אני עריק

הוציא את בנו מהגן:

"אני עריק"

ילדים קטנים הם הכי טובים בבית. הו, אמרתי את זה שוב!

זהו פרשנות ומייצג את דעותיו של המחבר. זה הודפס ראשוןהעיתון היומי, והוא משוכפל באישור המחבר.

כשהוצאתי את הילד שלי מהמעון, את מי אכזבתי? אילו ערכים בעצם ירדתי בסדר העדיפויות? התשובה היא קו העבודה והלחץ העצום שקיים סביב שליחת הקטנים שלנו למוסדות.

"אבל גן זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות למען הילדים שלנו - זכרו את הילדים הפגיעים!", אתם עשויים לחשוב. אז זה האינטרס של הילד של כולם להידחף למעונות יום צפופים וחסרי כוח אדם? אפילו ילדים מבתים "טובים מספיק", שמצבם טוב בהרבה שם?

אני לא חושב כך.

ולמה זה הפך לטאבו להגיד את זה בקול? ילדים קטנים הכי טובים בבית? הו, אמרתי את זה שוב! ולמה אומרים לנו שלקטנים הכי טוב בגן "בכל מקום"כאשר מספר מומחיםאתה חושב שזה ברור שגוי?

קרא גם: רק כשהגננת התחילה לפגוש את הילדה מחוץ לשער, היא הבינה מה עומד מאחורי ההתנהגות

הקלה גדולה להוציא את הבן שלי מהגן

אז הנה מתחילה העריקה שלי. הייתי קרובה לעשות מה שאמרו לי, אחרי חודשיים שהתרגלתי לזה, כשהבן שלי היה בן שנה וצרח אדום בכל פעם שניסיתי ללכת לשירותים. הוא היה באחד מהשלבים החשובים ביותר שלו להתקשרות בטוחה, ובשלב חרדת הפרידה הגרוע ביותר שלו כפי שילדים רבים נמצאים בגיל זה. ישבתי וחיכיתי שהבן שלי יקבל קשר עם הצוות.

אבל היה להם רחוק מלהיות מספיק זמן ושלווה.

היום שבו הגשתי חופשה מהגן הרגיש כמו הקלה גדולה. הפסדתי חודשיים של גמלה ותשלום לגן, אבל קיבלתי את תשעת החודשים הנותרים של גמלה. והתאמתי את העמדה שלי בעבודה.

היינו מסתדרים ללא תמיכה במזומן ומשרה חלקית. אבל רחוק מכולם יש את ההזדמנות הזו.

מדוע הבחירה הזו צריכה להיות זמינה רק למעטים? לכן היה כל כך עצוב לקרוא שאחד מהפטרונים הגדולים של התמיכה במזומןהימין הסתובב(בהתנגדות) וקבע את הסרת התמיכה במזומן.

כשדחיתי את תחילת הגן הרגשתי קצת "מנודה" מהחברה הטובה. אבל עכשיו הייתי צריך לצאת ולהפעיל את הילד שלי. משימה לא פשוטה, אבל קיבלתי אז כמה קשרים במחוז בגן פתוח.

קרא גם: רופא מיילד מתנצל בפני נשים שעזר להן בתחילת שנות ה-2000

נבוך להיות נורבגי

שם הסברתי את הבחירה שלי לעובדת, שעבדה בדיוק עם הנשים שנורווגיה לא רוצה להשתמש בקצבה במזומן במחוז Sagene. והיא סיפרה לי איך בתרבות שלהם אחד הדברים הכי חשובים שאתה יכול לעשות זה להפוך לאמא. ושהם הרגישו מופחתים ודרכו.

הרגשתי כמו מנודה בנורבגיה. אני, עם ההשכלה הגבוהה שלי, המשכורת הגבוהה והיחסים הטובים. ואני התביישתי, והזדעזעתי לגמרי לשמוע איך הנשים האלה במדינה זרה מרגישות נפגשות.

הוציאו אותי בחומרה ובאכזריות מבועת הרחמים העצמיים שלי. כל כך התביישתי להיות נורבגי כמו שמעולם לא הייתי קודם. יחד עם זאת, הרגשתי זיקה חזקה יותר עם הנשים האלה מאשר עם בני ארצי.

אותו עובד נתן לי תמיכה רבה בבחירה שלי, ותיאר את התנגדותם של אחרים כגורם לזה להיראות כאילו אנחנו במלחמה. שזה היה כל כך קשה ולא נוח להיפרד מהילד שלהם כל כך מוקדם, שרבים נכנסו לצורה של מצב הישרדות, ושאלה שבחרו אחרת נתפסו כעריקים.

כן, זו הייתה המילה שהיא השתמשה בה.

קרא גם (+)- יש סיבה למה לא הבאנו ילדים לעולם. אבל זה הסוד שלי

- דל בערכים

יש לנו מה ללמוד מהתרבויות הללו שמציבות את האימהות והטיפול בילדים (בין אם אם או אבא) גבוהים מערכים אחרים. נורבגיה, עם כל הנפט שלנו, הפכה למדינה עשירה בכסף, אבל ענייה בערכים.

הילדים הקטנים צריכים קשר אחד על אחד. ממישהו שאוהב אותם. אבל יש לנו ערך גבוה יותר: קו העבודה. ואנחנו מביטים מלמעלה על תרבויות אחרות שיש להן ערכים אחרים. ויכוחים על מדיניות המשפחה והטבות כספיות בפרט הם אתנוצנטריים ביותר.

לכל האמהות וכמה אבות, נורבגיים ולא נורווגים, שפגשתי בדרכי, ושזכיתי איתם קהילה ושייכות: תודה רבה. זה הפך אותי לקצת פחות עריק בודד. וסליחה, אני שוב מתבייש להיות נורווגי כשמפלגה נוספת בוחרת לעבור להסיר את התמיכה במזומן.

הלוואי והערכים שלנו לא היו מבוססים רק על כסף, ושעבודת אכפתיות לא הייתה מופחתת במידה כזו. ולא פחות מכך, אני מרחם על ההורים שכעת אינם יכולים לעשות בחירות שהם יודעים שהן לטובת ילדם.