"הרבה אנשים כנראה הרימו גבה או שתיים כשציפינו לילד השלישי שלנו. כשהכרזנו על הרביעי שלנו, אני מניח שכל המחבת עלתה בלהבות".
הבאת ילדים רבים יכולה להיחשב כמעמד גבוה. באיזה אופן אז? שואלת אם לארבעה ילדים Raghild Rømma Bakken.
זהו פרשנות ומייצג את דעותיו של המחבר.
גללתי בפייסבוק ונתקלתי בכתבה עם הכותרת "ילדים רבים נותנים סטטוס".
כאמא לארבעה, יש לי רק שאלה אחת: איפה זה שמבחין בסטטוס הזה אז?
כבר בתור אמא לשניים, אמרה לי גברת מבוגרת בחנות "לא, עכשיו אסור לך להביא עוד ילדים".
מתויג כחבר בכת
הנחה משפחתית שמורה בדרך כלל לאמא ואבא ושני ילדים ואלו מאיתנו שיוצאים מחוץ ל"נורמה" הזו יכולים לא פעם להרגיש שאנחנו די יוצאי דופן.
אנשים רבים כנראה הרימו גבה או שתיים כשציפינו לילד השלישי שלנו. כשהכרזנו על הרביעי שלנו, אני מניח שכל המחבת עלתה בלהבות.
אז אתה תויג כחבר בכת באופן מיידי.
שאלות כמו "אתה מתכוון לאכלס את כל הגלובוס לבד?" או "אתה לא יכול להשתמש באמצעי מניעה?" הופיע מספר פעמים.
בשנת 2018, בנורבגיה נולדו בממוצע 1.56 ילדים לאישה. בפעם הבאה שתשמעו על גברת שמצפה לילדה השלישי, הרביעי או החמישי, אולי תודו לה על שהעלתה את החתך?;)
קרא גם: נינה הוציאה את בנה מהגן: "אני עריק"
לא מכונה משומנת היטב
אז ברור שיהיה קצת כאוס עם ארבעה ילדים ושני מבוגרים באותו בית.
במשפחה שלנו, לא כל ילד הוא גלגל שיניים במכונה משומנת היטב שבה לכל אחד יש את משימות העבודה שלו כך שחיי היומיום יתנהלו בצורה חלקה ככל האפשר. אנחנו לא מחזיקים ידיים ושרים "קומבייה" ליד המיטה. אבל אז זו גם לא התחושה העדתית שאנחנו מנסים לשלוט בה.
ברור שכנראה היה לנו יותר זמן ויותר זמן לבד אם היו לנו פחות ילדים. אולי היה לנו זמן להשיק קורס מאמנים, לבשל בירה או מה שלא יהיה מי שיש לו זמן פנוי לעשות בימים אלה.
כנראה שגם אנחנו היינו צריכים לישון קצת יותר. בדיוק לזה אני קצת מתגעגע, אבל הזמן הזה כנראה תמיד יגיע.
וכמובן, לפעמים חולמים לארוז מזוודות ולצאת לטיול רומנטי באיטליה ולא לחזור לעולם (תודה לאל על השליטה בדחפים ואיסורי הנסיעה...)
אבל זה רק הרעיון.
וכאשר יש לך לראשונה חופשה ללא ילדים והגב שלך פנוי, אתה מסתובב וחושב "אני בטוח שצעירים היו אוהבים את זה". ואז כמובן אני לא חושב על קורסי טעימות יין או ארוחת ערב במסעדה עם מפה לבנה.
לעתים רחוקות אפשר גם לחשוב במצבים מסוימים שהיה קל יותר עם להקת צעירים קטנה יותר, אבל אז אני לא יכול להחליט באיזה מהטובים הייתי צריך להחליף ;) אני מרוצה מהעדר שלי ואסיר תודה לכל אחד ואחד. אֶחָד.
קרא גם:רק כשהגננת התחילה לפגוש את הילדה מחוץ לשער, היא הבינה מה עומד מאחורי ההתנהגות
שלי והילדים שלך
זה נראה קצת יותר מקובל אם יש לך כמה ילדים ביחד. שלי, שלך, שלנו. ואז, במובן מסוים, יש הבנה. "אה, לכל אחד יש שניים, אז יהיה להם גם אחד משותף".
אבל ברגע שאנשים שומעים שיש לך ארבעה, חמישה או שבעה משותפים, אזורי פנים אחרים נפגעים.
למה בדיוק? אם אני צריך להגיד לך שיש לי ארבעה ילדים, אני מתקשה למצוא את המילים הנכונות. אם אני אומר "יש לי ארבעה ילדים" זה נשמע כאילו יש לי ארבעה ילדים, לבעלי יש רק שלושה. לִהַבִין? או כשאני אומר "יש לנו ארבעה ילדים" יש הרבה פעמים ציפייה שיהיו לנו ארבעה ילדים ביחד. שלי, שלך, שלנו.
אז אין בזה שום דבר רע, אבל אז יש לנו עכשיו את הארבעה האלה כפרויקט משותף, אז גם היה נחמד להוציא את זה החוצה.
אני בטוח שרוב האנשים יכולים לספור על יד אחת את המשפחות שהם מכירים שיש להם יותר משני ילדים. בימים ה"קדומים" באמת, המשפחה שלנו בת ארבע הייתה רק "בוטנים", אבל עכשיו אני מרגישה שכל החבורה שלנו בטיול היא אטרקציה מהלכת.
אם התינוק צורח ולא רוצה לשכב בעגלה, אלא צריך לשאת אותו, מתחשק לי לקפל את החופה רק כדי להראות ש"לא, אין לנו חמישה, 'רק' ארבעה ילדים".
קרא גם (+)- יש סיבה למה לא הבאנו ילדים לעולם. אבל זה הסוד שלי
כבדו את הבחירות אחד של השני
אני מכבד את כל מי שחושב שילד אחד או שניים זה מספיק. אני גם מכבד את מי שלא רוצה ילדים. אני לא מבין מדוע אנשים חשוכי ילדים מרצון מואשמים לעתים קרובות באנוכיות.
שמי שלא יכול לשאת או שפשוט לא מתחשק לו להביא ילדים לעולם בוחר שלא להביא אותם בטח הדבר הכי פחות אנוכי בעולם, נכון?
למרבה הצער, כנראה יש מספיק הורים שאולי היו צריכים לבחור שלא להביא ילדים לעולם, ואז בטוח ימהרו להעיר "שהם, הם לא היו צריכים להביא ילדים לעולם". אבל חבר'ה, הכבוד צריך להיות הדדי.
למעשה אמרו לי ש"ארבעה ילדים, לעולם לא יכולתי לשאת את זה!" אני מחשיב את עצמי כגברת נעימה למדי ושונאת קונפליקטים, אבל יכול לקרות שבפעם הבאה שאקבל את ההערה הזו, תקבלי בחזרה "לא, אני מבין היטב שאת לא יכולה לסבול את זה, אבל אנחנו כן; )"
