נגיפי הקורונה:
- עכשיו כשהחיבוק אסור, אני מקבל פתאום צורך לתת לזרים פראיים על הרציף חיבוק טוב
אב לשלושה אנדרס אינו "מחבק", אבל כעת הוא מרגיש זיקה חדשה עם העם הנורבגי, ומפציר בכם להקשיב לרשויות.
אַבָּא?!
אנחנו לא יכולים לחבק את בית הספר.
זה וירוס Kåråna.
זה נכון.
הוצא את הרגל. אנחנו חייבים לברך ככה במקום.
או "לטפטף". או לרקוד.
אבל מותר אז להתכרבל בבית.
**
בני (6) שנים אוהב לחבק.
בבית הספר וכאשר אנו שולחים את האחיות לגן, הן מחולקות על נעל נמוכה:
חברים, מכרים, הוריהם או סבא וסבתא.
כולם חייבים לקבל CUSTOM!
זו תכונה נפלאה.
אני בעצמי מחבק מחורבן. אני לא יודע למה, זה פשוט לא בא באופן טבעי.
ננקטים אמצעים בעבודה. Antibac. איסור הידוק. איסור על "נשיקות צרפתיות". עכשיו אפילו מספר הפגישות (!) אמור להיות מוגבל.
כמו בסדר.
**
כולם מדברים על קורונה. ללא הרף. אפילו מזג האוויר והכדורגל מרגישים כמו נושאי שיחה לא רלוונטיים ולא מעניינים.
כשמישהו משתעל, לעתים קרובות יש בדיחה חצי עצבנית. "אין לך קורונה, נכון?"
וואו וואו. היי…
אנשים מפחדים. די מובן.
עקבתי מקרוב יחסית אחר התפרצות הקורונה במהלך עבודתי כעיתונאי בהוצאת Egmont.
זה הגיע ביום שלישימחקר סינימה שמדגיש עד כמה הנגיף יכול להיות מסוכן עבור קשישים ואנשים בקבוצת הסיכון. מתוך 191 חולים מאושפזים, 54 מתו אחד מכל ארבעה. רוב הקשישים או עם מחלות בסיסיות כמו סוכרת או מחלות לב וכלי דם.
המספר מפחיד.
קרא גם: - לא הרבה מדבק כמו פחד מהידבקות
**
בדרכי לעבודה וממנה, אני נוסע גם ברכבת התחתית וגם ברכבת.
תחנת Nationaltheatret היא כמו תל נמלים ביום שלישי אחר הצהריים.
זה הומה אנשים. צעירים ומבוגרים. דק ועבה. טרי וריחני.
תאר לעצמך אם מישהו כאן נדבק? תחשוב אם מישהו נמצא בקבוצת הסיכון?
שני החלקים יכולים להיות בלתי אפשריים באותה מידה לראות.
לכן, הדבר היחיד שבטוח הוא שעלינו לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע מהנורא הזה להתפשט שלא לצורך.
אנחנו חייבים לעשות מה שאנחנו יכוליםלהימנע מעקומת זיהום תלולה.
אני מסתכל מסביב בתחנה ופתאום מתחשק לתת לכולם חיבוק. הגברת הזקנה. האיש הנמהר עם מזוודת לחץ. הילד עם האוזניות הענקיות. האמא עם העגלה הצפופה.
לא הגיוני, וכמובן לא רלוונטי.אבל עכשיו כשזה אסור, אני מרגישה צורך לתת לזרים פראיים על הרציף חיבוק טוב.
אני לא יודע למה. אולי זה בגלל שאני מרגיש עכשיו זיקה גדולה יותר עם האנשים המוזרים האלה? אחרי הכל, אנחנו באותה סירה במים לא ברורים במאבק נגד הנגיף. אני מתפנקלֹאלחלות, או שמישהו יחווה לאבד מישהו שהוא אוהב.
אז לכן: פעל לפי הנחיות רשויות הבריאות. שטוף את הידיים. שיעול בבית השחי. הישאר בבית אם אתה חושד בזיהום.
ולמען השם וודאו שאתם עומדים בכללים אם אתם בהסגר.
כדי שגם אתה - וגם האנשים ברציף - תוכל לתת לקרובים אלייך חיבוק טוב גם כשזה נגמר.
האם כולנו עושים את זהviיכול, יכול לחסוך מאות. אם לא יותר.
כפי שכותב פרופסור דג סוואנס:שירות לאומי הכרחי!
בינתיים אנחנו זוכים להצדיע ברגליים.
דאב.
או לרקוד.
מַהְדֵק,
אנדרס.
