בעיניים ולומר, "אתה לא צריך לנסות להיות מישהו אחר. אתה יותר מטוב מספיק."
כשסיפרתי את זה לבתי בת ה-12, היא אמרה, "אמא, את באמת לא יודעת איך זה! זה לא רק אומר לעצמך שאתה מגניב, טוב ויפה - ופתאום, אתה מרגיש את זה, כביכול. הכל שונה מאשר כשהיית בן 12. יש כל כך הרבה מבטים. בְּכָל מָקוֹם. סבא אמר שלבשת את החולצות שלו כשהלכת לבית ספר תיכון בקריסטיאנסנד. אוסלו 2020 הוא עולם אחר לגמרי, אמא", אמרה.
אני מבינה שהיא יודעת יותר ממני – ושכמבוגרת זה לא כל כך קל להבין. העיניים, כפי שהיא מדברת עליה, הן תמיד נשואות אליכם, בין אם אתם ברשתות החברתיות (למרות שיש מגבלת גיל 13 לכל היותר, ילדים רבים חווים ש"שותפים" ואוספים את הלייקים הראשונים שלהם הרבה לפני הזמן הזה ), או שאתה בבית הספר התיכון מתנסה במדידה ומטה ובהערכה על סמך כמה ערכים שטחיים ביותר בחצר בית הספר...
לאחרונה, כעיתונאי, ערכתי ראיון דיוקן לקמיל עם השחקנית אן דאל טורפ. גילינו ששנינו מעל הממוצע מתעניינים בילדות ומודאגים ממנה.
קרא גם:כך משיגים ילדים אמפתיים
תהיה עצמך
השחקן עוסק גם בהפיכתו לגרסה הטובה ביותר של עצמו. השיחה הזו מעצבנת אותה. "זה לא טוב להיות עצמך?" היא שואלת. אם אנו מתמקדים בלהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו, אנו מזהים שאנו לא מספיק טובים כפי שאנחנו. זה טעים, אומרת אן.
אן מתייחסת לסקרים, שמראים כי חלק גדול מהנערות והנערים הצעירים אינם מרוצים מגופם. מומחים רבים מאמינים שזה מפחיד. "למה זה כל כך מפחיד להיות קצת אומלל?" שואלת אן. היא חושבת שזה בטח בסדר לא להיות מרוצה מהכל.
אן חושבת שזה הרבה יותר מפחיד כשאנשים חושבים שאתה צריך לאהוב כל דבר בעצמך כדי להיות "אדם שלם", אז אתה יוצא להיות מושלם. היא מאמינה שהורים צריכים להתמקד בעיקר בילדים שרוצים להיות אדיבים, חרוצים וחכמים.
הקשיבו לילד
אני חושב שרוב האנשים מצפים לכל ההתחלות החדשות, כמו תחילת הלימודים ותחילת הגן - וזה תקף גם לנו ההורים, נכון? אנחנו נרגשים מהחוויות שיעברו הילדים. האם הם יוצרים חברים טובים? האם הם יתיישבו? האם הם ישגשגו? האם הם יהיו דומים? כל זה משפיע על ההערכה העצמית של הילד – והערכה עצמית בריאה וטובה היא אחד הדברים הכי יקרים שיש.
האם זה אומר שעלינו לעשות כמה בחירות בשם הילדים, כמו האם שמאמינה שבנה חייב להתחיל כדורגל כדי להיות אחד מהבנים? יכול להיות הרבה אכפתיות מאחורי בחירה כזו. למרות זאת, למדתי שצריך להיזהר בבחירות הנוגדות את רצונו של הילד – ובמיוחד כאשר הילדים ברורים כמו הילד בן השש הזה. הילד צלול ואני בהחלט חושב ששווה להקשיב לו. אם הוא לא רוצה לשחק כדורגל, הוא לא רוצה.
קרא גם: טריגר בושה אחד גדול מקשה על גילוי כעס מול הילדים
תוהה לגבי כוונת הילד
אם אנחנו עושים בחירות בשם הילדים, שאיתן הם עצמם לא מסכימים, אנחנו מסתכנים בהובלתם למסלול הלא נכון. זה יכול להיות מפתה לייעץ לילד שרוצה לצאת מהקופסה המפורסמת להישאר. אולי נחשוב שקל יותר לילד עצמו; אם היא או הוא מסתגלים קצת. זה ללכת בדרך שלך, להתבלט, יכול להיות תובעני עבור ילד קטן.
אני עדיין מאמינה שיש חשיבות מכרעת להתייחס ברצינות לרגשותיו ודעותיו של הילד עצמו. עלינו לנסות להבין את מחשבותיהם ורעיונותיהם, גם כאשר אלו אינם מתאימים למה שאנו עצמנו מאמינים ומתכוונים.
כאשר אנו ההורים שמים את האג'נדה שלנו בצד ותוהים לגבי כוונת הילד – ומה הוא מתקשר, אנו משיגים מגע אמיתי. אז יהיה קל יותר לגלות, ביחד, מה מתאים לילדכם. כי אנחנו המבוגרים חייבים להנחות ולהציב גבולות – ולפעמים יש צורך לאתגר, לדחוף מעט ולעורר את הילד, אך יש לעשות זאת בהתאם לקול הפנימי של הילד. לילדים יש דחף פנימי – ובאחריותנו לא לדרוס, אלא לקחת את הילד ברצינות.
ילדים שניתנת להם ההזדמנות לחלוק את מחשבותיהם ורגשותיהם זוכים לשקט נפשי גדול יותר ולסקירה כללית על חייהם - והם מצוידים לבצע בהדרגה בחירות עצמאיות יותר עבור עצמם. כאשר אתה כהורה פוגש את הילד בצורה שווה, הילד חווה את מי שהוא ואיזה ערך יש לו. זה יעזור לילד להבין מה טוב ונכון לעצמו.
