התחלה והדרה של בית ספר
"כשאמא באוטובוס של בית הספר אומרת לבן שלי: 'המושב הזה תפוס', אני עדה למבוגרים שמשתתפים בהדרה"
לאמא של מתחילה בבית ספר הייתה פלאשבק לילדותה שלה.
בימים אלה, תלמידי כיתה א' של נורבגיה עשו את צעדיהם הראשונים לשורות המירוץ לחינוך. תיקים חדשים לנשיאה, לוחות זמנים שבועיים להכיר, מורים חדשים, ולחלקם; לעלות על אוטובוס שייקח אותו לבית הספר. חוויה חדשה מרגשת וקצת מפחידה גם לילדים וגם להורים.
קרא גם:-פעילויות הפנאי הפכו יקרות מדי
הילד שלנו הוא אחד כזה. אחד הילדים מלאי התקווה, הצעירים והנרגשים שנשלחים באוטובוס ללכת לבית הספר במרחק קצר משם.
הפוד עצמו מרוצה באופן סביר מכך שאוטובוס לבן גדול מגיע לתחנת האוטובוס, ושהוא יורשה לעלות. אני מקווה שההתרגשות הזו תימשך עוד זמן מה לפני שהיום יום יגיע ושהנסיעה באוטובוס תהפוך למשעממת ולא כל כך מהנה, כי כרגע ההתרגשות היא שגורמת לו לקפוץ מהמיטה בבוקר.
בהתרגשות הוא נכנס לאוטובוס, ואחריו אמו, שתרצה לדאוג שהוא תמיד חגור חגורת בטיחות, ויחד עם זאת טוב לראות שהוא מוצא מישהו שהוא מכיר שלידו הוא יכול לשבת , בנסיעה הראשונה בחיי באוטובוס.
שמח לראות פרצופים מוכרים, אני מציין שמכר לא יושב הרבה שורות באוטובוס ושטוב שיש מישהו שהוא יודע עם מי הוא יכול לשבת.
קרא גם: האם הילד בוכה כשאתה עוזב? תעשה את זה!
ואז מגיעה "ימין מימין" ממישהו מהקבוצה המלווה (הורים שנמצאים שם כדי לוודא שהאוטובוס יעבור בצורה חלקה ככל האפשר בפעם הראשונה): "המקום הזה כבר תפוס". המשפט הזה פוגע במלוא העוצמה - ממש בבטן.
אז ושם, באוטובוס החיים, אני הופכת לילדה חסרת ביטחון בת 11, שלא הספיקה לעלות להסעה של בית הספר לפני שכולם הספיקו להשיג חבר לאוטובוס. מדי פעם, באוטובוס החיים, אני הופך לזה שאין עם מי לשבת, כי מישהו שריין מראש מקום אחד לשנייה.
מדי פעם, באוטובוס החיים, אני הופכת לאמא שרואה אנשים מבוגרים המשתתפים בהדרה, בלי לחשוב אפילו על ההשפעה שיש לזה על הקטנים שלנו, מלאת תקווה ונרגשת.
נראה שהתרמיל, שצעד מולי, לא קלט את זה במידה רבה, ודשדש לאוטובוס בתקווה למצוא מקום ישיבה. פודן, שאין לו הרבה ניסיון בהכלה והדרה וכיצד זה יכול להשאיר עקבות עמוקים בהמשך החיים. אני, לעומת זאת, יכולתי להרגיש חוסר ביטחון והדרה, לא רק כאמא, אלא בתור ילדה בת 11, כי חוויתי זאת בעצמי. ואני בטוחה שגם אמא של קבוצת התמיכה "ישר מימין" הרגישה את אותו הדבר בשלב זה או אחר.
אבל אני יודע שאסור להתחיל שם, באוטובוס לבית הספר, יום שני, שנה ראשונה ללימודים, ולפחות לא על ידי מבוגר שאני בטוח לחלוטין שחווה, הכיר והרגיש את הרגשות המשולבים ששטף בתוכי כילד בן 11 שהגיע מאוחר מדי לשבת עם מישהו.
קרא גם: כשהיום הראשון ללימודים לא הלך כל כך טוב
מכיוון שזה מתחיל בנו המבוגרים, ואנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו על הכלה ויחד, לא הדרה ושמירה על מרחב, אנחנו צריכים להוביל כמודלים טובים לחיקוי. כי דווקא באפיק החיים צריכים הילדים שלנו להיות בטוחים שאנחנו המבוגרים נחסוך מהם הדרה, בדרך לבית הספר של החיים.
