הפלה ספונטנית
- בכיתי הרבה, והדמעות יכלו לעלות די בפתאומיות ובאופן מוחץ
טיין (34) חוותה שתי הפלות. היא מאמינה שחשוב לדבר, ולקחת ברצינות, את האבל בעקבות חוויה כזו.
- בהפלה הראשונה חוויתי שתסמיני ההריון נעלמו רק כשהייתי בשבוע 12+4 להריון. בהתחלה פקפקתי אם מה שחוויתי נכון.
- כשהתחלתי לדמם דם טרי יומיים לאחר מכן, לצערי כבר לא היו לי ספקות, אבל עדיין החזקתי בתקווה ממש עד האולטרסאונד בחדר המיון, אומרת טיין קספרסן (34) מסארפסבורג בגילוי לב.
היא מתארת את התחושה הראשונה כהלם גדול ועצב. במהלך הלילה הזדמן לה להיפרד מהקטנה שהייתה בבטן, וזה משהו שהיא מאוד אסירת תודה עליו בדיעבד.
למרות שהאבל היה כואב פיזית ומכלה הכל, הוא בכל זאת סיפק סוג של סגירה. הימים שלאחר מכן היו קשים מאוד, טיין בכה הרבה וחשה ריקנות ובדידות קיצוניים.
- בהפלה השנייה נכנסתי לאולטרסאונד בשבוע השביעי, אבל ההפלה עצמה תועדה כאחרי שבוע שמונה. ואז התברר שזה לא התפתח כמו שצריך, אבל הגוף שלי עדיין חשב שזה בהריון, מספרת טיין ומוסיפה:
- זה עדיין היה קשה פיזית שכן נאלצתי לעבור מספר סבבים של טבליות, הסרה ידנית ואיבדתי הרבה דם.
הפעם הראשונה שחוותה לאבד את זה הייתה כל כך לא צפויה, וחמור יותר כשהיה אחרי שבוע 12 להריון.
- התחלתי להירגע ולחלום קדימה, אבל כשהחלום התנפץ בשניות, אובדן השליטה והצורך לסמוך שוב על הגוף שלי הפך להיות כואב וקשה.
- גם אני חוויתי אבל עם ההפלה השנייה, אבל הפעם במידה פחותה: מכיוון שזה לא התקדם, ולא ראיתי את הלב הקטן שהפסיק לפעום, זה היה לי הרבה יותר קל לעיבוד, אומר טין בִּיוֹשֶׁר.
קרא גם: מאג'ה נמצאת בשבוע 28 להריונה כשהבלתי מתקבל על הדעת: "עכשיו הוא מת!"
פחד מדם
היו ימים קשים אחרי שתי ההפלות כשהיו לה סיבוכים ואיבדה הרבה דם בשתי הפעמים. הגוף היה מותש פיזית מהלחצים שעבר, וטיין נזקק לשבועיים כדי להתאושש בשתי הפעמים.
- אחרי ההפלה הראשונה בכיתי הרבה, והדמעות יכלו לעלות די בפתאומיות ובאופן מוחץ. לא יכולתי לשלוט בזה. במקביל, הרגשתי צורך עז לחשוב קדימה, ומיד הופיע רצון להיכנס להריון שוב.
- כשנכנסתי להריון עם נואל (1.5 שנים), חוויתי הרבה חרדות כתוצאה מההפלה הראשונה. מכיוון שהכל קרה כל כך פתאום בהריון הראשון, חיכיתי כל הזמן שיופיע דם על הנייר גם הפעם, למרות שהמיילדת כל הזמן הרגיעה אותי שהכל נראה בסדר לאורך כל הדרך.
בחר להיות פגיע
לטין היה חשוב להיות פתוח עם הסביבה. לאחר ההפלה הראשונה, היא בחרה לכן לכתוב פוסט בפייסבוק כדי להעביר לחברים ולמכרים מה עבר עליה ואיך זה השפיע עליה. האכפתיות שחוותה נפגשה איתה נגעה בה.
- היו כמה דמעות. עבורי, זה היה חלק חשוב בתהליך לחלוק עם חברים וכמובן בעלי. חוויתי שאנשים רבים יכלו לעמוד איתי בכאב, יחד עם זאת שהיה קשה מדי לאחרים לשמוע שכואב לי כל כך. למרות זאת, קיבלתי הרבה פידבקים חיוביים שאני מעז להיות פתוח לגבי נושא ההפלה, ומה זה עושה לך.
התמיכה מהבעל קן (45) ומצוותי בריאות שלקחו ברצינות את האבל והפחד לא יסולא בפז.
- גיליתי שאנחנו חזקים יותר ביחד במערכת היחסים, וקן תמך בצורה פנטסטית. יחד עם זאת, הבדידות הפיזית והריקנות היו משהו שהייתי איתו לבד, שכן העובר נעלם מגופי.
- יחד עם מטפלת גשטלט הצלחתי לעבד את החוויות שלי, וגם קיבלתי עזרה נפלאה מרופאת נשים שבאמת לקחה את החרדה שלי ברצינות ועקבה אחריי מקרוב באולטרסאונד כל עוד הייתי צריכה את זה כשנכנסתי להריון עם נואל.
האם מאמינה שלעיתים קרובות יכול להיות קשה לאחרים לדעת איך להתמודד עם זה, ואולי קשה להתייחס לרגשות אלו, אם לא חווית משהו דומה בעצמך.
- פרשנויות של אנשים אחרים כשאתה משתף מהניסיון שלך יכול להשפיע במהירות על איך זה מרגיש לשתף, אני חושב, אומר טיין.
יש לה פנייה ברורה לאחרים שחווים את אותו אבל שהיא עצמה חוותה פעמיים:
- עשה מה שמתאים לך בכל הנוגע לעיבוד האובדן והאבל. אל תחשוב שיש תשובה מוחלטת איך זה צריך להיעשות, אבל עשה בדיוק מה שאתה צריך כדי לקבל תמיכה וביטחון באבל ובאובדן. זה בסדר גמור לקחת את הזמן שאתה צריך.
קרא גם: (+)הבן שלי לא רצה להיות אבא, אז התנדבתי. היו לזה השלכות בלתי צפויות
משבר קיומי
- נשים רבות חוות שלא מקבלים את פניהן מספיק טובות כשהן מאבדות את ילדן ברחם. הערות כמו: "את כל כך צעירה", "בקרוב תיכנסי שוב להריון", "זה היה לטובה", "בטח משהו לא בסדר עם התינוק" וכדומה, נשמעות על ידי רבים. אפשר לומר זאת כנחמה, אבל עבור האישה הפרטית זה לא מנחם, אומר הפסיכולוג והיועץ המיוחד גרו ווטנה ברין, ומוסיף:
- מבחוץ "לא רואים את התינוק", ולכן "גם הצער לא נראה". אבל על הילד האבוד אינו כרוך רק באבל על הילד, אלא יכול גם לשאת חותמת של משבר קיומי מהותי.
אנו בני האדם נועדו להתרבות. כשזה לא מצליח, רגשות רעים מתעוררים ואולי אפילו תרגישו כישלון.
- עלינו לזכור שחשובה החוויה הסובייקטיבית של האישה מהאובדן, ולא בן כמה חודשים העובר. הפלות מעוררות, רצויות יכולות גם לגרום לצער, מציינת ואטנה ברין.
במפגש עם נשים באבל, היא לומדת שדיבור ושיתוף ברגשות כמו אבל וחרדה יכולים להיות חשובים. מתן אפשרות ליהנות מהחיים החדשים, או מהתקווה לחיים חדשים, הוא גם חלק מזה. האם האישה צריכה לפנות לעזרה מקצועית או לא תלויה במידה רבה במידת הרווחה של האבל.
- שיחה עם מיילדת או רופא על ההפלה, ולא פחות מכך מדוע העובר מת, יכולה לתרום לתחושת ביטחון מוגברת במקרה של הריון לאחר מכן. יחד עם זאת, חשוב לציין שלעולם לא תוכלי להיות בטוחה לחלוטין, שכן הריון כרוך תמיד בסיכון מסוים. לאישה שהפסידה, חשוב שהיא בעצמה תגלה מה הכי טוב עבורה, וכמה מעקב היא צריכה כדי להרגיש בטוחה, מייעצת ואטנה ברין.
לרוב אין הסבר
הרופאה הבכירה קתרין אבינג בבית החולים האוניברסיטאי האוקלנד אומרת שהפלה מתרחשת כאשר הריון מפסיק להתפתח כרגיל, והעובר מת בתחילת ההריון. לרוב זה קורה בשליש הראשון, לפני שחלפו 12 שבועות, ואז היא הפלה מוקדמת. אחרי שבוע 12, אנחנו מדברים על הפלה מאוחרת.
- לרוב אין הסבר, אך בחלק גדול מהעוברים שעברו הפלה עלול להיות חוסר איזון כרומוזומלי. יכולות להיות סיבות רבות להפלה, אך אנו יודעים שהשכיחות עולה עם גיל האישה.
- הפלה שכיחה מאוד, וההנחה היא שהיא מתרחשת ב-10-15% מכלל ההריונות, וכי 1/4 מכלל הנשים חוות לפחות הפלה אחת במהלך חייהן.
אבינג אומר שנשים יכולות לחוות תגובות פיזיות ופסיכולוגיות כאחד לאחר שעברו הפלה. מבחינה פיזית, נהוג להרגיש אובדן תחושת ההריון, כאבי בטן ודימום. תגובות פסיכולוגיות יכולות להיות דיכאון, עצב, תחושת "כישלון", אבל או בעיות אינדיבידואליות אחרות – בהתאם למצב חייה של האישה ולפגיעותה.
- יכולות להתעורר בעיות בזוגיות, אבל אם האישה חווה מידע טוב ופתיחות, הרוב המכריע יהיה בסדר. אם האישה חווה הפלות רבות, זה יכול להוביל לסיכון מוגבר ללחץ פסיכולוגי, מציינת אבינג.
היא מקווה שנשים שחוות הפלה לא צריכות להסתיר את הצער, אלא שכעת זה טבעי להיות פתוח לגבי התופעה הנפוצה הזו.
- אני מאמין בפתיחות! כולנו יכולים לתרום לכך. לאחרונה יש יותר מדע בתחום, והמחקר נמשך. יותר תשומת לב וידע יחזקו את הטיפול העצמי של נשים ואת ההבנה והטיפול של החברה, אומר אבינג, ונותן כמה טיפים לנשים שחוות הפלה:
היו פתוחים לגבי הרגשות שלכם לגבי הפלה. קבל עזרה אם אתה מרגיש שהאבל תופס מקום מעכב בחייך.
קבל עזרה ממערכת הבריאות אם חווית מספר הפלות.
לנקוט באמצעי זהירות כגון שמירה על הנחיות אורח חיים רגיל (לא לעשן, לשתות אלכוהול או סמים אחרים, להימנע מהשמנה, להימנע מנטילת סוגים מסוימים של תרופות במידת האפשר (לדוגמה Ibux ודומותיה), לקחת חומצה פולית, לא לחכות יותר מדי כדי להיכנס להריון , במידת האפשר, ופעל לפי עצות תזונתיות לנשים בהריון).
קרא גם: זה מה שאתה צריך לדעת על מבחן NIPT
עובדות על הפלה
הפלה ספונטנית מוגדרת כהריון המסתיים לפני סוף שבוע 22, או העובר במשקל של פחות מ-500 גרם.
10-15 אחוז מכלל ההריונות שאושרו בבדיקת הריון מסתיימים בהפלה.
ככל הנראה מחצית מכל הביציות המופרות מסתיימות בהפלה טבעית, אך רבות מהן הן הריונות לא מזוהים.
ניתן לזהות מומים בכרומוזומים ב-50-60 אחוז מהעוברים במקרה של הפלה לפני סוף שבוע 12. ליקויים התפתחותיים שאינם נובעים ממצבים גנטיים (תורשתיים) הם כנראה גם סיבה שכיחה.
ניתן לראות בהפלה ספונטנית במקרים רבים את הדרך של הטבע עצמו למנוע מעוברים שאין להם סיכוי לשרוד להיוולד.
מקור: nhi.no
טיין כתבה את הפוסט הזה בפייסבוק שלושה ימים לאחר ההפלה הראשונה שלה:
עם הסטטוס הזה אני רוצה לשפוך אור על הפתיחות והקבלה בציבור שאסור לקשר הפלה עם אשמה ובושה, ובמקביל אני רוצה לתמוך, לשבח ולהכיר בכל הרגשות שעלולים לבוא בקשר לחווית הפלה. כמה קל יכול להיות להאשים את עצמך, ובמקביל כמה עבודה תובענית יכולה להיות להגיד לעצמך כל הזמן שזה קרה לגמרי בלי שליטה.
אני עצמי חוויתי לאחרונה להפסיד בסוף שבוע 12. אז בזמן שנחשב בהתחלה לבטוח יותר. במקום לחלוק את השמחה של נשיאת חיים חדשים, תוך דקות ספורות המצב השתנה לספר לסובבים אותי על אובדן חיים קטנים. 12 שבועות הם הרבה שעות והרבה ימים לחשוב ולהרגיש, ליצור ציפיות ושמחה. יש שבועות של חיים אחרים שלעולם לא אחווה שוב. בקצה אחד אני יושב בתערובת של עצב, אובדן ואבל על השמחות והציפיות ממה שיכול היה להיות.
הצער המיידי של דקה אחת לשאת יצור קטנטן וברגע הבא לראות שאין עוד לב קטנטן פועם. הריקנות הרגשית והכאב הפיזי הבאים במהלך ואחרי שהגוף סיים את הניקוי הטבעי שלו. מכיוון שכל כך קל לומר ש"החיים לא נועדו להיות", זה לא אומר שהאבל והכאב הם אמיתיים באותה מידה, ומצד שני, אני עדיין נשאר עם כמויות אינסופיות של אהבה שלי אהובים, משפחתי וחברי, ולא פחות מכך מפגש פנטסטי עם מערכת בריאות שיש בה ידע, בטיחות ואנושיות.
ולכם ההורים השותפים שהם חלק מזה, אבל לא מרגישים את זה פיזית באותו אופן, אני רוצה להכיר ברגשותיכם, באובדן ובאבל שלכם. אסור לתת לאף אחד לקחת ממנו את הניסיון שלו ולהפוך אותו לחסר חשיבות. זה לא פחות אמיתי וחשוב לא פחות! לכל מי שחווה את אותו הדבר אבל שאולי לא מעז להגיד את זה בקול, אני שולח מחשבות ואהבה שאתה לא לבד. עם פתיחות, אהבה נכנסת ביתר קלות.
