המסך ללא ספק נכנס לילדות כדי להישאר.רובנו כולנו גדלנו עם מסכים בעצמנו, אבל בדרך כלל במידה (הרבה) פחותה ממה שילדים עושים היום.
אני זוכר היטב את השמחה בלשחק קצת דונקי קונג או סופר מריו כשהייתי ילד.
שכרנו קופסת נינטנדו לסוף שבוע מדי פעם והתחלפנו לשחק. גרפיקה פשוטה, אולי, אבל קל להפליא להתמכר אליה.
אלמלא זה שהיינו שוכרים את הקופסה, כנראה שהיינו משחקים כל יום. הזמינות היא שהגבילה את המשחק.היום זה שונה.
לילדים יש את המסכים זמינים כל הזמן, ולא רק זה; המשחקים והאפשרויות שיש להם דרך המסך היום הם הרבה יותר מתקדמים הן בגרפיקה והן בתוכן מאשר כאשר שלטתי בקוף לקפוץ מעל מלכודות בשנות ה-80.
המשמעות היא שמוחו של הילד מגורה במידה הרבה יותר גדולה ומשיג היום למידה דרך מסך מאשר בעבר. כל העולם בעצם לרגלי הילד דרך המסך, הכל ניתן לגלות, הכל ניתן לראות.
עכשיו ילדים רבים לומדים אנגלית באמצעות TikTok, או עוסקים בפוליטיקה אמריקאית בקבוצת Snapchat. המסך יכול לתת לילד הכל, מבידור בלתי פוסק ועד שיעורי בית ולמידה. האפשרויות אינסופיות, הבילוי אינסופי.
אז האם אנחנו כהורים יכולים פשוט לשבת עם העיתון (או המסך) וליהנות מה"שלווה"?
קרא גם: זה מאפיין הורים מגונני יתר
תופעות לוואי של שימוש במסך
לא, למרבה הצער אנחנו לא יכולים. ראשית, שימוש רב במסך ישפיע על ההתפתחות הגופנית של הילד, הם חייבים להיות פעילים פיזית כל יום.
בנוסף, ילדים צריכים ליצור קשר חברתי אמיתי כל יום כדי לפתח את הכישורים החברתיים שלהם. הצעירים ביותר (עד 3 שנים) זקוקים למגע חברתי נוסף כדי לפתח הבנה חברתית ובהחלט צריך לשים את הדגש העיקרי על אינטראקציה חברתית ולא על זמן מסך בשעות אחר הצהריים הרגילות.
בנוסף, השימוש במסך גורם למוח לשחרר דופמין, הורמון התגמול שלנו, כך שהילד רוצה רק לראות עוד ועוד. לכן גם יותר קשה להניח את המסך ככל שמסתכלים עליו זמן רב יותר.
שימוש במסך בקרב ילדים משמעו גם סיכון מוגבר לצפייה בתוכן לא הולם וכן לחוות התעללות ובריונות באינטרנט. קל גם להרגיש מודר מבחינה חברתית אם אינך מקבל את אותם הודעות כמו האחרים.
במילים אחרות, עלינו ההורים גם להגביל וגם לפקח על השימוש במסך של ילדינו, לתאם ולהישאר מעודכנים.
נקודה שאנחנו המבוגרים יכולים להתערב קצת יותר בפעילויות המסך של הילדים. אם, למשל, הילד הגיע ל"לוח" חדש לאחר מאמצים רבים, אז בהחלט יכול להיות שנחשוב ששווה קצת שמחה מאיתנו, גם אם לא תמיד אנחנו מרגישים שהפעילות עצמה היא כזו. טוב להמשיך - אחרי הכל יש הרבה ריכוז ולמידה מאחורי ההישג.
המסך יכול לעורר התפתחות חברתית
לנו ההורים יש גישה שונה לשימוש במסך, ויש לנו כללים שונים הנוגעים לשימוש במסך. אך זכרו כי הגבולות לפעילות חברתית ולשימוש במסך הם לרוב חופפים מאוד כיום, ולעיתים קרובות למסך יש תפקיד נכבד בחיי החברה של הילד.
זה יכול להיות טוב להבחין בין שימוש במסך שבו הילד משחק או צופה במשהו ביחד עם ילדים אחרים, או בדרכים אחרות נמצא באינטראקציה חברתית דרך המסך, ובין שבו הילד יושב לבד והוא יותר נמען פסיבי של בידור מול של המסך.
כשהילדים, למשל, משחקים יחד, הם מקבלים גם גירוי של הכישורים החברתיים שלהם, כאשר הם, למשל, צריכים ללמוד לחכות לתורם, לדבר יחד על מה שהם רואים על המסך ולפתור בעיות שצצות. אם הם צופים יחד בסרט, הם גם חולקים חוויה, ומתנסים בעשייה משותף.
זה מפצה על כמה מהחסרונות של שימוש במסך, ואני חושב שאנחנו ההורים יכולים לעתים קרובות להרשות לעצמנו קצת יותר מהסוג ה"חברתי" של שימוש במסך בלי אולי להרגיש אשמה על היותנו הורים פסיביים.
קרא גם (+):היא הייתה כמו כולם עד גיל 13 ואחות הבריאות התקשרה מבית הספר
איך לגרום לילדים להוריד את המסכים?
אבל בשלב מסוים אנחנו בדרך כלל צריכים להתערב ולהגיד עצור, עכשיו זה מספיק מסך! לעתים קרובות זה קורה קצת בפתאומיות, אולי בגלל שמסרנו כמה הודעות שאינן מובנות במלואן, או שקצת התעצבנו כי אנחנו חושבים שיש עכשיו יותר מדי מסך.
אבל אז אנחנו שוכחים שהילד בדרך כלל באמצע משחק, לוח או קליפ אחר שהם היו רוצים לראות גמור.
לכן כדאי לתת לילד קצת זמן לסיים או לסיים את הצפייה, ואז במידת הצורך לעזור לילד לסיים את המסך על ידי דיבור רגוע אליו, רצוי לתת לו קצת מגע בגוף ולהיות קצת מנחם, עכשיו זה מספיק זמן לסיים.
אֶמפַּתִיָה
סקר של NTNU הראה כי שימוש רב מדי במסך עבור הילדים הצעירים ביותר השפיע על ההבנה החברתית של הילד, ועל פיתוח האמפתיה.
לילד קשה להניח את המסך, ולמרות שאנחנו המבוגרים יכולים בקלות לכבות את הטלוויזיה כשאנחנו רוצים, גם יהיה לנו קשה אם הילד יכבה לנו פתאום את הטלוויזיה באמצע האהוב עלינו סדרה .
זכרו שהילד קיבל הרבה דופמין מהמסך, ולכן הנחת המסך תהיה קשורה לעיתים קרובות מאוד להתנגדות. לכן יש לתת לילד הודעה מוקדמת שזמן המסך נגמר בקרוב, ואז לעזור לו לעבור לפעילות אחרת כשזמן המסך נגמר.
הסטה עשויה להיות נחוצה עבור חלק מהילדים. לאחר שאמרת עצור, נסה לשמור על הגבול הזה גם אם הילד נעשה תוקפני. אחרת, אתה מסתכן שהילד ישתמש בתוקפנות כאסטרטגיה כדי לקבל יותר זמן מסך בהזדמנות הבאה.
אם הילד מתפרץ בהפרעה, ייתכן שיהיה עליך לתת לו יותר תמיכה בתחושות הצורך לסיים (כועס, משועמם, עייף, נסער, מאוכזב...), ולתת לו הכנה נוספת לפני שתסיים בפעם הבאה.
קרא גם:האם הילד בוכה כשאתה עוזב? תעשה את זה!
כללים לשימוש במסך
"
הידעתם ש-WHO לא ממליץ על שימוש במסך לילדים מתחת לגיל שנתיים?
לילד יש הגבלות על השימוש. הורים פותרים זאת אחרת, חלקם מחלקים את זמן המסך למספר תקופות ביום, לאחרים יש איסור, חלקם קבעו מגבלה מקסימלית על המסך ואז לילד לנצל את הזמן.
מה שאנחנו כן יודעים זה שעד גיל שנתיים, הכי טוב לילד לקיים אינטראקציה חברתית נורמלית ולהסתכל על מסכים רק במידה מאוד מוגבלת.
בין הגילאים 3 עד 5, טלוויזיה לילדים נפוצה לכולם, ולרבים יש עד שעה של טאבלט או דומה בנוסף. ילדים בין 5-10 שנים עשויים לבלות עד 2-3 שעות על מסך כל יום, שימוש במסך מעבר לשעתיים צריך אולי להיות מותנה בכך שזה יקרה כחלק ממשחק משותף.
ככל שהילד מתבגר, זה הופך להיות קשה יותר לווסת את השימוש במסך. חלק גדול מחייו של הילד מתרחש על מסך מגיל 10+. בגיל הזה הם צריכים גם להתחיל ללמוד לעשות הפסקות אינטרנט בעצמם, ולזהות מתי הם צריכים הפסקה.
זמן מסך קבוע ליום הוא כנראה הכי קל, עם חסימת זמן מסך שנכבה בערב הרבה לפני השינה.
הילדים הצעירים בדרך כלל תמיד חושבים שזה נחמד אם נשב איתם, בין אם זה טלוויזיה לילדים או משחקים פשוטים, ונחלוק איתם את החוויה. זמן מסך יכול להיות גם זמן יחסים.
