קחו את הילדים לטיול
- ראיתי הורים עם ילדים בגרירה שכמובן שואפים לצלם סלפי בשיא
הטיול מתרחש כשאתה הולך לאיבוד. הרפתקן, מטפס הרים ואמא לשניים ססילי סקוג (47) מאמינה בכך.
- הכל קורה עכשיו, אומרת ססילי סקוג.
- השמש יוצאת שוב, עצם היסוד של כל החיים. זה אביב בקצרה. הדבורים מגיחות משנת הלילה שלהן, אנחנו יכולים לצאת לצוד אווזים, אנחנו יכולים לחפש את החרקים. איפה הם היו בחורף שעבר, איפה כל החיות? הכל מגיח, הכל נובט וצומח, לאט אבל בטוח. בחרו עץ, ועקבו אחריו יום אחר יום. אתה יכול לעשות את זה אם אתה גר גם באמצע העיר - גם להם יש שם עצים, היא אומרת, וכמעט בלי לקחת נשימה היא עוברת פוטוסינתזה, DNA של העצים ולצורך העניין, כל הקיום האנושי. .
אלו נושאים שהיא מתעניינת בהם. כל כך מעוניינת שהיא כתבה את הספר "בוא, תצא!", ספר שמלמד ילדים על הטבע שסביבנו.
לפני שססילי כתבה את הספר, היא נכנסה לטבע בדרך חדשה לגמרי. היא הייתה צריכה לדעת ולגלות כל מה שצריך לדעת. לגמרי הכל.
אבל טבעתי. אם הייתי כותב משהו על ליבנה, הייתי צריך לדעת עליו הכל. הייתי צריך לדעת הכל על הכל. ניסיתי לאסוף את כל מה שקראתי ונתקלתי, ואז לחבר את זה עם מה שצברתי בעצמי מהתנסויות, וטיפים וטריקים לאורך השנים. הכל היה צריך להיות כתוב.
ואז היא עלתה שוב על פני השטח, והגיעה למסקנה שזה בכל זאת ספר לילדים, לא אנציקלופדיה למבוגרים שמתעניינים במיוחד ביערות.
היא מתארת את התוצאה בצורה הטובה ביותר בעצמה: "אם יום אחד אתה תקוע על מפתן הדלת, שיכול להיות בלתי עביר כמו הר גבוה: תחשוב על הספר הזה כעל חבר סוד, שעומד לידך, לוקח אותך ביד ולוחש. : בוא, צא איתנו, אז!".
קרא גם:הכל היה מוכן לטיול סקי משפחתי מושלם. טעות זעירה עוררה כאוס מוחלט
מייל מפתן הדלת הידוע
Dørstokkmila, אורח לא רצוי אך תדיר בכל בית. האם זה תקף גם בביתה של ההרפתקנית וחובבת החוץ ססילי סקוג?
- כשאתה בפנים, לפעמים זה מאתגר להיפרד, ולגייס קבוצה עייפה כדי לעבור את הסף ולצאת. האם יהיה לנו את החוצפה לארוז את התיק הזה, להתלבש שכבות על שכבות ולצאת לטיול? יש לנו את אותם אתגרים איתנו כמו עם כולם. אבל הבנתי שאני חייבת לקחת את הבנות ל"עצת טיול", כדי שהבנות לא יקבלו רק רעיון או משאלה בראשן. "עכשיו אנחנו יוצאים ועושים כאלה ואחרים". במועצת הטיולים הם זוכים לקחת חלק בתכנון הטיול, ולחשוב וליצור בדיוק את הטיול הזה לפני שהוא מתקיים.
5 טיפים ליצירת שמחת הליכה
1. תנו לילדים לקחת חלק בתכנון, במקום להצמיד להם רעיון מוכן. כך הם מקבלים בעלות על הטיול. האם להטיס עפיפונים, לעשות סירות לנבוח או להתאזן על בולי עץ?
2. לא כל כך חשוב לעקוב אחר התוכנית. תנו לילדים לשחק ולפתח את עצמם.
3. היו סקרנים ומעורבים יחד. מה שאנחנו ההורים חושבים שהוא מהנה ומרגש מתחכך בילדים. תוהה איך הכל קשור, למה כנימות חשובות, או איך ראשן הופך לצפרדע.
4. לא צריך ללכת כל כך רחוק. אפילו בעיר יש לנו עצים, דשא, חרקים וסלעים בקרבת מקום. בחר עץ ועקוב אחר כל השינויים שלו לאורך העונה. בדוק מה אתה מוצא מתחת לסלע. לעשות פיקניק של דובי מתחת לעץ. רק הדמיון קובע את הגבולות.
5. תמיד מוכן! אם תמיד יש לך תיק קטן מוכן, עם, למשל, גפרורים, צרור גז, סכין, ספר מצחיק, מחצלת מושב, ערסל קטן או כל מה שאתה אוהב לקחת איתך לטיול, זה קל יותר לזרוק את עצמך ולצאת.
"Ferdaråd", כפי שססילי מכנה זאת בקול מורי דרום, הוא אפוא פגישה משפחתית קטנה על הטיול הקרוב.
לפעמים הם מציירים מפה, לפעמים חושבים מה הם רוצים לראות או מה לארוז, או מוצאים פעילות מהנה.
- לעתים קרובות אנו מגיעים לטיול או חוויה שונה לחלוטין ממה שתכננו. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שהבנות קיבלו בעלות על מה שאנחנו הולכים לעשות, אומרת בת ה-47.
יש לאפשר לטיול להפוך למה שהוא הופך להיות, ולהיווצר בזמן שאתה בחוץ. ססילי חושבת שהחוויות הטובות ביותר מגיעות כשלא מציבים לילדים גבולות כשהם חוקרים או משחקים.
כל עוד זה לא מסוכן או מזיק כמובן או שמאוד מאוד חשוב לנו ההורים להשיג מטרה כלשהי – אבל אז צריך לברר את זה היטב במועצת הנסיעות מראש.
- ראיתי הורים עם ילדים בגרירה שכמובן שואפים לצלם סלפי בשיא. ואז הטיול הופך לטרחה אחת גדולה עבור כל המעורבים. "מהרו, אנחנו צריכים למהר להגיע לפסגה ולחזור למטה" ו"יאללה, רדו משם, נגמר לנו הזמן". ואז כואבת לי הבטן, אומרת אם לשניים.
- אני חושב שחייבים לתת לילדים לשחק ולחקור. אז הדבר הטוב ביותר שאני יכול לעשות הוא לא להפריע כל כך הרבה. אני מתחבר אם הם רוצים, אבל משאיר אותם למשחק שלהם.
קרא גם: לאחר הלידה הבחינה הלן אולפסן שהיא הופכת לגרסה חמוצה יותר, רופסת ופזיזה יותר של עצמה.
מגרש המשחקים של החיים
ביער יש מקום לקפוץ מעץ לעץ, וליצור סירות לנבוח ולראות אותן מרחפות. אפשר להתאזן על גדמים, לטפס על סלעים גדולים, לגלוש במדרונות ולטפס על עצים.
כל זה עוזר ליצור חוויות טובות, ורצון לעוד חוויות וטיולים. אבל אז היה הדבר הזה של לתת לילדים לפתח את עצמם.
- זה האתגר הכי גדול עבורנו ההורים. יש לאפשר לילדים לפתח את עצמם ולדעת היכן עוברים הגבולות שלהם לגמרי בכוחות עצמם. יש לאפשר להם לנסות ולטעות. כך הם נעשים בטוחים מבחינה מוטורית. אם אנחנו כל הזמן מסתובבים ואומרים "אל תטפס לשם, או "אל תלך לשם" אז המשחק הופך להיות מאוד נשלט על ידי הורים, והילדים לומדים הכי טוב כשהם מוצאים את הצעצוע בעצמם וכשאנחנו לא מגבילים אותם בזמן שהם חוקרים. זה עוזר לחשוב מה הכי גרוע שיכול לקרות. לא מסוכן לקבל שחיקה קטנה. לתת לילדים לשחק ביער היא דרך טובה מאוד לגלות את הגבולות שלכם וגם שלהם.
אבל כמובן, זה לא יכול להיות לגמרי בחינם.
- יש לנו אחריות הורית, אז אנחנו צריכים לעשות בחירות רציונליות. אם יש משהו מסוכן, אנחנו חייבים כמובן לדבר.
ססילי לא חושבת שהטבע צריך להיות זירה לביצועים, אלא זירה לחקר ופשוט להיות ביחד. היציאה היא הכי קלה כשהכתפיים נמוכות וכך גם המטרות לטיול.
- מהר מאוד למדתי כשהיו לי ילדים שזה לא קשור למספר הקילומטרים או ביעדים שהושגו. לילדים אין ערכים כאלה. הם רוצים לצאת ולאסוף חוויות ואוצרות. הבית שלנו מלא ב"אוצרות". מקלות, מקלות, אבנים. זה בכל מקום!
קרא גם (+):מהם הבגדים הכי לא מעשיים בגן?
חיי יום יום קדחתניים
קדחתני, תובעני, קשוח. האם אנחנו מדברים על החורף שאנחנו סוף סוף יוצאים ממנו, או שאנחנו מדברים על הזמן שבו הקורונה הגיעה וססילי החליטה לכתוב ספר? שני החלקים.
בביתה של ססילי זה, והיה, כמו כולנו ההורים האחרים לילדים קטנים - הרבה צריך לקרות בבת אחת. רצוי בשילוב עם מחלה באחד, בשניים או בשלושה.
באמצע הכל, ססילי השיקה את ספרה השביעי, היא מעבירה הרצאות, מטפסת ועושה את הדברים שלה, ועובדת על עוד משימות קטנות וגדולות.
אבל למרות ברזלים רבים במדורה, זה באמת הבנות שלה, וילה (7) ו-וגה (5), שבהן היא מבלה את רוב זמנה, היא אומרת.
אחרי קצת הלוך ושוב עם שניהם, עם קצת מחלה פה ושם, סוף סוף יצא לנו לדבר בזמן שאמא לשניים ישבה באוטו בדרכה לצילומים באל, בזמן שסבא וסבתא חביבים החזיקו את מבצר בבית.
אבל לא היינו אמורים לדבר על התקופה המעט קשה שהייתה, אלא על האביב הנעים ועל כל הדברים המבריקים והכיפיים שיש לנו. החיים הכי טובים בחוץ, הם אומרים, ואולי יותר מכל באביב, אם תשאלו אותנו - וססילי סקוג.
- קורה משהו או אחר כשאנחנו יוצאים ביחד. בחוץ, אין ציפיות שיש עוד כל כך הרבה מה לקרות. אנחנו יכולים לשים את כפתור ההשהיה. אין מי שיתלה כביסה, פשוט תענה למייל, יצפה בטלוויזיה לילדים או יריב על מסכים. אנחנו צריכים פשוט להיות ביחד. אתה פותח את החושים, שומע דברים חדשים. חלק גדול מחוויית הטבע הוא מה שאתה מרגיש בחוץ. אתם הרבה יותר נוכחים, ואתם לומדים להכיר אחד את השני טוב יותר. הילדים מתחילים לדבר על דברים אחרים מאשר בבית, "אתם יודעים מה". אמא, את יודעת מה קרה היום?". אלו דברים שכנראה לא הייתי שומעת עליהם אם לא הייתי זמינה באותו רגע, היא אומרת.
אם אנחנו המבוגרים מצליחים לשים קצת את המבוגרים בצד, להיות בבטן הנמלים עם הילדים, להתעכב ולתהות ולרחף ולטרול קצת, אז זמן בחוץ הוא אחד הדברים הכי טובים שיכולים להיות ביחד.
- זה היה השיעור הגדול ביותר עבורי. פספסת הרבה כשהלכת לתוך היער לרוץ את המייל. עכשיו אנחנו מסתובבים עם זכוכית מגדלת, הופכים אבנים, מסתכלים קצת פה וקצת שם, ואז באמת נהיית מוקסם לגמרי מהטבע הנפלא ואיך שהכל קשור. ואת כל זה רציתי לשתף.
אחרי הכל, יש לה ניסיון ארוך ורחב בהמצאת טיפים כאלה. הילדה הגדולה הייתה בת לא יותר משעתיים כשהשאלה הראשונה הגיעה מעיתונאי: "איך מניעים את הילדים בצורה הטובה ביותר לצאת לטיול?".
השאלה שכל הנורבגים חובבי הטיולים היו רוצים לקבל עליה את התשובה. אף אחד לא אוהב להיות בחוץ כמונו. אנחנו המבוגרים, בכל מקרה - וההרפתקנים, הקטנים עם חוויות טיול טובות בתרמיל.
