לכן אנחנו לא מחסנים היום נגד אבעבועות רוח
אבעבועות רוח היא הרבה יותר גרועה עבור מבוגרים מאשר עבור ילדים.
אבעבועות רוח היא מצב שכיח ומוכר בקרב ילדים. ידענו על המחלה עוד בשנת 1875, אך רק בשנת 1951 הצלחנו לזהות את הנגיף האשם.
למעשה, היא גורמת לשתי מחלות: ראשית, היא גורמת למחלה שאנו מכנים אבעבועות רוח. ואז הנגיף יכול להופיע שוב ולגרום לפריחה שכינינו משהו דרמטי כמו שלבקת חוגרת.
הנגיף מועבר בדרך כלל בהעברה באוויר, אך הוא יכול להיות מועבר גם במגע ישיר עם נוזל מהפריחה. זהו וירוס מדבק מאוד, והאדם הנגוע מדבק ביותר 1-2 ימים לפני הופעת הפריחה ועד שהיא מתייבשת. כל העניין לוקח בדרך כלל קצת יותר משבוע. מרגע שנדבקת בנגיף ועד להופעת המחלה, יכול לעבור בין שבוע לשלושה שבועות. עד הבגרות, למעלה מ-95% חלו במחלה. זה טוב מאוד, כי לעתים קרובות מבוגרים חולים הרבה יותר מילדים.
קרא גם: עובדות על אבעבועות רוח
הכי גרוע למבוגרים
התסמינים עצמם ברורים למדי. ראשית מגיע חום קל, תיאבון ירוד והרגשת חולי. יש אנשים שיש להם כאב גרון, אבל בסופו של דבר כולם מקבלים פריחה אדומה ומנוקדת שמשנה במהירות אופי. הנקודות האדומות הקטנות מתנפחות ומתמלאות בנוזל. זה מה שהם כוסות המים. בשפה הרפואית היא נקראת אבעבועות רוח שהיא לטינית ומשמעותה שלפוחית שתן קטנה. אנחנו קוראים לזה אבעבועות רוח כי בעבר הייתה מחלה בשם אבעבועות שחורות שהניבה תוצאה דומה. כדי להבדיל בין שני אלה, נטבע השם אבעבועות רוח, דווקא בגלל השלפוחיות המלאות במים המופיעות.
למרבה המזל, האבעבועות השחורות הוכחדו. אבל בחזרה לכוסות המים. כי הם יכולים לגרד. משהו כל כך נורא. את אחד האחים הקטנים שלי היה צריך לשים לעטיפות רכות כמה פעמים ביום. הנחמה היא שלמזל זה יעבור. רובם המכריע של הילדים אינם חולים מאוד מאבעבועות רוח. מְעַצבֵּן? כן - אבל לא מסוכן.
אולי יחזור
אבל אז הייתה העובדה שהנגיף יכול לחזור. כי זה יכול. וירוסים מסוג זה, אנו קוראים להם וירוסים ממעמד ההרפס, הופכים לנשא כרוני, ונגיף אבעבועות רוח מתיישב בתאי העצב. בכל זמן בחיים, אבל רצוי כשאדם זקן, ניתן להחיות את הנגיף. אז השלפוחיות המלאות במים הללו יחזרו, הפעם כדי לעקוב אחר התפלגות העצבים שהנגיף בחר להתמקם בהם, לרוב על החזה או הגב. גם הפעם השלפוחיות מדבקות, אבל הרבה פחות מהפעם הראשונה. זה גם לא מגרד, אבל זה כואב, לעתים קרובות מאוד כואב. מכאן השם הלא מחמיא הזה:שַׁלבֶּקֶת חוֹגֶרֶת.
קרא עוד: אתה יכול לקבל הרפס על העין
הרוב המוחלט של הילדים לא חולים מאוד מאבעבועות רוח, אבל כמו תמיד יש יוצאים מן הכלל. זה תמיד קורה ברפואה. יש אנשים שיכולים לקבל דלקת ריאות מהנגיף. אחרים עדיין מקבלים זיהום בעור מכיוון שאבעבועות הרוח משאירות פצעים קטנים שלתוכם החיידקים יכולים לזחול. אחרים עלולים לקבל זיהום מהנגיף במערכת העצבים המרכזית. למרבה המזל, זה נדיר מאוד.
לחסן את כולם?
ישנן קבוצות מסוימות המועדות לחלות יותר מאחרות מאבעבועות רוח. נשים בהריון הן קבוצת סיכון, כי אם לא חלו באבעבועות רוח בעבר, הן עלולות להעביר את הנגיף לעובר. עלינו לטפל גם בילדים עם מערכת חיסונית ירודה, או כאלה עם מחלות כליות או מפרקים כרוניות. אנחנו יכולים לעשות זאת בשתי דרכים. או על ידי טיפול, אם אנחנו חושבים שהם חלו באבעבועות רוח, או על ידי חיסון. החיסון נגד אבעבועות רוח קיים למעשה כבר בשנות השבעים.
למה אנחנו לא מחסנים את כל הילדים? התשובה הקצרה היא שאצל אנשים בריאים אבעבועות רוח היא מחלה לא מזיקה, ואנו דואגים לקבוצות הסיכון כאמור. במכון לבריאות הציבור מצהירים כי אין הרבה אנשים שבוחרים לחסן את ילדיהם בכוחות עצמם, אך כעת במכון בודקים האם יש לכלול חיסון זה בתכנית החיסונים הרגילה לילדות. מדובר בעבודה מקיפה וקפדנית שייקח מספר שנים עד שתסתיים, ועד אז עדיין מומלץ שלא לחסן ילדים מלבד אלו שבקבוצת הסיכון.
למעוניינים במיוחד, יש מידע רב וטוב למצוא באתר המכון לבריאות הציבור.
